אושר בכאב

פרק 6. סוף שבוע במקסיקו.

נקודת מבט דולורס:

אני לא מסיטה את ראשי מדרכי אני ממשיכה ללכת לכיוון האוטובוס, אני שולחת לאון הודעה שסיימתי ואני בדרכי חזור הביתה.

רכבים רבים חולפים וזמן הגעת האוטובוס עוד לא כתוב, אני משחקת קצת בטלפון מסתכלת על תמונות ישנות ושומעת שירים.

לאחר כמה דקות אני מרימה את ראשי מהטלפון ומבחינה ברכב השחור ממקודם והבחור הזה שם נשען על אחת מדלתות הרכב, אני מתרוממת ממקומי כבר אלך הביתה ברגל אם צריך.

הוא תופס בכתפי השמאלית ומסובב אותי אליו, חיוך נפרש על שפתיו ואני שולחת לו פרצוף לא מיואש ''בואי אנחנו נחזיר אותך הביתה נוודא שלא יקרה לך כלום'' הוא אומר כאילו אני הולכת להקשיב לו

אבל כל מה שאני עושה זה להחזיר לו תשובה ''איתכם? ממש לא אני מאמינה שאיתכם יקרה איזה משהו שעם שיכור ברחוב לא יכול לקרות'' הקול שלי משועשע לגמרי, אבל הוא לא

אני מתנערת מידיו וממשיכה ללכת, אלוהים בבקשה בבקשה בבקשה לא.

הוא תופס אותי מהמותן שלי ומרומם אותי מעט מהקרקע מהדק את אחיזתו בי שאני מנסה להשתחל החוצה אבל אני יושבת שוב במושב האמצע מאחורה ברכב כמו סרדין, ''אתם מודעים לזה שאין מקום אפילו לדם שלי לזרום'' אני אומרת ''תסגרו את הרגליים שלכם''

אוף די איפה החיים שלי הקודמים איפה אפילו החיים שהיו לי אתמול?! למה הלכתי לגלוש היום, המחשבות שלי בעצמן כבר עייפות מלחשוב

אנחנו שוב נכנסים אל האחוזה ואני נאנחת בתסכול ״אמרתם שתחזירו אותי הביתה תוודאו שלא יקרה לי כלום, מה אנחנו עושים פה?״ אני שואלת

״זה הבית שלך בזמן הקרוב ילדה״ קולו נשמע משועשע ליד אוזני ואני נאנחת שוב.
————————————————————
נקודת מבט און:

יש לה מזל שהיא לא שיקרה שהיא בעבודה, אבל אם תגלה שאני שיקרתי לה בנוגע לערב הזה היא תוציא אותי להורג לא משנה כמה היא אוהבת אותי.

אני מתארגן מול המראה בשירותים ויוצא עם כל המחשבות עליה, השעה כבר אחת עשרה בלילה, אני הולך לאסוף את דאבי הבחורה שהתאהבתי בה בחודשים האחרונים.

לא הייתה לי כוונה להתאהב בה, רק רציתי למשוך איתה זמן כדי למצוא את אבא שלי ולהרוג אותו לפני שיגיע אל דולורס, אבל התאהבתי. פאק התאהבתי כל כך שאני לא יכול לשחרר מהבחורה הזאת, הבחורה שלי שתיהיה סבתא לנכדים שלי.

''התגעגעתי'' היא אומרת בחיוך שובב ובטון סקסי כשהיא נכנסת לרכב.

היא לבושה בשמלה אדומה וקצרה, כל כך צמודה שפאקינג לא מאפשרת לה לנשום, אם דולו הייתה מתלבשת ככה היא הייתה מבלה את הערב בחדר שלה, לא שזה שדאבי לובשת את זה, זה נהפך לבסדר כן אבל אני חייב להצליח להגיע לאבא שלי דרכה

''גם אני התגעגעתי דאבי'' אני אומר ומנשק את שפתיה בעדינות, כל פעם שהיא לידי אני לא מצליח לחשוב על משהו אחר זה מתעתע בי לגמרי.

שיערה אסוף לקוקו גבוה ומתוח לחייה סמוקות באופן טבעי, על ריסיה נחה מסקרה עדינה הגומה בלחי שמאל שלה זה הפגם הכי יפה שיש בעולם.

''און'' היא שואלת אחרי כמה דקות נסיעה, ''לאן אתה לוקח אותי בכלל'' היא מסיימת, אני צריך לקחת אותה הלילה הזה רחוק כדי לגרום לתוצאות טובות מול אבי.

''סוף שבוע במקסיקו'' אני מחייך לעברה אין לה צל של ספק איזה סוף שבוע זה עומד להיות...