אושר בכאב

פרק 43. ערפל.

נקודת מבט דולורס:

אני יוצאת במהירות ובן מדדה לידי, חיילים נוספים עומדים בדלת כניסת הבר ועוד כמה נעמדים בבר עצמו.

״בחורה אחת חיה שני קונסיליירי מתים״ אחד החיילים אומר מאחורי ואני שומעת את צעדיו המתקרבים אל גבי. חיוך מעוות עולה על פרצופי ואני מסתכלת על כל החיילים בעיניים עד שאני מסתובבת באיטיות ועיני נפגשות בשלו

״בחורה אחת חיה ומאפיה אחת מתה״ אני מגכחת ולעג נשמע בקולי, ״בואי נראה למה את מסוגלת בחורה״ הוא אומר אליי ואני מפנה את עיניי ישר לבן אני לא רוצה שיקרה לו משהו וגם ככה הוא פצוע

בן מביט בעיניי ומזיז אותם לשני כיוונים במהירות, זה לא ברור מאחרת שיש לו תכנית בראש אני מהנהנת בעיניי לעינייו ומסיטה את מבטי חזרה לשאר החיילים

״שהטוב ביותר ינצח״ אני אומרת בערמומיות לתוך עיניי הבחור שכבר נמצא ממש צמוד לגופי שאת נשימותיו אני יכולה להרגיש ולא רק לשמוע

אותו בחור לא מפספס הזדמנות ומעיף אותי על הקיר שנמצא לידנו, אני חוטפת מכה חזקה בגבי אבל קמה במהירות וחיוכי מתרחב מהרה

יריות נשמעות באוויר וערפל מכסה את החדר כולו, בכל הבא לפניי אני יורה ללא הרף, אני מניחה שמתוך ה12 חיילים שעמדו בחדר הרגתי כבר חמישה.

הבחור שנצמד אליי קודם לכן נצמד אליי מחדש ומנצל את ההזדמנות שהחדר מלא בערפל מוזר, הוא מצמיד אותי לקיר ומתחיל לנשק את צווארי בכוח, אנע מנסה להתחמק ולהאבק אבל הוא בכל זאת ענק ממני ברמות

אני לוקחת את הסכין ומקרבת אותה במהירות אל צווארו, משטחת את ידי 180 מעלות בגובה כתפי והפעם אני סוגרת עליו

״כנראה שאמרתי שהטוב בנינו ינצח התבלבלתי התכוונתי שהטובה בנינו תנצח״ אני לוחשת בהתגרות וקורצת לעברו, הוא מביט בסכין שצמודה לצווארו ורגע לפני ששם לב הכנסתי סכין אחרת לתוך ליבו.

הדם מתיז על הקיר, עליי ועל הסכין. עינייו מתגלגלות לאחור ושאני מותירה אותו להחזיק את עצמו לבדו הוא נופל על הרצפה, אני מתכופפת אליו ולוחשת באוזניו לחישה אחרונה ״סליחה שבלבלתי אותך לגבי תוצאות גמר הקרב״.

אני מחפשת בכל החדר את בן, אני מושיטה אקדח קדימה ומנסה לא להתקל בכלום, עד שאני נתקעת במשהו על הרצפה ומועדת
מהר מאוד אני מוצאת את עצמי על הרצפה, אני מתיישבת זקוף כדי להבין את המתרחש ומזהה שנמצא גוף על ידי

אני מביטה בגופה ומיישרת חזרה אל הערפל, משהו במוחי מתעורר ואני מחזירה את מבטי בטילים לכיוון גופו של בן.
״בן״ אני צועקת את שמו ומנערת אותו, ״בן בבקשה תעני לי״ אני אומרת שאני מנסה לחפש בעיני מקור פגיעה

״בן בבקשה אני מתחננת״ גוש דמעות עומד לפרצוף מתוכי אבל אז קולו נשמע והוא מצחקק לו, אני רואה את עיניו נפתחות שמביט בי בצחקוק ואני נאנחת אחורה וחוזרת לרצפה

״מטומטם״ אני אומרת ומושכת בכתפי.

אנחנו יוצאים מהבר אחרי שהוא נותר ללא כאנשים כלל, האוזניות שלי ושל בן נאבדו איפשהו בפנים, ״מעניין איזה שיפוץ תעשה הפעם״ אני אומרת בהתעניינות שאנחנו מביטים על הבר מבחוץ נראה כאילו עברנו התחשמלות או משהו

~~~~~~~~~~ ~~~~~~~~~~~~~~
בן פותח את דלת הבית ונכנס אני אחריו, שלושת הבנים האחרים עומדים מסביב לאי במטבח נראים דואגים אבל נקיים ורגועים לעומתנו.

בר ישר ראה את בן ורץ להביא לו ערכת עזרה ראשונה בזמן שבן הולך להשכב על הספה בכאבים.

כפיר מסתכל עליי בהלם, דקות אורכות שאנחנו מבטים אחד בשניה, ״נו מה עוד פעם הקרב שלכם פעם אחת תנוחו״ זיו אומרת באדישות והולך לסלון.

אני מגלגלת את עיניי ועולה לחדר, כפיר מזנק אחרי במדרגות במהירות ומדביק את פער צעדינו.

״פאק ילדה למה לעזאזל לא הקשבת לי שאני פאקינג אמרתי לחכות לדיווח ואם אתם רוצים משהו זה צריך לעבור את אישורי, למה כל פאקינג פעם את מחליטה על דעת עצמך מה לעשות ואת מסכנת את עצמך״ כפיר אומר מאחורי בכעס ואני מתעלמת ממנו לחלוטין.

״אני מדבר אלייך דולורס את לא יכולה להתעלם ממני!״ כפיר מקשה את קולו, מצמיד אותי לקיר ומסתכל בעיניי אני מביטה בשלו גם ואז מסיטה מבטי הצידה ומנסה לצאת מזרועותיו

״פאקינג תדברי איתי! מה לעזאזל קרה לך שם?״ כפיר כבר נשמע מתוסכל ואני מתיישבת על שפת מיטתו שכבר הפכה לשלנו

״אני חיה בחרדה בתוך עצמי בכל רגע מהרגע שהבנתי שאדם כזה רע משוחרר חופשי ומחפש אחריי, הימים הבודדים שהוא נכלא על ידו נתנו לי מרווח והאוויר שלא הרגשתי המון זמן, הצלחתי לחיות ברגע שקורה הצלחתי להנות בחתונה של און. לא הייתה בי חרדה ולא היה בי פחד.״ אני פורקת את הכל ודמעות שוטפות את פניי

כפיר מחכה בשקט שאמשיך ובנתיים מתיישב על ידי,
״שמעתי את קולו של אבי דרך שיחת טלפון של אחד מחייליו לא חיכיתי לאישור ממך אתה לא מחליט מה אני עושה בנוגע לחיים שלי!! נכנסתי וכל מה שעבר בתוכי זה להרוג אותו, בן ירה בו בבטן אבל הוא הספיק לירות חזרה ברגלו של בן.
לא היססתי ואפילו לא לרגע פשוט הרגתי אותו ואחרי זה אחד מהחיילים שלו ניסה לנשק אותי ולגעת בי בכוח-״ אני אומרת וקולי מתפרק ונשבר בין דמעותיי

״אני פאקינג אהרוג אותו״ כפיר קוטע אותי בעצבים, ״כבר הרגתי אותו״ אני לועגת ומנגבת את דמעותיי מסובבת את מבטי לכיוונו ומחייכת אליו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אחרי שסיימתי להתקלח כפיר נכנס לחדר המקלחת, הוא מסתכל עליי ואני עליו לא עוברת שניה והשפתיים שלנו מתחברות, כפיר לוקח שליטה מלאה על הנשיקה ואני נהנת ממנה כל כך
הרכושניות שבה הוא מנשק ומחזיק את צווארי, וואו.

הוא מרים אותי ומושיב אותי על השיש, שאנחנו מתנקים מהנשיקה יש טעם של עוד אבל אני קוטעת בלחישה ״הייתי ממשיכה בכיף אבל אני במחזור״ חיוך עולה על שפתיו ומיד אחר כך גם על שלי

הוא מחטב בעדינות את הסימן הכחול בפרצפי שנראה ממש גרוע לבסוף שם משחה. הוא תופס בידי השמאלית ואני שוב מקמטת את פרצופי בכאב.

הוא מסתכל על ידי ונאנח, ״את עוד תהרגי אותי חי״ הוא לוחש לי.