נשמה תאומה

פרק 21

אנסטסיה

עברו כבר כמה ימים מאז שגיליתי שליילה מתה. במהלך כל הימים האלה אני לא יוצאת מהמיטה ואם אני כן יוצאת זה כדי לרדת לסלון ולהסתכל על החצר.
אין לי תיאבון ואני כמעט לא מדברת, אפילו לא היה לי כוח להיכנס להתקלח. אני רואה שמתיאו ממש דואג לי, בכנות אני דואגת לעצמי. ליילה הייתה הדבר היחידי שהיה לי עד שפגשתי את מתיאו, כשהיא ואמא שלי עזבו נכנסתי לדיכאון, אחרי כמה זמן אבא שלי התחיל להרביץ לי, ולעשות את מה שהוא עשה... והתנחמתי בעובדה שלא היא נשארה איתו אלה אני. שהיא חייה חיים יותר טובים ממה שאני חוויתי, באיזה שהוא מקום תמיד ידעתי שאני אברח מאבי וכשאני אעשה את זה אני אחפש אותה. אבל דמיינתי שאני אמצע אותה מלאת חיים, עם חברים וסביבה טובה. זה היה משהו שגרם לי להמשיך להילחם, לנסות לברוח.
אבל עכשיו שאני יודעת שהיא אפילו לא בחיים, אני לא יודעת איך להמשיך מפה.

בימים האחרונים מתיאו נשאר לעבוד בבית כי הוא לא רצה להשאיר אותי לבד אבל היום הכרחתי אותו ללכת לפגישות שיש לו ולא לדחות אותם בגללי.
השעה הייתה כבר 21:00 ושמעתי את מתיאו נכנס בדלת, מהבוקר לא יצאתי מהמיטה. שמעתי את הצעדים שלו, כשהוא מתקדם לכיוון המיטה, אליי.
שכבתי על הצד ככה שהגב שלי פונה אליו והפנים לחלון אז לא ראיתי אותו, הרגשתי ליטוף בצד גופי ואז ראיתי את מתיאו מתכופף כדי להיות בגובה העיניים שלי, הסתכלתי עליו על שתי העיניים שלו, על הפנים היפות שלו. רציתי לנשק אותו, רציתי לחבק אותו ולא לעזוב אותו לעולם, רציתי להראות לו כמה משמעותי הוא בשבילי ולהודות לו על כל מה שהוא עשה בשבילי אבל לא היה לי את הכוחות. הגוף שלי כל כך חלש כי אני לא אוכלת ולא שותה, אני בטוחה שירדתי כמה קילו, לא היה לי מצב רוח ולא משנה מה מתיאו עושה או אומר לא משנה את זה.

״איך את?״ מתיאו שאל אותי תוך כדי שהוא מלטף את צד גופי. לא עניתי, לא ידעתי מה לענות, רק המשכתי להסתכל על שתי עיניו.
״קמת מהמיטה היום?״ שאל בקול חלש וראיתי דאגה בעיניו, הנדתי בראשי לשלילה. ״את רוצה להיכנס להתקלח?״ שאל, במהלך כל הימים שעברו מתיאו ניסה להוציא אותי מהמיטה, בין עם זה להתקלח או לרדת למטה לפעמים גם לצאת החוצה אבל אף פעם אין לי באמת כוח או מצב רוח לעשות אף אחד מהדברים האלה. ״אין לי כוח״ מלמלתי בלחש וזה היה נכון, באמת לא היה לי את הכוחות גם פיזיים וגם נפשיים. ״את רוצה שאני אקלח אותך אולי? את תרגישי קצת יותר טוב אחרי מקלחת חמה״ אמר, חשבתי על זה לרגע, הנהנתי, הוא הרים אותי ולקח אותי לכיוון האמבטיה.

הוא הניח אותי על הכיור והדליק את זרם המים באמבטיה. הוא חזר לכיווני ותפס בקצבות החולצה שלי, ״אני יכול?״ שאל בלחש, מתיאו כבר ראה אותי ערומה כמה פעמים בודדות, ולא באמת היה לי אכפת, הנהנתי והוא מיהר להוריד את הבגדים שלי.
אחרי שהוא סיים הוא הרים אותי והכניס אותי לאמבטייה שהספיקה כבר להתמלא. אחרי כמה דקות שישבתי במים החמים מתיאו שם קצת שמפו על ידיו התחיל לחפוף את שיערי.
התחושה הייתה נעימה, המים החמים על עורי, מתיאו חופף את שיערי, זו באמת הייתה תחושה טובה, קצת יותר טובה מזו שחוויתי בימים האחרונים.
״את רעבה? רוצה שאני אכין משהו? אזמין?״ שאל אחרי כמה דקות תוך כדי שהוא מסבן את גופי. הנדתי בראשי לשלילה, לא היה לי תיאבון בכלל, רק המחשבה על אוכל הביאה לי בחילה.
״אנסטסיה״ מתיאו התחיל להגיד ועצר לרגע, ״אני דואג לך, את צריכה לאכול זה לא בריא״ אמר בשקט ונאנח.
ידעתי שהוא צודק באמת שידעתי אבל לא יכולתי להכניס שום דבר לגוף, באמת שלא. ״אני לא רעבה״ אמרתי ומתיאו נאנח שוב.