אושר בכאב

פרק 53. סופר

נקודת מבט און:

״לך תביא ירקות״ דאב מסננת שבוחרת גבינות, אנחנו נמצאים בסופר כמו כל יום רבעי אבל היום עשינו גם קניות לנסיכה הקטנה שלנו

אני עומד ליד עמדת המלפפונים וממיין מה מתאים, בחיים לא הבנתי איך עושים את זה וכנראה שלעולם לא אבין.

ריב בין קופאית ללקוח בעל כובע מצחיה שחור שלא ניתן לזהות את פניו ועליו בגדים שחורים, מושך את תשומת ליבי
״מה את פאקינג לא מבינה תעשי סצנה עכשיו״ הלקוח צועק בכעס ונראה שכעת כל הסופר שומע את זה
העניין נראה לי חשוד לחלוטין ושאני מתקרב מעט וחולף לכיוון מקרר הגבינות חזרה אני נעצר בפרצופו של אבי.

פאק.

אני מגביר את קצב הליכתי ואני כמעט טס בין כל האנשים הבוההים בהם בפחד, ״דאב״ אני צועק את שמה בין לחשושי האנשים המבוהלים בסופר

״הכל טוב?״ דאב שואלת בתמימות ומרימה גבה לאור הלחץ שאני משרה, ״כן כן אנחנו חייבים ללכת עכשיו!״ אני פוקד ותופס בזרועה

״מה לא, אנחנו עושים קניות און נו״ דאב אומרת מיואשת ואם כמה שאני צריך שהיא תשאר רגועה ומחוץ לתמונה אנחנו לא יכולים להשאר כאן..

״עכשיו דאב״ אני אומר ונועל את לסתי מסתכל בתוך עיניה, היא עוזבת את הדברים שבידה ותופסת בידי מאשרת הקשבה.
אני מושך אותה שאנחנו הולכים הליכה מהירה לכיוון יציאת הסופר ועושים את העיקוף כדי לא לעבור ליד הקופות

״אין יציאה!״ השומר פוקד בלחץ ומצביע לעבר הקופות
עיניי ועיניה של דולורס מסתובבים בפחד לכיוון הקופות ואנחנו נדהמים לגלות את האקדח שהוא שלף לפני הקופאית

״אם לא תעשו מה שאני אומר לכם אני מרסס את כולכם ואני לא פוחד כי בניכם גם האנשים שלי נמצאים!״ דייגו אבי אומר ומשתיק את כל הפטפוטים בסופר

שתיקה של פחד שוררת בין כולם, וכולם נשכבים על הרצפה שידיהם על ראשם, ״את תרימי את הידיים שלך ואל תלחצי על שום לחצן מצוקה!״ אומר ומכוון את האקדח לראשה
מסמן לה לבוא לידו והיא מקשיבה לו מפוחדת ודמעות זולגות מעיניה

אני מחזיר את עיניי לכיוון השומר שעומד לידו וחוסם את דלת כניסת וחצאית הסופר, ״אתה מתכוון לעשות משהו?״ אני שואל בעצבים ולחש כדי שלא יבחינו בנו

״לא נראה לך לא שמעת מה הוא אמר יש בניהם חיילים שלו״ השומר אומר בלחץ ואני נכנס למצב מגונן ועצבני ברמות
אם דאב לא הייתה פה הייתי שולף את האקדח שלי ויורה לכל עבר.

״בואי הולכים״ אני אומר ומושך את ידה לכיוון המחסנים האחוריים תמיד יש שם דלת יציאת חירום. אנחנו צועדים בשקט ובמהירות כדי שאף אחד לא יבחין בנו

״אתם שניכם תעצרו!״ קול אבי נשמע מאחורי ושנינו קופאים במקומנו, ״לאן אתם חושבים שאתם הולכים?״ הוא שואל ואני מפעיל תכנית מהירה בראשי

״דאב תשארי רגועה ותתנהגו רגיל אוקי״ אני לוחש והיא מהנהנת בשקט, ״לשום מקום דייגו״ אני צועק ומסתובב אליו
חיוכו המעוות חודר לתוך עיניי ואני משיב לו את אותו החיוך בדיוק

״רוצה מלחמה? הגעת עד הסופר בשביל זה? מאיימים על אנשים חפים מפשע? אין בעיה אשיב לך מלחמה״ אני אומר ומתקרב אליו שולף את האקדח וטוען אותו. נשבע שאם זה לא היה סרט אימה עבור לקוחות הסופר הפרצופים שלהם זה הדבר הכי מצחיק בעולם

״דייגו?״ שמו נשאל באוויר על ידי קולה של דאב, פאק אלוהים פאק אלוהים פאק אלוהים.

״אותך לא ראיתי המון זמן דאבי״ חיוכו משתנה למעוות עוד יותר והוא מתחיל להתקדם לעברה, ״שלא תעז״ אני פוקד ומתקדם אחריו שאקדחי מכוון לראשו

״לא תכיר לי את הכלה שלך בני״ דייגו שואל בתמימות ואני פאקינג לא יודע איפה לקבור את עצמי עכשיו, ״הבן שלך?״ דאג שואלת בכעס ומרימה גבה לעברו

״לזה אתה קורא הבן שלך? ראית את זה מפלצת אתה ואיזה שני ילדים יש לך? להם אתה קורא הילדים שלך? גם אם הוצאת זרע על כל אחד מהם הם ממש לא הילדים שלך ולא לקחו שום חלק ממך!״ דאב מפתיעה את שנינו עם האומץ

אני פאקינג אוהב אותה וגאה בה כמו שאני רוצה להרוג את האיש הזה, לא שאני מבין איך יש לה כל כך הרבה מידע מעולם לא סיפרתי לה על אבי.

״מאיפה האומץ הזה דאבי? לאמא שלך אין אחד כזה. בטח פיתחת את הכשרון בעזרת הילדים שלי. הם קיבלו ממני משהו בטחון עצמי וחוסר פחד״ דייגו אומר בחיוך כל כך מזעזע

״לא אתה לא, לא נתת להם שום דבר, הילדים שלך אזרו אומץ ולמדו לחיות בחוסר פחד בגללך ולא בזכותך יודעים איך להגן על עצמם ואף פעם לא יפגעו באחרים. הבת שלך שאתה כל כך אוהב וכל היום מדבר עליה שכבה בבית חולים מתה הרופאים אמרו שאין לה שום סיכוי לחיות אבל אני שאני הייתי איתה בחדר היא חזרה לחיים, הילדים שלך כמו אמא שלהם ולא כמוך ואתה צריך לקלוט את זה במוח הקטן שיש לך״ דאב שופכת לפני ומתקרבת לכיוונו ללא שום היסוס

״מה נראלך שאת מדברת ככה״ אחד האנשים אומר שקם מהרצפה ומתגלה כחייל של אבי. תופס אותה, מחזיק בה חזק כל כך ומכוון לראשה אקדח. שום סימן של לחץ או פחד נראה על גופה

״היא צודקת דייגו״ אני מתחיל ומחייך מתקרב אליו יותר אחרי שקיבלתי אישור בעיניה של דאב, ״מעולם לא היית חלק מהחיים שלי או של דולורס שנינו גדלנו בעזרת אמא שלנו שהיא הכל בשבילנו אם יש דבר אחד שאוכל להודות לך בחיי זה על זה. היא פאקינג גידלה אותנו ודאגה לנו נתנה את הלב שלה בשבילנו. אתה רק באת ודאגת להרוס את החיים שלנו בכל דרך אפשרית! אז בוא תספר לי מה אתה רוצה״ אני אומר שאני קרוב אליו מתמיד

״תתן לי את הבת שלי ואשחרר את כולכם!״ דייגו אומר בשיא הרצינות וצחוק מוכר נשמע מכיוון יציאת החירום.
______________________________
אהובים שלי תודה על הצפיות❤️❤️
מה אתם חושבים שיקרה עכשיו? מה דעתכם על הפרק?
אשמח לתגובותיכם שמעלות לי תמיד חיוך.
אוהבת אתכם מלא מלא💘