נשמה תאומה

פרק 31

מתיאו

חזרתי הביתה למראה של אנסטסיה שוכבת על מיטת השיזוף בבגד ים ביקיני אדום. פאקינג אדום. התקדמתי לכיוון המרפסת ויצאתי החוצה, רק כשיצאתי שמתי לב שליילה איתה וסימנתי לה עם השפתיים ׳שלום׳ הלכתי לכיוון של אנסטסיה אבל היא הייתה עם עיניים עצומות ככה שהיא לא שמה לב שהייתי כאן, התיישבתי על הקצה של המיטה שהיא ישבה עלייה כדי להרכין את ראשי ולהצמיד את שפתינו לנשיקה. ״את יודעת שכל הבית מוקף שומרים? אני בטוח שכולם מסתכלים עלייך״ אמרתי אחרי שהתנתקנו מהנשיקה, ״הם השומרים שלך, אם תגיד להם לא להסתכל הם לא יסתכלו״ אמרה ופתחה את העיניים כדי להביט בי ״חוץ מזה שיסתכלו כמה שהם רוצים כי זה לא משנה, הגבר היחידי שאני מסתכלת עליו יושב ממש פה לידי״ אמרה בחיוך ממזרי ועצמה שוב את העיניים. ראיתי מגבת על המיטת שיזוף שהייתה ליד, לקחתי אותה והבאתי אותה לאנסטסיה, ״תתכסי״ אמרתי והצבעתי עם ראשי על המגבת, ״מתיאו״ אמרה בכעס, ״תתכסי״ חזרתי על דבריי אבל היא לא עשתה שום פעולה כדי לקחת את המגבת ממני. ״בפעם האחרונה שבדקתי אי אפשר להשתזף עם מגבת״ אמרה ובלי לחשוב פעמיים הרמתי אותה ונשאתי אותה בידי לכיוון חדר השינה שלנו. ״מתיאו! תוריד אותי, מה אתה עושה!?״ צעקה בבהלה כי היא לא ציפתה שזה מה שאני אעשה אבל היא הייתה צריכה להקשיב לי מההתחלה, אני רכושני ואני לא מתכוון לתת לכל השומרים שמסתובבים מחוץ לבית להזיל ריר על המראה שלה בבגד הים הקטן הזה. כשהגעתי לחדר סגרתי את הדלת בבעיטה עם הרגל וזרקתי את אנסטסיה על המיטה, ״מה נסגר לעזאזל!?״ שאלה בצעקה והרימה את ידייה בשאלה, ״אל תשימי בגד ים כזה חשוף כשאני לא לידך״ אמרתי לה ונשכבתי מעלייה על המיטה ככה שאנחנו חזה אל חזה כשהיא על הגב ואין לה אפשרות לזוז ״מתיאו. זה בגד ים. הרעיון שלו זה שהוא יהיה חשוך״ אמרה והתעסקה עם העניבה של החליפה שעליי, הרגע חזרתי מהמשרד ועדיין לא החלפתי בגד אז אני לבוש בחליפת שלושה חלקים.
״כנראה שלא רק השומרים שלך הזילו עליי ריר...״ היא נשכה את שפתה והרכינה את ראשה לכיוון המפשעה שלי. עמד לי. האמת שאפילו לא שמתי לב כי הייתי עסוק ברכושנות שלי אבל המראה של אנסטסיה בבגד הים הזעיר הזה בהחלט גרם לאיברי להתקשות. היא הושיטה יד לכיוון המפשעה שלי ולחצה על איברי מבעד לבגדים, גורמת לי לנשום בכבדות. זה רק עודד אותה והיא התחילה לפתוח את החגורה והרוכסן של המכנסיים שלי כשהיא התחילה להוריד אותם התרוממתי ממנה כדי לעזור לה ופשטתי את המכנסיים והתחתונים בפעם אחת וחזרתי מעלייה. בלי היסוס היא אחזה בבסיס איברי והוציאה את הלשון כדי ללקק את הנוזל המקדים שעוטף את קצה איברי, פעולה שהוציאה ממני גניחה ואילצה אותי להישען קדימה ולאחוז בקיר כדי לייצב את עצמי.
תוך שניות היא הכניסה את איברי אל פיה עד שהוא הגיעה לירכתי גרונה, גורם לה להשתנק קלות אבל היא לא נסוגה גם כשדמעות מבצבצות בזווית עייניה בגלל העומק שאיברי נמצא בפיה.
״אנסטסיה, אם תמשיכי ככה אני אגמור״ אמרתי באזהרה אבל זה רק עודד אותה להמשיך והיא הגבירה קצת את הלחץ וחילצה ממני עוד גניחה, בשנייה אחת היא דחפה אותי מעליה ככה שאני שוכב על הגב לידה ״לא אתה לא״ אמרה וקמה כדי להתקדם לכיוון האמבטיה, ״אל תעצבן אותי יותר״ בלי להסתובב לאחור היא נכנסה לאמבטייה וסגרה את הדלת, משאירה אותי עם זיקפה וראש מלא במחשבות מלוכלכות. חייכתי לעצמי וקמתי להחליף בגדים, הייתי צריך לצפות שאנסטסיה לא תעבור על זה בשתיקה, זה לא פעם ראשונה שאני אומר לה לא ללבוש בגד ים כזה קטן, בעיקר כשאני לא לידה אבל היא אף פעם לא מקשיבה.