מתיאו
ראיתי שהיא מהססת, אבל לא יכולתי לתת לה הזדמנות להסתגר שוב בפניי. היא צריכה לסמוך עליי, לדעת שאני לא אפגע בה.
חוץ מזה לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה.
״אוקיי״ לבסוף היא מלמלה. החדר שלי גדול והכורסה די רחוקה מהמיטה. ככה שלא נהייה קרובים מידי.
..........
״לא, בבקשה״ התעוררתי באמצע הלילה בגלל ששמעתי צעקות.
מיד נדרכתי והושטתי יש לאקדח שיש עלי. בדרך כלל אני שם אותו במגירה העליונה שיש בשידה ליד המיטה אבל בגלל שלא הייתי במיטה רציתי שהאקדח יהיה קרוב אליי.
ניסיתי לראות דרך החושך מי נכנס אבל לא היה אף אחד בחדר.
״תעזוב אותי, בבקשה״ סובבתי את ראשי לעבר הקול וראיתי את אנסטסיה זזה מתוך שינה.
״אל תיגע בי, בבקשה, לאאא״ היא המשיכה למלמל מתוך שינה.
קמתי וניגשתי אליה, ״אנסטסיה תתעוררי את חולמת.״ ניסיתי להרגיע אותה אבל היא לא התעוררה, המשכתי להתקרב אלייה עד שהייתי ליד המיטה. ״אנסטסיה זה אני, את בסדר, את בטוחה״ המשכתי להגיד והושטתי יד אליה כדי שתתעורר.
בשנייה שידי יצרה מגע עם גופה היא התעוררה בבהלה וקפצה מהמיטה. ״אנסטסיה את בטוחה, הכל בסדר״ אמרתי והתחלתי להתקרב אליה. ״לא. אל תתקרב, בבקשה״ הידיים שלה רעדו והיה נדמה שהיא עדיין חצי חולמת.
״אנסטסיה זה אני מתיאו, אני לא אפגע בך״ אמרתי.
״מ-מתיאו״ היא לחשה והחלו להצטבר בעינייה דמעות. ״זה אני הכל בסדר״ אמרתי והושטתי לה יד. לאחר כמה שניות היא לקחה את ידי ונצמדה אליי. חיבקתי אותה והיא פרצה בבכי. ״שששש, הכל בסדר״ ליטפתי את גבה תוך כדי שאני מנסה להרגיע אותה.
אחרי כמה דקות היא נרגעה, ״מה השעה?״ שמעתי אותה שואלת בקול חלש ורועד. ״חמש וחצי בבוקר, את רוצה לחזור לישון?״ שאלתי והיא הנידה בראשה.
..........
ירדנו למטה ועכשיו אנחנו יושבים במטבח ושותים קפה. ״את בסדר?״ שאלתי, הייתי חייב לוודא שהיא בסדר.
״כן... ״ אמרה חצי בלחישה. ולא יכולתי שלא לתהות על מה היה הסיוט.
פתאום התחיל להצטבר בי הרצון להגן עלייה מכל דבר, הבעיה שידעתי שאין לי איך לעזור לה עם הסיוטים.
חוץ מלהבטיח לה שהיא מוגנת איתי אין לי מה לעשות.
״מתיאו, מצאנו את הבחור ההוא מה-״״ פתאום שמענו את סביו, הוא הגיע למטבח וכשראה את אנסטסיה הבעת פניו השתנתה.
״או, היי אנסטסיה״ סביו אמר והיא החזירה לו שלום. הוא התיישב לידינו ולא הפסיק לשלוח לי מבטים.
״אני אשאיר אותכם לבד, אני יוצאת קצת לגינה״ אנסטסיה אמרה אחרי כמה דקות של שתיקה. ״מה לעזאזל קורה פה?״ סביו שאל כשאנסטסיה יצאה לחצר. משכתי בכתפיים, מסמן לו שהאמת גם לי אין מושג. ״לא היה לה איפה לישון אז הצעתי שתישן פה עד שהיא תקבל מפתח לדירה שלה״ לבסוף אמרתי כשהוא הביט בי במבט שהוא לא מאמין לי. ״ומה קרה לדירה הקודמת שלה?״ שאל, ״סיפור ארוך״ מלמלתי. השעה הייתה מוקדמת ולא היה לי כוח לדבר עכשיו.
YOU ARE READING
נשמה תאומה
Romanceאנסטסיה הופרדתי מאחותי כשאני הייתי בת 15 והיא 13. לא ראיתי ולא שמעתי ממנה מאז. היינו כל היום ביחד, עד שיום אחד אבא איים על אמא שתעזוב. בתמורה היא לוקחת אחת מאיתנו. היא לקחה את אחותי... נשארתי עם אבי שהיה מתעלל בי, מרביץ לי ו... אונס אותי... היום אנ...
