פרק 58. ברוכה הבאה.

215 7 1
                                    

נקודת מבט און:

״אוווו אני לא יכולה״ הצרחות של דאב נשמעות שאנחנו נמצאים בחדר הלידה והיא אוחזת בידי בחוזקה.

״עוד קצת מתוקה את בפתיחה 7״ האחות הנחמדה אומרת בניסיון לנחם את דאבי, ״און זהו אני לא יכולה יותר״ היא ממלמלת בזמן שנאבקת בכאב הצירים

״את יכולה דאב״ אני אומר בנסיון לעודד אבל אני בעצמי עוד רגע מתעלף, אם הייתה אפשרות לחלוק את הכאב נשבע שהייתי לוקח לה הכל.

״לא און הילדה הזאת חיה בסרט כמו אבא שלה שתצא כבר״ דאב מוציאה דיבור מתוך הכאב ומנסה לנשום, ״אפידורל?״ אני מציע שוב כי לפני שעתיים היא סרבה לזה בכל תוקף ״דאב זה יעזור לך אל תתנגדי זה בא להקל עלייך״ אני מסביר בעדינות שאני מלטף את ראשה.

״מה אתה רומז שאין לי כח״ דאב אומרת בכעס ומשחררת את ידה מידי וכעת מחזיקה במעקה המיטה, ״לא ממש לא מתוקה זה נועד להקל עלייך ותאמיני לי עם הגברים היו עושים את זה במקומנו כנראה שלא היינו כאן״ האחות מסבירה וצוחקת עם דאב, ״אני כאן״ אני מבהיר תזכורת לשתי הבחורות שנמצאות בחדר ודאב ישר מכניסה לי אגרוף לבטן ״בסדר״ אני מלמל

״דאבי״ משי נכנסת לחדר וקוראת את שמה בטון רגוע, ״שלום גם לך״ משי מוסיפה לעברי ומשחררת אותי להפסקת שתיה.

אני מתהלך במסדרונות בית החולים כדי להגיע אל מכונת השתיה ולהרגע קצת, מכניס את הכסף ולוקח את המים קרים. אחד לי ואחד לדאב. פותח את הבקבוק ולוגם ארוכות ממנו

מתיישב לנוח על ספסלי ההמתנה, נזכר בפעם הקודמת שישבתי בספסלי בית החולים שהמתנו לתשובה מה קורה עם אחותי הקטנה, דולורס

שנאמר לנו שהיא מתה חרב עליי עולמי, הרגשתי ריקנות בלתי נגמרת, אבל פאק גם עכשיו שאני יודע שדולורס חיה היא לא נמצאת. לא רואה את הרגע השני המאושר בחיי. חושב מה איתה בכל רגע ואיך היא מרגישה, היא אכלה? ישנה? דואגים לה? היא בסדר? כל כך הרבה שאלות מציפות את הראש שלי וכרגע שום דבר לא יכול לספק לי תשובה.

אחרי כמעט שעה של מחשבות והתנתקות מהמציאות שיחת הטלפון של משי מעירה אותי ״מקווה שלקחת הפסקה שתספיק לכל הפעמים שכבר לא תוכל לקחת״ משי אומרת בכעס מעבר לטלפון,
״מה?״ אני שואל מבולבל,
״בוא כבר יא דפוק אישתך בפתיחה 10״ היא אומרת בייאוש ומנתקת.

אני קם ממקומי ורץ ברגשות מעורבבים אל חדר הלידה.
עוד רגע אני פאקינג אבא.

אני פותח את דלת החדר בגסות ונעמד ליד מיטתה של דאב, אנשים רבים ומוזרים התווספו לחדר מאז שעזבתי
״דאב תתרכזי במה שאני אומרת לך עכשיו בסדר?״ המיילדת שואלת וקובעת בו זמנית. דאב מהנהנת לכיוונה בפרצוף מכווץ מהכאב ותופסת בידי מחזיקה בה הכי חזק שאפשר
״עכשיו את כל הכעס של השעה האחרונה שבעלך נעלם קחי ותתרכזי בו״ המיילדת מוסיפה וקורצת לעברי
אני הופך לאדום מרגיש שכבר אין אוויר בחדר.

״יופי מתוקה עכשיו תלחצי ותספרי עד 10 בלב וקחי נשימה בואי נתחיל״ המיילדת מסבירה ודאב מתחילה
״אחד, שתיים, שלוש.. ארבע, חמש, שש..״ משי סופרת עם ליד האוזן של דאב מהצד השני של המיטה.

״כל הכבוד את מתקדמת יפה עכשיו תנשמי״ המיילדת מאשרת ואני נרגע
״את יכולה להמשיך?״ המיילדת שואלת ודאב ישר מהנהנת ״רק שתצא כבר״ מוסיפה במלמול כאוב. ״את יכולה דאב את יכולה אני מאמין בך את כל כך פאקינג מושלמת גם שכואב לך, את מביאה לי ילדה ואני כל כך גאה בך על זה ואוהב אותך ומעריך את היכולת המדהימה שלך״ אני לוחש באוזנה ומנסה לעודד אותה, מתרגש בעצמי ודמעות מתחילות לזלוג

״יופי דאב עוד פעם אחת אחרונה והיא בחוץ״ המיילדת אומרת ואני נרגש מאי פעם מסתכל על משי שגם מתחילה לדמוע. ״אחד, שניים, שלוש... ארבע, חמ-״ אני ומשי מתחילים לספור באוזניה, ״מזל טוב״ המיילדת אומרת לפתע ודאב משעינה את ראשה על הכרית ולוקחת נשימה עמוקה.

״עשית את זה!״ אני קורא בבכי ומנשק. את מצחה המזיע מהמאמץ ״עשית את זה״ אני אומר שוב ובוכה בזמן שהאחות מניחה את הנסיכה על גופה של דאב.

דאב שוכבת על המיטה עם חיוך ענק ודמעות רבות של אושר, הנסיכה בחוץ ״ברוכה הבאה״ דאב ממלמלת בין הדמעות ומלטפת את פניה ברעד ועדינות בעזרת אצבעתה.

אני מביט בשתי הנשים של חיי, כל כך פאקינג מאושר. ״מזל טוב על התואר החדש שלך בתור אבא״ משי אומרת ומגיחה מאחוריי בדמעות ועוטפת אותו בחיבוק.

שניה לאחר שהנסיכה נלקחה לבדיקות אני מרים את פניה לכיוון פניי ונושק קלות על שפתיה האדמדמות והנפוחות. ״אני גאה בך״ אני משחיל בשקט והיא מהנהנת לכיווני בחיוך עייף

״אני אוהבת אותך און תודה שהפכת אותי לאמא״ דאב אומרת ותופסת בזרועי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״שלום לך״ אני לוחש בהתרגשות שהאחות מניחה על יידי את הילדה שלי, ״מזל טוב״ קולו של בן אחיו של כפיר נשמע מאחוריי. ״כולם רצו לבוא אבל לא יכלו איך שמשי אמרה לי שדאב ילדה הגעתי הכי מהר״ הוא מסביר, ״הכל בסדר״ אני ממהר לענות לו, ״איזה יפה היא״ בן מוסיף ומתיישב לידי בוהה בנסיכה הקטנה.

״ברוכה הבאה״ אני לוחש ומביט בפניה הקטנות.
_______________________
אז נולדה לדאב ואון נסיכה קטנה, ואיך לדעתכם יקראו לה?
אשמח שתגיבו🤎
לא לשכוח לסמן🔝
אשמח לשמוע את דעתכם!!❤️
שיהיה שבוע טוב מלא בבשורות טובות😎

אושר בכאבWhere stories live. Discover now