אושר בכאב

פרק 18. לחזור לעיר.

נקודת מבט און:

סוף סוף אני בעיר, לקחתי לעצמי זמן מנוחה ותכנון לכל מצב שיקרה אם אבי שוב יפתיע, אני חוזר היום הביתה אני חוזר היום לדאבי, שלא יצרתי קשר איתה בכלל מאז פציעתה במקסיקו.

אני עומד מחוץ לביתה שנמצא בקווינס שבניו יורק, דופק על דלת ביתה.

''און?'' קולה של דאבי אומר בהפתעה אחרי שפתחה את הדלת וראתה אותי, ''דאבי'' אני אומר בשמחה וממשיך ״אנחנו צריכים לדבר״.

״אני לא חושבת שזה הזמן המתאים..״ היא אומרת וסוגרת מעט את הדלת אבל אני דוחף אותו בעדינות ונעמד ליד המשקוף.

אנחנו יושבים על הספה, הבית נראה מבריק ומתוקתק, חלונות הסלון הגדולים מכניסים אור פנימה, אור ששוטף את הבית וממלא אותו. מול הספה יש מזנון קטן וחום ומעליו טלווזיה גדולה וכבויה.

בשולחן האוכל העגול שנמצא מאחורי דלת הכניסה יש מחשב פתוח ודפים רבים בצורה מבולגנת.

הבית שלה הוא כפרי ומסביב הכל מלא מדשאות ירוקות ויפות, הבית של אמא שלה ואביה החורג, אבא שלי.

״און, חשבתי על הרבה עלייך מאז אותו אחר הצהריים במקסיקו כל החופשה חלפה לי כמו סרט מושלם עד אותה הודעה בערב, אני עד היום מנסה לפענח מי זה ואני מגיעה למבוי סתום אחרי זה התקרית בים אני חוטפת כדור ואתה דוחף אותי לרכב. זה כבר סרט אימה״

היא אומרת בברור כאילו התאמנה ימים שלמים לומר את זה, ״אני מבין ואין דבר בעולם שחזק יותר מהרצון שלי לספר לך אבל נשבע לך דאבי שאת לא תביני ותהיה מבולבלת והכי גרוע זה יסכן אותך״ אני אומר בדאגה.

״תספר לי לפחות איפה היית, מה קרה״ היא אומרת בעקשנות ״זה לא מעניין אותי כמה אסתכן, אני אמות למען האהבה שיש בנינו״ היא מוסיפה.

אני יושב בשקט חושב מה להגיד לה, המוח שלי נגדי וחושב על הכל חוץ מהסיטואציה שהיא נאנחת ונעמדת אני מבין שאני חייב לדבר.

''הלכתי למלא את הבקשה האחרונה של אמא שלי'' אני אומר,
והיא חוזרת לשבת מוכנה להקשיב לכל מה שיש לי לומר.

''אני יודע שהכנסתי אותך לתוך הרכב בלי לומר מילה, ואני יודע שזה לא מגיע לך לא לדעת את כל האמת אני רוצה לספר לך הכול כי אני אוהב אותך''

היא מחייכת ומהנהנת לעברי

אני ממשיך ''זה דבר שהתאמנתי עליו כל החיים שלי וזה הפך אותי לזה, הייתי חייב להשלים את הפרק האחרון בסיפור הזה״

״מה״ היא אומרת לא מבינה מה אני רוצה. ״דאבי זה יכול לסכן את החיים של שנינו אבל אני מבטיח לך שאני כאן לנצח לא הולך לשום מקום״

''אני מבינה שעברתם בתקופה הזאת הרבה, אני מאמינה לך כי אני סומכת עלייך ואני לא יכולה לתאר את החיים שלי בלעדיך אבל אני לא רוצה שיקרה לך משהו, זה יהיה גדול עליי לגמרי'' היא אומרת בשמחה שמהולה בעצב.