נשמה תאומה

פרק 1

אנסטסיה

״לא אמא בבקשה, אני מתחננת״ צעקתי. הרגשתי איך כל האוויר יוצא לי מהריאות. ״אמא לא, אני לא רוצה לעזוב בלעדיה״. שמעתי את אחותי ליילה צועקת בהתנגדות. ״בבקשה, תיקחי אותי גם, אמא״ המשכתי להתחנן למרות שבתוך תוכי ידעתי שאין טעם. ״אני מצטערת״ אלו היו שתי המילים האחרונות ששמעתי ממנה. לפני שנגררתי על ידי אבי משם.

התעוררתי עם זיעה קרה על כל גופי. סיוט.
בכל לילה אני מתעוררת מסיוט כזה או אחר, ואני לא יכולה שלא לתהות איפה ליילה ואם היא בסדר.
אני לא מאשימה אותה במה שקרה, אני יודעת שזה לא אשמתה ושהיא לא בחרה את זה. אני גם יודעת שעמוק בלבה של אימי ליילה הייתה המועדפת.

אני רק לא יכולה להפסיק לתהות למה היא לא נלחמה לקחת גם אותי איתה. היא עד כדי כך לא אהבה אותי? עד כדי כך העמסתי עליה שהיא השאירה אותי איתו?

הסתובבתי קצת הצידה כדי לראות מה השעה, 5:12. החלטתי שאין טעם לנסות לחזור לישון אז פשוט קמתי והתחלתי את היום.
היום אני אמורה להתחיל עבודה חדשה בבר ידוע בעיר.
הבר הקודם שעבדתי בו נסגר ולכן הייתי צריכה לחפש עבודה חדשה.

..........

עברו כמה שעות ואני צריכה להתחיל להתארגן. אני צריכה להיות שם בחמש וחצי ועכשיו ארבע וחצי.
התלבשתי, שמתי סקיני גינס כחול עם קרעים וחולצה צמודה שחורה.
לקחתי את התיק שלי, מפתחות, טלפון, ויצאתי.

רק אומרת שאני הולכת לעלות פרקים מהר
פעם ביום או פעם ביומיים