אושר בכאב

פרק 35. צפייה נעימה.

נקודת מבט דולורס:

״את מוכנה?״ משי שואלת מבעד לדלת, ״כמה דקות״ אני מחזירה לה ומתבוננת במראה.

אני לובשת מכנס עור שחור וצמוד, גופייה שחורה צמודה גם היא. שיערי אסוף לקוקו גבוה ומתוח, על רגליי מגף עקב שחור. על פניי אין איפור כלל.

האקדח שלי תחוב עמוק במכנס, ועל רגלי הימנית חגורת נשק לכל צרה שהיא.

נראית כמו מינימום קאפו של מאפיה בעצמי, כן אני לגמרי שווה. ואני אוהבת את איך שאני נראת. ההרגשה שכל העיניים עלייך אבל מי שמתקרב פוגש את שערי העולם הבא.

התחושה הכי מדהימה שיש.

אני פותחת את דלת חדרה של משי ונדהמת לראות אותה,
משי היא הבחורה הכי יפה בעולם. עיניה מלוכסנות כאיה לתאילנדית. שיערה שחור כפחם שמגיע עד מותניה וצבע עיניה ירוק כמו הג'ונגל, עור גופה בהיר יחסית לתאילנדית

שיערה לא אסוף והוא די פרוע, גם היא לובשת מכנס עור שחור צמוד וגופייה צמודה ושחורה, על רגלה השמאלית נמצאת חגורת נשק שלא מביישת אף בן אדם במאפיה. ובצד האחורי במעמסה תחוב גם כן אקדח.
על לחייה מעט סומק ועל ריסיה מסקרה.

ככה היא יפה ככה היא מסוכנת.

״תזכירי לי מה אנחנו עושות?״ אני שואלת את משי בתמימות שאנחנו הולכות לכיוון דלת הכניסה של הבית. ״הולכות לבדוק את המצב בין ארוסתו של און לבין אבא שלך״ משי משיבה בחיוך ערמומי וסוגרת אחריה את דלת הבית.
——————————————————

״תעצרי פה רגע״ משי אומרת שאני נוסעת כמו משוגעת על הכביש ובולמת בחוזקה. ״זה חלק מהתכנית?״ אני שואלת אותה בזמן שהיא כבר הספיקה לצאת מהרכב

״לא, אבל תסמכי עליי״ היא אומרת וטורקת את דלת הרכב נכנסת לתוך החנות. בנתיים אני מפעילה את הרדיו ושמה את השיר האהוב עליי

כי עוד כמה פעמים יצא לי לשבת ברכב בלב ניו יורק ולשמוע את השיר האהוב עליי שאני נמצאת עם החברה הכי טובה שלי.
אני מתבוננת בעובר ושב

אני עוצרת על נקודה מסויימת ואחרי כמה שניות קולטת שזה אבי, ״נו משי תחזרי כברר״ אני ממלמלת לעצמי בלחץ מנסה כמה שפחות להוריד ממנו את העיניים

״איפה את משי״ אני ממשיכה למלמל בלחץ מתאפקת לא לשלוף את האקדח ולירות בראשו

אני יכולה להשבע שאם אמא שלי הייתה כאן איתי היא הייתה מאוכזבת, היא כל חייה לימדה אותי לשמור על איפוק וסבלנות ועכשיו? אני פאקינג לא מסוגלת

אני פותחת את הדלת באגרסביות ורצה במהירות אחרי אבי. אין לי באמת תכנית אבל כרגיל אני פשוט פועלת
אני הולכת אחריו בדממה עד שאנחנו מגיעים לסימטאה צדדית
״ברוך שובך״ קולו אומר ולפתע הוא מסתובב אלי.

מבחין בי עם הנשק שלוף בידי והזעם בעיניי.

״מה אמרת לה״ אני שואלת בגסות ובעצבים, הוא מחליט שלא לענות והוא מתחיל לצחקק

״אני מציעה לך לדבר״ אני אומרת וחיוך רחב עולה על שפתיי שאני משלבת את ידי על החזה שלי, ״מה כל כך משמח אותך ילדתי״ דייגו שואל בערמומיות

״אני לא חושבת שאתה מבין את המשחק״ אני ממשיכה לומר והחיוך שלי לא יורד מפניי, נכנסת כל כך עמוק לשלווה ולרוגע שאני הופכת למסוכנת

״אני חושב שלא הבנת נכון, אם את עדיין חיה אפשר להמשיך לשחק והפעם אני לא חושב שתהיה לך דרך חזרה״ דייגו אומר והחיוך שלו גם עולה על פניו

״לגבי זה אנחנו עוד נדבר, אבל לגבי זה שהרגת אותי, הכנסת בתוכי סכין שקובעת שאני ואתה לעולם לא נהיה משפחה, העזת להגיד שאתה אוהב אותי ואני הילדה שלך וכל האגדה המהממת שבנית״ אני אומרת וחיוכי הופך לחיוך שטני

הכאב הופך לפאקינג אושר.

״עכשיו שאתה יודע שהוא חי והוא מתחתן עם הילדה החורגת שלך, זה 1-0 לי״ קולי ברור מאי פעם

״ולמה שאפחד ממך דולורס את כאן לבד נשאר לך רק אותי, את לא תצליחי לשרוד בשום מקום אחר כי את חלק ממני יש בך את הדם שלי, לא תצליחי לצאת מהשם שלי שאת לבד בעולם״ קולו הופך גם הוא לרגוע ושלו

״לעולם אל תפקפק באישה אחת, כי היא תמיד תהיה יותר״ קולה של משי נשמע מאחוריו ושתי כדורים נשלחים אחד לכל אחד מרגליו.

גופו נופל בבום אחד על הרצפה ועכשיו אני יכולה לראות את משי בשלמותה. החיוך שלה והתכנית שלה שוות הכל. היא תמיד הייתה כזאת מהירה ומתוכננת.

״קדימה דולו לכי להביא את הרכב אני אטפל בזקן שלנו״ משי אומרת ומתכופפת אליו בחיוך זדוני, ״את עוד תשלמי על זה״ דייגו אומר לכיוונה והיא מתיישבת לו על התחת

״אל תהיה כל כך בטוח לגבי תשלומים״ היא אומרת וקורצת לכיווני תופחת על גבו. אני מחייכת אליה חיוך ענק ורצה להביא את הרכב
—————————————————-

״חוזרים לחוה כן?״ אני שואלת את משי שיושבת ליד דייגו שומרת שלא יברח למרות שהיא שמה לו שק על הראש וקשרה את שתי ידיו

״אלא מה?, הכיף עומד להתחיל במקום שהכל התחיל לא ככה״ היא אומרת ומחייכת אלי דרך המראה ואני מחזירה לה חיוך כפול

אמא זה בשבילך תכיני פופקורן שם למעלה.