אנסטסיה
עברו כבר כמה ימים מאז שחזרנו הביתה. אני מבלה את רוב היום בתוך הבית, מעסיקה את עצמי עם לנקות ולבשל בזמן שמתיאו בעבודה ועל הדרך דואג להתקשר כל שעתיים לראות שאני מחלימה. בינתיים אני יושבת על הספה בסלון שמשקיפה אל החצר הגדולה עם כוס יין ביד, מחכה שמתיאו יחזור הביתה מהעבודה. בית. מדהים כמה שמילה אחת מסמלת. בתור נערה מתבגרת לא היו לי חיים מזהירים ועם כל הדברים שקרו הדבר האחרון שאני יכולה להגיד זה שהרגשתי בבית, במקום הזה שעושה לי טוב על הלב, מקום שאני מרגישה בו בטוחה, מקום שכיף לחזור אליו.
מתיאו העניק לי את זה.
כנגד כל הסיכויים הוא גרם לי להסתכל על החיים בזווית אחרת, הוא העניק לי דברים שלא חשבתי שמישהו יוכל אי פעם להעניק לי, ואני לנצח יהיה אסירת תודה על כך.
הייתי שקועה במחשבות שלא שמעתי את מתיאו מגיע הביתה עד שהוא כרך את ידיו סביבי ונתן לי נשיקה על החלק האחורי של הראש. "היי"
הוא שחרר אותי ועקף את הספה כדי להתיישב לידי, "איך את מרגישה?" שאל בדאגה, ואני נשבעת שעוד שנייה איבדתי את שפיותי. "אני בסדר! אתה לא צריך כל הזמן לדאוג?" התעצבנתי, גם הוא וגם אמא שלי וסביו לא מפסיקים להציק לי ולראות שאני בסדר. ואמנם אני אוהבת אותם ומעריכה את הדאגה אבל הם לא מבינים שהמצב שונה עכשיו. נכון, הדאגתי אותם כשהתעלפתי מהתייבשות ומחסור במזון אבל הדברים שונים עכשיו... ביני לבין מתיאו.
"מה מדאיג אותך כל כך? על מה את חושבת?"
"אנסטסיה?"
"אני אוהבת אותך" המילים יצאו לי מהפה לפני שהספקתי לחשוב עליהם לעומק, אבל לעזאזל, נמאס לי שאני ומתיאו ככה. אני מתגעגעת אליו. לקשר שהיה בינינו. וגם אם הדברים טובים יותר בינינו זה לא מספיק. זה אף פעם לא מספיק. אני רוצה עוד... אני צריכה עוד.
מתיאו רק הסתכל עליי במבט המום, לא מצליח לעכל את דבריי. נכון שזה לא פעם ראשונה שאמרנו את המילים האלה אחד לשנייה אבל אני די בטוחה שהוא לא ציפה שאני אגיד אותם כל כך מהר שוב. האמת שאני בעצמי לא האמנתי. רכנתי מעל שולחן הקפה הקטן שנמצא מלפניי והנחתי את כוס היים אליו. סובבתי את גופי לכיוון של מתיאו, ככה שעכשיו ישבנו לגמרי פנים מול פנים. "אני אוהבת אותך" חזרתי על דבריי, הפעם קולי היה חנוק מרגש ודמעות של אושר הצטברו לי בעיניים.
הוא חיפש בעיניו את עיניי וכשמבטינו הצטלבו לא הספקתי למצמץ לפני שהוא הניח יד על צווארי וקירב אותי אליו. הוא נישק אותי, יותר נכון טרף אותי. נצמדתי אליו, מחפשת את מגעו בזמן שהוא דוחף את הלשון שלו אל פי ואני נענית לו. הוא שחרר את פי והעביר את שובל הנשיקות לכיוון הצוואר שלי ואז עצמות הבריח ולפני שהספיק להתקדם עוד תפסתי בראשו והחזרתי את שפתיו לשפתיי.
השענתי את משקלי עליו והתחלתי לטפס עליו, מעבירה רגל אחת מעליו ויושבת עליו בפישוק בזמן שאנחנו עדיין מתנשקים.
YOU ARE READING
נשמה תאומה
Romanceאנסטסיה הופרדתי מאחותי כשאני הייתי בת 15 והיא 13. לא ראיתי ולא שמעתי ממנה מאז. היינו כל היום ביחד, עד שיום אחד אבא איים על אמא שתעזוב. בתמורה היא לוקחת אחת מאיתנו. היא לקחה את אחותי... נשארתי עם אבי שהיה מתעלל בי, מרביץ לי ו... אונס אותי... היום אנ...
