נשמה תאומה

פרק 11

מתיאו

אני לא יודע למה אמרתי לה שאני אבוא איתה, זה לא שאין לי מה לעשות, אבל באותה שנייה לא חשבתי.
המשיכה המוזרה הזאת שיש בינינו, אני לא יכול להתעלם ממנה, ואני גם בטוח שהיא לא.
אני רואה לה בעיניים שהיא נמשכת אליי כמו שאני נמשך אליה, וזה הסיבה למה היא מנסה להתחמק ממני. כי בסופו של יום למרות הכל אני עדיין אני. מאפיונר. הקאפו של ניו יורק.

עם היה לי לב הייתי נותן לה ללכת, משחרר אותה. אבל אין לי.
אם אני רוצה משהו אני משיג אותו. ואני אשיג אותה, אני רק צריך לגרום לה לבטוח בי קודם.

״יש כמה דירות להשכרה, בערך חמישה בלוקים מפה, אפשר לנסוע לשם״ אמרה. עכשיו ישבנו באוטו וחיפשנו איפה יש דירות בסביבה. ״ניסע לשם, אבל אני צריך קודם לעשות עצירה קטנה בבר״ אמרתי, ״אוקיי״.

״אני כבר חוזר״ אמרתי, כשהגענו לבר. לא ידעתי אם תהיה לי הזדמנות לקפוץ לפה היום בערב אז ניצלתי את זה שיצאתי מהבית ובאתי לפה עכשיו, אני צריך לדבר עם ליאו שיעלה לה את השכר.
כשנכנסתי לבר הוא היה כמעט ריק, חוץ מכמה אנשים שישבו לשתות תוך כדי שהם רואים משחק שמשודר בטלוויזיה.
״מתיאו, קצת מוקדם מה מביא אותך לפה?״ ליאו ראה אותי מרחוק וניגש אליי. ״אני צריך לדבר איתך״ אמרתי וראיתי שהוא נבהל, ״הכל בסדר?״ שאל בפנים מפוחדות, ״תעלה לאנסטסיה את המשכורת״ אמרתי בלי יותר מידי פרטים. ״אמממ בסדר, אבל אני יכול לשאול למה? זאת אומרת יש אנשים שעובדים פה כבר כמה שנים והשכר-״, ״כי אני אמרתי״ קטעתי אותו. לא היה לי כוח או זמן לדבר איתו פה עכשיו, חוץ מזה אני לא צריך לתת לו הסברים. אם אמרתי משהו זה קורה.

..........

״הדירה הזאת נורא יפה אבל היא לא בתקציב שלי, תודה בכל זאת״ אנסטסיה אמרה לאיש המכירות.
עברנו כבר הרבה בתים ועדיין היא לא מצאה משהו, או שהדירות היו קטנות מידי ודי רחוקות מהבר ככה שזה לא אופציה טובה כל כך או שזה היה יקר מידי בשבילה. ראיתי שהיא נורא אהבה את הדירה הזאת והיא התבאסה כשהיא לא יכלה להרשות לעצמה אותה. ״תלכי לשבת באוטו, שנייה אני בא, אני צריך לעשות רגע שיחת טלפון״ אמרתי והבאתי לה את המפתחות לרכב.
״אוקיי״ אמרה בלי להתווכח, לא באמת הייתי צריך לעשות שיחת טלפון אבל היא לא צריכה לדעת את זה, בשנייה שהיא סגרה את הדלת הלכתי אל איש המכירות.
״ככה זה הולכת להתנהל״ באתי אליו והגעתי ישר ולעניין. ״אתה הולך להתקשר אלייה בערך בעוד שעה ולהגיד לה שהמחיר של הדירה ירד בערך בחצי והדירה שלה. אני אשלם על חצי מהסכום״ אמרתי. הייתי קונה לה את הדירה הזאת, לעזאזל הייתי קונה לה כל דירה מזדיינת שהיא רק יכלה לרצות אבל ידעתי שהיא לא תיקח אותה, ככה היא לא תדע שאני משלם לה חצי מהסכום והיא תקבל את הדירה שרצתה, כולם יהיו מרוצים. אחרי שחתמנו על כמה מסמכים הסתובבתי והלכתי חזרה לאוטו.

״סליחה שזה לוקח כל כך הרבה זמן״ אמרה בשנייה שנכנסתי, ״אתה יכול ללכת אם אתה לא רוצה להישאר, אני יודעת שזה מייאש״ היא סיימה להגיד. כן, זה לוקח הרבה זמן אבל איתה לא באמת היה לי אכפת. ״את רעבה?״ שאלתי מתעלם ממה שהיא אמרה. ״גווועת״ ענתה, ״בואי נלך לאכול, יש איזה מסעדה טובה שאני מכיר״ אמרתי, כמה שיותר זמן איתה יותר טוב.
אולי ככה היא תתחיל להיפתח בפני וזה ישנה את דעתה.

אחרי בערך שעה כבר היינו באמצע האוכל והיא קיבלה שיחת טלפון. ״סליחה שנייה, אני צריכה לענות״ אמרה והרימה את הטלפון. זה בטח איש המכירות של הדירה.
בזמן שהיא דיברה בטלפון לא יכולתי שלא להסתכל עליה, היא הייתה יפייפיה כאילו כל יום היא הופכת ליותר יפה.
לא חשבתי שמישהי תגרום לי להרגיש ככה, לרצות להפוך אותה לשלי, לטווח הארוך. אני אפילו מנסה להימנע מלזיין מישהי פעמיים אבל אנסטסיה מוציאה ממני צד אחר, צד שלא חשבתי שקיים בי.
״באמת!?״ היא שאלה לכיוון הטלפון והסיחה את דעתי מהמחשבות עלייה, ״אני לא מאמינה. אוקיי, כן בטח. שוב תודה״ היא ניתקה והיה לה פרצוף מופתע אבל שמח.
״מה קרה?״ שאלתי למרות שאם אני משער נכון אני כבר יודע את התשובה. ״זה היה האיש מהדירה, הם הורידו את המחיר והוא אמר שהדירה שלי אם אני עדיין רוצה אותה והם ישלחו לי את כל המסמכים במייל״ סיימה להגיד ועדיין הייתה בשוק, שמחתי לראות אותה מחייכת, יש לה חיוך מהמם, הבטחתי לעצמי לדאוג שהיא תחייך יותר. אחר כל המשכנו לדבר ולאכול.

..........

״תישארי אצלי״ אמרתי. סיימנו לאכול ועכשיו היינו באוטו בדרך הביתה. ״מ-מה?״ שאלה, בהתחלה לא הבינה על מה דיברתי.
״תישארי אצלי בבית עד שתקבלי מפתח לדירה שלך״ סיימתי להגיד. ״אני לא יכולה...״ אמרה, ״למה לא, תחשבי על זה, גם ככה אין לך איפה לישון עכשיו ולי יש כמה חדרים פנויים, את יכולה להישאר אצלי עד שתקבלי את הדירה.״ וגם זה אומר עוד זמן איתה, לגרום לה לסמוך עליי.
ראיתי שהיא מהססת, חושבת להתנגד אבל כנראה בסוף היא הבינה שאני צודק והסכימה. אין לה איפה לישון עכשיו ואין סיכוי שהייתי נותן לה לישון במכונית, זה הפיתרון הכי הגיוני.