אושר בכאב

פרק 55. נשימה עמוקה.

נקודת מבט דולורס:

הסכמתי לנסוע למקסיקו עם דייגו, אני אתחיל את חיי כאן מההתחלה. אמנם אין פה את אחי הגדול, בת דודתי או כפיר ושאר הבנים אבל יש לי את אבא שלי שאני יודעת שאם אני כאן בצד שלא הכל יהיה בסדר ולא יקרה לי שום דבר רע יותר.
יהיו לי כאן את החיים שרציתי וייחלתי לעצמי יום לפני יום ההולדת ה23 שלי.

אנחנו יורדים מהמטוס הפרטי של אבי בעיירה ישנה במקסיקו שנקראת מנסניו. עיר הנמל החשובה ביותר. עומדים במנחת המטוסים הפתוח שמעבר לרצפת הבטון יש חול כתום וים כחול, הרוח הקרה מעיפה ומבלגנת את שיערי.

אני מתקדמת מעט לעבר החול ומגלה שעל קו החוף בקתות רבות וישנות, ״תכירי דולורס בתי אלו החיים החדשים שלך״ אבי אומר מאחוריי ומניח את אחת מידיו על כתפי השמאלית. שנינו עומדים מביטים יחד אל עבר הים, לא מצליחה למצוא את המילה המתאימה למה שיש לי לומר אבל אבי לוקחת נשימה עמוקה עוצמת את עיני ומחייכת ״כן, אני מכונה לחיים האלה״ אני אומרת ומסתובבת לכיוונו לקבלת חיבוק.

אני, אבי ועוד שני חייליו עולים על רכב שטח אחרי מספר דקות שצפינו בהתנפצות הגלים זה בזה. הנהג נוסע במהירות ואני נהנת למרגש הרוח של ההתחלה החדשה הזאת. אנחנו מגיעים אל אחוזה לבנה וענקית מול הים, רק שער מפריד בין דלת הבית לים.
לא שמעו כאן על מדרכות אני מבינה.

״זה הבית שלנו״ אבי אומר ומלווה אותי אחרי שירדנו מהרכב ואני מסתכלת לכל עבר בפליאה, אחד מחייליו פותח את הדלת ומגלה לפנינו את הבית. בית יפיפיה עדיו וכפרי.

אבי נכנס קודם ואני אחריו, הרצפה עושים מפרקט אפרפר ונוקשה זה ששעומים עליו כל צעד. אנחנו ממשיכים עד לסוף המסדרון ואז נחשפים למרכז הבית.
מולנו נמצא סלון גדול, ספה מעוצבת בצבע שמנת גדולה ורחבה ולדיה כורסא קטנה בצבע כחול כזה ששובר את הצבע הנטרלי בחדר, מזנון הטלווזיה ארוך והוא בצבע עץ משופשף בהיר, עליו כמובן נמצא מסך הטלוויזיה העצום שאי פעם ראיתי. יותר מאצל כפיר והבנים שחשבתי שאין יותר גדולים ממה שיש אצלהם בבית.
חלונות גדולים שקופים שרק המשקוף שלהם בצבע שחור, ללא שום וילון היישר נוף אל הגינה ואחריו הים הרגוע.
שולחן האוכל מאחורי הסלון באותו הצבע של המזנון, ארבעה כסאות בכל צד של השולחן, על השולחן מונח זה פרחים גדול וצבעוני נותן חיות מסוימת לבית.
המטבח לעומת זאת שונה לחלוטין. הוא צבוע בלבן ואין בו טיפת כפריות להפך נורא מודרני ומפואר.

אחרי הסיור הקצר שערכתי בביתי החדש אבי מלווה אותי אל חדר השינה שלי הנמצא בקומה השניה של הבית.
הוא פותח את דלת החדר ולפני אני רואה חדר של נסיכות אבל בוגר.

המיטה עם הגב האפור, המצעים הבהירים והעדינים, החלונות ועליהם וילונות לבנים שקופים, כאלה שמסתירים קצת את דלת היציאה למרפסת הקטנה שלי, מסך טלוויזיה גדול מול המיטה.
מנורת פרחים ומראה גדולה מול החלון ליד הדלת.
חלל מרווח ופתוח של ארונות רבים ובאמצע אי קטן של מגירות רבות, דלת השירותים מהצד השני של דלת הכניסה אל החדר.
חדר המקלחת מפואר כמעט כמו המטבח, הכל עשוי מזכוכית ושיש נקי, ריח מדהים שלא מבייש אף מבשם.