נשמה תאומה

פרק 28

אנסטסיה

פתחתי את חלון שמוביל אל החצר והתקדמתי לכיוון מיטות השיזוף. הלכתי לסלון וראיתי את אמא יושבת בחוץ לבדה, אז החלטתי שהגיע הזמן שאנחנו נדבר ונפתור את המצב המסובך והמביך שקורה בנינו.
כשהתיישבתי על אחת ממיטות השיזוף, זו שלצד אמא, עצמתי עיניים ולקחתי נשימה עמוקה לפני שהתחלתי לדבר.
״אי פעם... התחרטת על זה? שעזבת בלעדיי?...״ שאלתי בלחישה מיואשת, לא רציתי לגרום לה להרגיש רע או אשמה פשוט הייתי צריכה להבין אותה. לראות את הצד שלה.
היא סובבה את גופה ככה שהיא עם הפנים אליי ולקחה את ידיי בידה, ״לא היה רגע אחד שלא התחרטתי. לא רציתי לעזוב אותך שם אבל הוא הכריח אותי. אני יודעת שזה נשמע תירוץ עלוב אבל אנסטסיה תאמיני לי שאני לעולם לא רציתי להשאיר אותך שם. הוא גרם לי לקחת רק את אחותך, בלעדייך. הוא גרם לי להאמין שאם אני רק אנסה להתווכח איתו הוא יהרוג אותך ואת אחותך כשאני מסתכלת.״ ראיתי שהיה קשה לה להגיד את הדברים האלה, שהם מעלים בה זכרונות ודמעות מציפות אותה אבל היא המשיכה בכל זאת, ״אבא שלך... היה מרביץ לי, ואחרי שברחנו נפל לי האסימון שזה מה שהוא יעשה לך. זה שבר אותי, בחצי שנה הראשונה הייתי מרוסקת. אבל אחרי כמה זמן אני חשבתי שהוא הרג אותך. שהדבר היחידי שנשאר לי לעשות זה לדאוג שלאחותך יהיה חיים טובים יותר. שהיא תהייה מוגנת. בהתחלה כשמתיאו יצר איתי קשר לא רציתי להאמין, חשבתי שזה מישהו שמשחק עם המחשבות שלי, אבל הוא הראה לי תמונה שלך והביא אותי אלייך. אני רואה כמה את מאושרת ושמחה איתו, אני פשוט מקווה שאולי את יכולה להכניס אותי לחיים שלך גם? שאני אוכל להיות חלק מהאושר שלך?״ שאלה בבכי והיסוס ורק אחרי שהיא סיימה לדבר שמתי לב שגם אני בוכה. התקרבתי אלייה וחיבקתי אותה חזק. החוויות שלנו היו שונות, מנקודות מבט שונות. ואני מניחה שכל מה שרציתי לדעת זו האמת. שלא הייתה לה ברירה חוץ מלהשאיר אותי איתה. ״אני משערת שפשוט רציתי לראות שהיה לך אכפת, שלא שכחת ממני כל השנים האלה״ אמרתי בדמעות כשאנחנו עדיין מתחבקות. ״אף פעם לא שכחתי, תאמיני לי״ היא אמרה וליטפה את גבי, במשך הרבה שנים אמא שלי לא הייתה חלק מהחיים שלי, ורציתי שתהייה לי את ההזדמנות לקבל אותה בחזרה. היום הייתה לי סוג של סגירת מעגל, ואני שמחה שזה קרה כי עכשיו אני יכולה להמשיך הלאה כשכל הפינות סגורות ואין יותר דברים שמטרידים אותי.

..........

עליתי לחדר שלי ושל מתיאו והסתובבתי לכיוון הטלפון כששמעתי שקיבלתי הודעה. כשפתחתי את הטלפון ראיתי שחיכתה לי הודעה אחת ממתיאו, הוא וסביו יצאו לפני כמה שעות והוא אמר לי שהוא יחזור לקראת הערב.
מתיאו: אני לוקח אותך היום למסעדה, תהיי מוכנה בשמונה.
אני: אנחנו חוגגים משהו?
השבתי לו וחיכיתי לתגובה, יצא לי ללכת עם מתיאו למסעדות אבל לרגע חשבתי שיש משהו מיוחד ששחכתי ממנו... הצצתי חזרה בטלפון כששמעתי צליל של הודעה נכנסת והמסך נדלק.
מתיאו: אני אספר לך כשניפגש, תתלבשי יפה
רציתי להמשיך להציק לו שיספר לי אבל הוא כבר לא היה מחובר וגם בוא נודע באמת אין סיכוי שמתיאו היה מוותר לי בעניין.

עברו כמה שעות, מתיאו היה אמור להגיע עוד חצי שעה ובנתיים ליילה באה לחדר שלי ושל מתיאו כדי לעזור לי להתארגן.
״את מהממת״ אמרה ליילה אחרי שהתלבשתי. לבשתי שמלה שהגיעה לי עד אחרי הברכיים בצבע ירוק כהה עם מחשוף קטן בחזה ושסע גבוה, סלסלתי את שיערתי והשארתי אותו פזור על גבי. ״תודה״ השבתי לה בחיוך והרכנתי את ראשי כשהעברתי את ידיי על בד השמלה.
באמצע היום כשהוא שלח לי שאנחנו יוצאים למסעדה לא ייחסתי לזה יותר מידי מחשבה, אבל עכשיו? אני ממש נלהבת.
לי ולמתיאו לא היה זמן בתקופה האחרונה להקדיש זמן כדי לצאת לממש ׳דייט׳, כן הקדשנו זמן אחד לשנייה ואכלנו בבית ארוחות ערב ביחד רוב הימים אבל לא ממש יצאנו ביחד כבר תקופה, אז אני יכולה להגיד שעכשיו אני ממש מתרגשת. חוץ מזה שזה נותן לי סיבה להתלבש יפה ולהתגנדר, מי לא אוהב לעשות את זה?
דפיקה בדלת נשמעה שהוציאה אותי מהמחשבות ומייד לאחר מכן הדלת נפתחה ומתיאו נכנס לחדר, ״אני אשאיר אותכם לבד, תהנו״ אמרה ליילה ונגעה קלות בכתפי לפני שמיהרה לצאת מהחדר.
מתיאו התחיל להתקדם לכיווני והניח יד אחת על המותן לי והשנייה על צווארי, ״את נראת מהממת״ אמר אבל אני לא יכולתי להתרכז בגלל שהוא העביר את אגודלו על הלחי שלי, תנועה קטנה שגרמה לי להרגיש פרפרים בבטני.
״תודה״ אמרתי אחרי ששמתי לב שהמחשבות שוב סחפו אותי לעולם אחר, ״בואי נלך״, הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיי לנשיקה לפני שהניח את אחת מידיו על שיפולי גבי וקידם אותי אל כיוון הדלת.