נשמה תאומה

פרק 6

אנסטסיה

נכנסתי הביתה אחרי שמתיאו הוריד אותי ולא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שהוא אמר לי.
״את באמת לא יודעת מי אני?״ מה זה אמור להביע?
זאת אומרת זה באמת היה מוזר שהוא נכנס לבר וכל העיניים היו עליו אבל... מה אני מפספסת?

הלכתי למטבח, שם השארתי את המחשב הנייד שלי.
התיישבתי בכיסא ונכנסתי לגוגל.
עוד לפני שסיימתי להקליד זה קפץ לי ׳מתיאו וואלקר׳, ״אני כל כך הולכת להתחרט על זה...״ מלמלתי ולחצתי אנטר.
׳הקאפו הבא של ניו יורק, מתיאו וואלקר׳
׳לאחר מותו של אלברטו וואלקר, הקאפו החדש מתיאו וואלקר׳
׳אחרי חיפושים רבים נמצא כי האחראים למקרה הם המאפיה׳
״מה לעזאזל?!״ חצי צעקתי חצי לחשתי.
והתוצאות רק ממשיכות לקפוץ, אין פלא שכולם הסתכלו עליו במבט מפוחד ומבוהל כשהוא נכנס לבר.
׳בן אדם נרצח׳
׳מתקיימים חיפושים אחר בן אדם שנחטף׳
׳המאפיות מכריזות על מלחמה בניהם׳
עכשיו זה גם הגיוני למה הוא רצח בן אדם... זאת אומרת אני לא מאשרת את זה, או מצדיקה אבל לפחות זה נשמע הגיוני, אני לא חושבת שבן אדם ׳רגיל׳ ירצח מישהו..

דבר אחד אני יודעת, אני חייבת לשכוח ממנו. הוא מסוכן ולא מישהו שאני אמורה לרצות.
הבעיה היא שאני לא חושבת שאני יכולה....

..........

״תעזוב אותי, לאאא״ צרחתי. הוא הוריד לי את הבגדים, ככה שאני שכבתי על הרצפה והוא מעליי. ביד אחת הוא תפס לי את הידיים מעל הראש וביד השנייה התחיל לגעת בי. ״תסתמי, זונה!״ הוא צעק עלי ונתן לי סטירה.
המשכתי לנסות להילחם למרות שזה היה חסר טעם, הוא היה הרבה יותר חזק ממני ולא באמת היה לי סיכוי.

התעוררתי בבהלה אחרי כמה שעות, סיוט.
אני לא מופתעת כשאני מתעוררת מסיוט, אני חווה אותם כל לילה. השעה עכשיו הייתה 2:18  בצהריים וגם היום אני הולכת לעבוד.
קמתי מהמיטה עשיתי את שיגרת הבוקר שלי והלכתי למטבח כדי להכין לי משהו לאכול.
״שיט״ מלמלתי כשראיתי שאין לי כמעט כלום במקרר.
כנראה שצריך ללכת לסופר, אפילו קפה אין לי.

לקחתי את התיק שלי, מפתחות לרכב, טלפון ויצאתי...
עצרתי בדרך לקנות קפה כי אין מצב שאני אצליח להחזיק את עצמי ערה במשמרת.
״היי, מה תרצי להזמין?״ המוכר שהיה בקופה שאל אותי. ״אמממ קפה קר, בבקשה״ זה בית קפה שאני באה אילו די הרבה וזה בדרך כלל מה שאני לוקחת. באתי לשלם וראיתי מלא אנשים מתחילים למלמל ולהסתכל לכיוון מאחוריי, סובבתי את מבטי ונחשו מי בדיוק נכנס!?
לא אחר מאשר מתיאו והבחור השלישי שהיה איתו אתמול שאין לי מושג איך קוראים לו.
״אתם בטח צוחקים עליי..״ מלמלתי והמוכר הסתכל עלי במבט מוזר, נבהלתי, אחרי מה שקרה אתמול? ראיתי אותו כמעט רוצח בן אדם... ואז מה שקראתי אתמול בגוגל לא יכולתי לראות אותו יותר. הוא בן אדם מסוכן, יותר מזה הוא הקאפו של המאפיה בניו יורק. שילמתי והלכתי לקחת את הקפה.

״אנסטסיה״ שמעתי מישהו קורא בשמי. נבהלתי תוך כדי שאני מסתובבת לראות מי קרא לי, למרות שדי ידעתי את התשובה.
וכמובן כפי שחשבתי, מתיאו.
הוא לבש חולצה מכופתרת שישבה עליו מושלם, כאילו שתפרו אותה במיוחד בשבילו.
ומכנסיים בצבע כחול כהה, כמעט שחור שיושבים עליו מצויין גם כן, די! אני חייבת להפסיק לחשוב אליו, אחרי כל מה שקרה עם אבי לא יכולתי להתקרב לגברים בכלל, אומנם עכשיו המצב יותר טוב אבל אני מתחילה לחשוב רומנטית על גבר? ועוד מהמאפיה?
הבן אדם הזה מסוכן, זה הדבר היחידי שהצלחתי לחשוב עליו.
אני חייבת להתרחק ממנו ככל שאני יכולה, גם ככה קשה לי להפסיק לחשוב עליו, אז עכשיו כשגיליתי מי הוא?!
״מתיאו תעזוב אותי בבקשה, אל תתקרב אליי״ מלמלתי תוך כדי שהפחד משתלט עליי.
לקחתי את הקפה ויצאתי בריצה.
אני חייבת לעשות הכל כדי להתחמק ממנו ובאמת לנסות להפסיק לחשוב עליו.