אושר בכאב

פרק 21. גלגל הצלה במערבולת.

נקודת מבט און:

השעה 2:00 בלילה ובכביש שמוציא אותנו מניו יורק יש רכבים בודדים. אנחנו נוסעים לכיוון לונג איילנד שם יש ׳דירה מוגנת׳ שדולורס דאגה שזה יהיה ביתנו הזמני.

שאנחנו מגיעים אנחנו מסתכלים על בניין רב הקומות שלפנינו. אנחנו ניגשים אל קבלת הבניין כדי לקבל מפתח לדירה שלנו, ״מה שמכם בבקשה״ הפקידה מבקשת בנחמדות

״און קופר ודאבי מילר״ דאבי מחזירה לה בחיוך וקול עדין,
״החדר שלכם נמצא בקומה 42 דירה מספר 164״ הפקידה אומרת ומגישה לנו את המפתח עם כמה מסמכים למלא.

״אתה בטוח שאנחנו צריכים להשאר כאן ולא לחזור לעיר״ דאבי אומרת לי במעלית ששנינו שותקים אף אחד מאיתנו לא יודע מה לומר.

״כן, אני סומך על אחותי שהיא יודעת מה היא עושה״ אני אומר באנחה ומקרב אותה אליי, ״און אתה נראה לא רגוע במיוחד אתה יכול לשתף אותי בהכל״ היא אומרת תוך כדי החיבוק שלנו במעלית עם מיליון המזוודות והארגזים שהבאנו.

״אני קצת דואג לה אבל אני בסדר אני יודע שהיא בידיים טובות״ אני אומר ומרים את פנייה לכיווני נושק על שפתיה ברכות.

אנחנו נכנסים לתוך הדירה, המטבח נמצא סמוך לדלת הכניסה עם אי קטן ושלוש כסאות. המטבח לבן ונקי לגמרי, הרצפה עשויה מפרקט נראה כל כך ביתי, הסלון ממול ריק לחלוטין.

״אולי כאן הילדים שלנו ירוצו״ אני אומר וקורץ לעבר דאב שכבר עשתה סיור בכל הבית, ״אולי כאן גם הנכדים שלנו ירוצו״ היא אומרת ויוצאת מהמסדרון עם חיוך ומתקרבת אליי.

אנחנו עומדים באמצע הסלון הריק והבינוני, הדממה הזאת והחלל הפנוי מרגיש כמו התחלה של דבר טוב, אני מקרב את גופה אליי עם יד ימיני ועם ידי השמאלית אני מרים את ראשה לראשי כך שמבטנו מצטלבים.

כמוהם השפתיים שלנו, פשוט מתחברות והנשיקה הופכת ללוהטת יותר בכל רגע, יותר אגרסיביות, רכושניות, משיכה ו.. אני לא שולט בעצמי.

אני מוריד את החולצה ממנה והיא ממני, אני מרים אותה כך שרגליה פסוקות ומתחבקות סביב המותניים שלי. הנשיקה לא פוסקת רק מתעצמת יותר ויותר מרגיש לשנינו כמו גלגל הצלה במערבולת.

אני מצמיד אותה לקיר ומעמיד אותה חזרה דואג לא להפסיק את הנשיקה ושמבטינו לא ירד, אני מוריד את מכנסיה והיא מורידה את מכנסיי, שנינו נמצאים בהלבשה תחתונה בלבד.

״לא כדאי שנפתח את המזרון בחדר קודם״ דאבי משחילה בעונג בין הנשיקות, אני נוהם נהמה שמתענגות גם כן מהרגע, אבל פאק היא צודקת זה לא שנעשה את זה על הרצפה...

אני עומד באמצע הסלון ופותח את המזרון מהניילון שהיה בו כל הנסיעה, דאב עומדת נשענת על האי במטבח ושותה מים בחיוך מרוצה ומהופנט, כמוה כמוני היא כל כך פאקינג יפה שאי אפשר לתאר.

הגוף שלה זה כמו יצירת אומנות חד פעמית של אלוהים, פשוט עבד עליה טוב כל כך. העדינות בשילוב התמימות והפראות העיניים שבהם אפשר לצלול לתוכן שעות.

_____________________________

דפיקה נשמעת על דלת הכניסה וגבר בגיל ה30 לחייו נשען עם ידו על המשקוף, ״סליחה שאני מפריע אבל הדלת שלכם פתוחה ואתם לא ממש לבושים״ הוא מחייך באופן מוזר ואני ודאב פתאום מתביישים.

״תודה, לילה טוב״ דאב אומרת לעברו והוא נעלם.

לא שמנו לב שהדלת הייתה פתוחה. פאק.
״מה אתה כזה לחוץ״ דאב נעמדת מצחקקת בשקט וסוגרת את הדלת, ״מעכשיו ננעל אותה כל ערב״ היא ממשיכה ומתקרבת.

אני נעמד מולה אחרי ששמתי את הסדינים ופרשתי את השמיכות ״על מה את חושבת דאב״ אני אומר בחיוך ערמומי ומת לצחוק, ״דפוק״ היא צוחקת ודוחפת אותי על המזרון.

וואו היא אפילו לא הפעילה הרבה כח, אני כנראה ממש מהופנט לידה שזה טיפשי. אני נוחת על הישבן שלי בעוצמה די חזקה ומשום מקום נוחתת עליי כרית, שאני מרים את ראשי אני רואה דאב מתכוונת לזרוק אחת נוספת אבל אני פשוט מושך את ידה.

היא נופלת עלי ופניה מול פניי, שפתיה מול שפתיי אנחנו מחברים את שפתינו לנשיקה עדינה ואני קם ומתהפך מעליה, ״ומה את״ אני שואל בצניות תוך כדי שאני מנשק כל חלק בפניה

״אני חכמה״ היא אומרת בחיוך ונראת משועשעת לגמרי מהעניין, ״אז למה את מתחתנת עם דפוק, הרי את חכמה״ אני שואל בגבות מכווצות, ״הדבר הכי חשוב בלהיות אדם חכם זה גם להיות בן אדם, וכן זה דפוק מהסוג שאני הכי אוהבת לשגע אותו״ היא אומרת ברצינות ואני מבין שהיא ניצחה.

אגו מפגר. אני פשוט צוחק ומנשק אותה בצורה הכי מושכת שיכולה להיות ואז פשוט זורק עליה את הכרית ונשכב רגיל על המזרן מניח את הראש על הכרית שאני מניח את ידי מתת לראשי.

היא נכנסת מתחת לשמיכה ממש צמודה אליי שמשחקת עם ציפורניה הארוכות והחדות על החזה שלי, זה פאקינג ההרגשה הכי טובה בעולם ואני יכולה להמשיך להיות ככה במשך שעות.

אני מוריד את ראשי אליה, מוריד את ידי חזרה ומלפף אותה סביב גופה צמוד אלי. ״לילה טוב דאב״ אני אומר בטון רגוע ונושק על מצחה, ״לילה טוב דפוק״ היא מגחכת ושנינו נרדמים צמודים זה לזו.