נשמה תאומה

פרק 2

אנסטסיה

הגעתי לבר, והתקדמתי לכיוון הכניסה. ״היי, את בטח אנסטסיה״ מישהו ניגש אליי, ״אני ליאו, נעים להכיר אותך. אני אעשה לך סיור של המקום, עבדת פעם בבר?״. שאל, ״היי ליאו, האמת שכן זה לא פעם ראשונה״. אמרתי לו. המקום נראה יותר גדול מהמקום הקודם שבו עבדתי, ופה יש בר מאוד מרשים.
״מצויין אז בעיקרון כפי שאת רואה זה הבר, שם למעלה...״ הוא הצביע על נקודה מסויימת במקום, ״זה הכניסה ל vip, ושם נמצא המחסן.״ הוא ‏הראה לי איפה. אחרי כמה דקות הוא סיים להראות לי איפה כל דבר נמצא, ״וזהו בעיקרון אני חושב שהשאר את תסתדרי, עם את צריכה משהו תיקראי לי.״  הוא סיים להסביר לי על המקום והלך.

התקדמתי לכיוון הבר, והתחלתי לנקות את הכוסות ולסדר קצת את הבר. בנתיים עוד מוקדם אז יש רק אנשים בודדים במקום.

השעה שבע והמקום נהיה ממש צפוף.
חבורת אנשים באה לבר, הלכתי אליהם. ״היי, תרצו משהו לשתות?״ שאלתי, ״שלוש ויסקי״ אחד מהם אמר בגסות, ובקושי הסתכל עלי. הסתובבתי להכין להם את המשקאות ושמעתי אותו מתחיל לדבר עם האנשים שאיתו,״איזה תחת יש לה, מעכשיו אני אבוא לפה רק בגללה״, אמר והם התחילו לצחוק ולהסכים איתו. נאנחתי, הבאתי להם את המשקאות והלכתי משם. ראיתי את ליאו מתקרב אליי,״ היי, את מסתדרת?״ שאל, הנהנתי,״ יופי, אמממ תקשיבי חסרים לנו כמה מלצרים אז אני צריך שתעלי לvip ותגשי לכמה שולחנות.״ המשיך לומר. ״אבל-״ באתי להתנגד אבל הוא קטע אותי, ״בלי אבל. אני יודע שאת אמורה להיות בבר אבל חסר אנשים אין מה לעשות.״ לפני שהספקתי להגיב הוא הסתובב והלך משם.

נאנחתי שוב, לקחתי פנקס קטן ועט והתחלתי לעלות למעלה.
הבר מציע גם תפריט יחסית קטן של אוכל בגלל שהוא פתוח כל היום.

אם יש משהו שאני שונאת זה למלצר. אולי זה נשמע קצת מוזר אבל תמיד לאנשים יש תלונות כאילו שאני אחראית לזה ויש לי מה לעשות. ואני לא מדברת על טעות בהזמנה כי זה כן אחריות שלי, אני מדברת על מקומות הישיבה, האוכל עצמו....
חוץ מזה שזה מצריך ממני להיות קרובה לאנשים ואני לא אוהבת את זה....

״היי מה תרצו להזמין?״ שאלתי, ״שני המבורגרים עם צ'יפס״ אחד מהם ענה לי. ״תרצו משהו לש-״ התחלתי לדבר וראיתי את כל המבטים מסתובבים לדלת שנפתחה.
הסתובבתי גם וראיתי שלושה גברים נכנסים ומתחילים ללחוץ ידיים ולדבר עם אנשים.
אחד מהם משך את צומת ליבי, הוא היה גבוה, שיער שטני נוטה לחום וגוף מאוד מרשים.
כשהוא קלט שבהיתי בו הסתובבתי חזרה לשולחן.
״תרצו משהו לשתות?״ שאלתי שוב. ״קולה וויסקי״ הם אמרו לי, הסתובבתי חזרה למטה כדי להביא למטבח את בהזמנה שלהם ולהכין להם את המשקאות.

״זה הולך להיות לילה ארוך...״ מלמלתי לעצמי והמשכתי בעבודה.