נשמה תאומה

פרק 32

אנסטסיה

הזמן עבר ממש מהר והיום אני הולכת למדוד שמלות כלה. רמת ההתרגשות שלי נמצאת בשיאה ואני ממש מקווה שאני אמצא את השמלה האחת. השמלה שתגרום לי לבחור בה בלי להסס. אבל היום זה היום הראשון שאני הולכת לחפש שמלות אז אני לא משלה את עצמי, כי יש גם סיכוי גדול שלא אמצא היום. קשה להאמין שעבר כבר כמעט חודש מאז שמתיאו הציע לי נישואים ואני עדיין בהלם. לפני כמה ימים עזרתי לאמא וליילה להעביר את הדברים שלהן לבית החדש שלהן, והאמת שאני עדיין מרגישה מוזר עם כל הסיפור כי לא ציפיתי שהן יעזבו כל כך מהר אבל הסיבות הגיוניות, חוץ מזה שידעתי שהמגורים שלהן פה זה לא לתמיד, סתם חבל להשלות את עצמי. סביו אמר שהוא יקח ויחזיר אותי בעצמו- הוראה של מתיאו, והוא אמור להגיע בערך עוד חצי שעה ואמא וליילה כבר יחכו לי בחנות, אחד השומרים לוקח אותן.
קמתי להתארגן כי באמת כבר לא נשאר לי זמן ואחרי בערך ארבעים דקות הייתי מוכנה. אחרי שראיתי שיקח לי קצת יותר זמן להתארגן אמרתי לסביו שהוא יוכל להגיע טיפה יותר מאוחר, אתמול הלכתי לישון נורא מאוחר בגלל שלא הצלחתי להירדם, הראש שלי היה עסוק במחשבות ודאגות למתיאו, תקראו לי פרנואידית אבל יש לי תחושה מאוד לא טובה שמשהו ישתבש והעובדה שהוא לא לידי אלה במרחק טיסה ממני לא עוזרת לסיפור. ירדתי למטה ומצאתי את סביו במטבח מחכה לי, הוא כנראה שמע אותי באה כי הוא מייד הרים את הראש, ״מוכנה לזוז?״ שאל וסימן בראשו אל הדלת, הנהנתי והלכנו.

״תשלחי לי הודעה מתי שאתן מסיימות אני אבוא לאסוף אותך״ אחרי נסיעה של בערך עשרים דקות הגענו לחנות ואמא וליילה כבר חיכו לי בפנים. ״בסדר, וסביו תודה״ אמרתי ולקחתי את התיק שלי בכוונה לצאת, ״בהצלחה״ אמר והשבתי לו חיוך לפני שיצאתי, הוא חיכה עד שאני אכנס ורק אז נסע משם. לסביו יש דברים לעשות לכן הוא לא נשאר אבל יש שני שומרי ראש ששומרים מחוץ לחנות, מאז שאני ומתיאו הכרנו הוא דאג ששומר יסתובב איתי אבל מאז שאנחנו מאורסים ההגנה שלו עליי רק התגברה לכן אני משתדלת לא לצאת מהבית בלעדיו ואם כן אז אני לוקחת שני שומרים איתי, בהתחלה זה הפריע לי מאוד אבל אחרי שיצא לי לדבר איתם ולהכיר אותם קצת התרגלתי קצת יותר לעניין, לפחות אני לא מפחדת או מרגישה מאוימת מהם, אז זה כבר התקדמות. ״אנסטסיה, הנה את״ אמא ראתה אותי ומיהרה אליי לחיבוק, ״סליחה שקצת איחרתי, התעוררתי מאוחר״ אמרתי להם ואחרי שחיבקתי את אמא מיהרתי לחבק גם את ליילה.
המוכרת, ששמה איריס נכנסה לחדר עם מגש שמפנייה, ״אנסטסיה אני שמחה שהגעת, אתן מוכנות להתחיל?״ דיברתי איתה בטלפון כדי לקבוע זמן שאוכל להגיע והסברתי לה בערך את הצורה שאני רוצה שהשמלה תהייה ככה שהיא תוכל להכין לי כמה שמלות מראש. ״מוכנות ועוד איך״ ליילה אמרה ואני הנהנתי להסכמה. אחרי שכל אחת מאיתנו לקחה לעצמה כוס שמפנייה התקדמנו אל שתי ספות שממולן ממוקמת במה קטנה המוקפת מראות ומסביבה וילון, ככה שיהיה אפשר למדוד שמלות. ״אחרי השיחה שלנו בטלפון מיהרתי להכין לך פה כמה שמלות שחשבתי שתאהבי, אפשר להתחיל מהן ומקסימום לחפש עוד. אחר כך נבצע תיקונים נחוצים.״ איריס אמרה והצביע על שני מתלים שעליהן יש שלל גדול של שמלות יפות. אמא וליילה התיישבו על הספות בעוד אני ניגשתי למדוד את השמלה הראשונה שתפסה את צומת ליבי.

..........

מתיאו

״ברוך הבא למאפיה״ לחצתי את ידו של דיאגו שזה הנער שבדיוק סיים את החניכה שלו ומעכשיו לוקח חלק רשמי במאפיה.
בנתיים הכל הלך חלק וקיוויתי שככה זה ימשך עד שסנטינו- אבא של דיאגו התקדם לכיווני בפנים לא מבשרות חדשות טובות. ״אני צריך להחליף איתך מילה, אפשר ללכת למשרד שלי?״ שאל והנהנתי, הגענו למשרד שלו והוא סימן לי בראשו להיכנס, נכנסתי ומייד אחרי שהוא סגר את הדלת הוא התחיל לדבר.
״קיבלנו עכשיו התראה על פעילות חשודה באחד המחסנים שלנו בקרבת מקום מייד אחרי שהפתק הזה הגיע״ אמר והושיט לי מעטפה בה היה פתק, פתחתי את הפתק שבוא היה כתוב, ׳תתכונן לפגיעה במקום לא צפוי׳. הרמתי את ראשי והסתכלתי על סנטינו, ״כשאמרת התראה של פעילות חשודה באחד המחסנים, איזה סוג של פעילות?״
״השומרים שנמצאים שם הודיעו לי שהם תפסו שני אנשים שמנסים לפרוץ למחסן ושתלו שם שתי פצצות ומצלמה קרוב לשם״ אמר ופתח את המחשב כדי להראות לי את המיקום של המחסן.
הנהנתי, ״בוא ניקח כמה אנשים ונצא לשם״ תוך כדי שאנחנו מתקדמים ליציאה אני לוקח כמה אנשים איתנו  וסנטינו עושה שיחה ומודיע לכמה  שומרים לפגוש אותנו בחוץ, נכנסנו לשלושה רכבים והתחלנו בנסיעה למקום.

אנחנו נוסעים משהו כמו חצי שעה והדרך נראת לי משונה. השטח של המחסנים שלנו גדול ולא יצא לי לראות ולבקר בכולם אבל את האזור הזה אני מכיר בעל פה והדרך משום מה נראת לי שונה. סנטינו יושב ליידי עם המיקום פתוח במחשב שמונח על רגליו, ״תביא לי רגע את המחשב״ אמרתי לו ולקחתי את המחשב כשהוא הושיט לי אותו, הגדלתי את המיקום שלנו במחשב ואת מיקום המחסן, ״הכל בסדר?״ סנטינו שאל לידי והבטתי סביבי לפני שעניתי ״אני מכיר את האזורים כאן טוב, משום מה אני לא זוכר את המיקום הזה.״ אחרי שתי דקות המכונית עצרה ומיהרנו כולנו לצאת מהמכונית. חמושים כולנו התקדמנו ארבעה אנשים לדלת המחסן והשאר שומרים מבחוץ, אחד מהאנשים הוביל ונכנס ראשון למחסן באקדח שלוף, ״הוא ריק״ אמר ואני מיהרתי לדלת כדי להיכנס, ״מה?״ שאלתי תוך כדי שאני נכנס בעצמי ורואה שהמקום ריק. שומם. אין פה אף אחד. סנטינו הורה לחלק מהאנשים שבחוץ לעשות סיבוב וחיפוש בקרבת מקום לפני שחזר אליי, ״תתכונן לפגיעה במקום לא צפוי״ אמרתי וחזרתי על הפתק שסנטינו הראה לי לפני שיצאנו, מיהרתי להסיט את מבטי מסנטינו ולהוציא את הטלפון מהכיס כשצלצול של שיחה נכנסת נשמע. הבטתי בטלפון כדי לראות מי מתקשר אליי. אנסטסיה.