נשמה תאומה

פרק 3

מתיאו

נכנסתי אל ׳אלמיזר׳, הבר שבבעלות המאפיה שלנו.
באתי עם סביו, אחי הקטן ופאבלו השומר הצמוד שלי. פאבלו בן 23 ואני גדול ממנו בארבע שנים. אני מכיר אותו מאז שהוא היה בן 12, שזה הגיל בו כל אחד מתחיל את החניכה שלו למאפיה.

יש לנו בבר כמה משרדים והייתי צריך למצוא שם של מישהו כי גיליתי שהוא גנב מאיתנו סמים.
נכנסנו וכרגיל כל המבטים הופנו אלינו, לחצתי ידיים ואמרתי שלום לכמה אנשים, כשסובבתי קצת את המבט ראיתי בחורה מסתכלת עליי, היא שמה לב שראיתי אותה וחזרה לקחת הזמנה מהשולחן שבו הייתה.
לא זיהיתי את הפרצוף שלה אבל נזכרתי שליאו אמר לי שמצטרפת עובדת חדשה לבר.
היא הייתה יפה. ממש יפה. אני לא חושב שראיתי מישהי יפה כמוה. היה לה שיער חום לא גבוהה מידי אבל לא נמוכה מדי.

״אתה בא?״ סביו שאל אותי והסיח את דעתי, הנהנתי, ‏הכרחתי את עצמי להתמקד בסיבה שאנחנו פה והלכתי אחריו.
״היא חדשה פה?״ שאלתי את סביו ופאבלו בשנייה שהדלת נסגרה , ״מי? הבחורה היפה הזאת שם שלקחה הזמנה?״ סביו שאל ואני הנהנתי, ״כן, קוראים לה אנסטסיה היא התחילה היום״ פאבלו אמר לי.

אחרי שמצאנו פרטים על פרנקו, הבחור שגנב מאיתנו הלכנו לחפש אותו ולהביא אותו לאחד מהמחסנים שיש לנו שמפוזרים ברחבי העיר.

..........

״אז פרנקו״ התחלתי להגיד בקול המאיים והקר שלי. אחרי שמצאנו אותו הבאנו אותו לאחד המחסנים ועכשיו הוא קשור לכיסא ברגליים והידיים. ״לגנוב מאיתנו סמים? חשבתי שאתה כבר יודע מה קורה למי שגונב ממני, אחרי הכל יש לך אישה וילדים״ סיימתי לדבר תוך כדי שאני מתקד לשולחן עם הנשקים שיש בצד החדר.
״א-א-אני לא גנבתי כ-כלום״ הוא התחיל למלמל מפחד עוד לפני שעשיתי בכלל משהו. ״ב-בבקשה אל תפגע במשפחה שלי, אני רק צריך עוד קצת זמן ואני אחזיר לך כל דולר״ הוא סיים למלמל.
״אתה כבר אמור לדעת שאצלי אין הנחות.״ הרמתי את הסכין הכי מחודדת שהייתה על השולחן וראיתי עיגולי זיעה שמתחילים להיות לו על המצח, בתוך תוכי הרגשתי גאווה, שכולם ידעו כמה קר אני יכול להיות. ״ל-לא בבקשה! אני מתחנן. תן לי עוד חודש ואני אחזיר הכל אני נשבע!״ הוא התחיל לצעוק. התקדמתי אליו עם הסכין, ״היה לך מספיק זמן. אתה כבר יודע שאם לא משלמים בכסף משלמים בחיים.״ אמרתי בכל הכי מפחיד וקר שיש לי, ״מצטער״ אמרתי ותקעתי לו את הסכין בברך. כשהוא התחיל לצרוח התענגתי על הצעקות שלו ״במחשבה שנייה אני לא״ אמרתי כשנזכרתי כמה זה משחרר, סובבתי את הסכין והצלחתי לחדש את הקריאות שלו לעזרה.