אנה – שבוע לאחר מכן
אני מתקדמת אל המראה הגדולה שבחדר השינה ומביטה בעצמי. שמלה כחולה ארוכה עם מחשוף עמוק שיושבת על גופי ונעלי עקב שחורות. שיערי הארוך מסודר מאחורי גבי ועגלים כסופות מנצנצות בפניי. אני מחייכת לעצמי ונושמת עמוק.
שבוע עבר מאז החתונה שלי ושל לוקה. שבוע משעמם אך גם מאוד מספק. בקושי יצאתי מהבית הגדול הזה, וכשכן יצאתי, היו לידי לפחות עשרה גברים שלא הורידו את העיניים שלהם ממני.
חוץ מריטה, לוקה ואת העשרות עובדים בבית הזה, לא ראיתי אף אחד. למרות שגם ריטה סיפקה לי אחלה חברה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.
ועכשיו, אני מתארגנת למסיבת יום הולדת של אליינה, אשתו של אנטוניו. לפני כמה ימים לוקה אמר לי שהיא הזמינה אותו למסיבה שלה, ובגלל שאני אשתו, אני חייבת ללכת גם.
לא בקטע רע, אני מאוד אשמח ללכת. אני בקושי מכירה אותה אז זאת הזדמנות מעולה להתקרב אליה. אבל תחושת הגועל עדיין לא עזבה אותי. סיפרתי ללוקה שאני לא מרגישה כל כך טוב לפני יומיים, ושעתיים אחרי שסיפרתי לו את זה, שלושה רופאים הגיעו לבית ובדקו אותי במשך שעתיים. ושלושתם אמרו את אותו הדבר – אני בהריון. טוב, אולי. אני צריכה לבדוק. כבר קניתי את בדיקת ההריון, אבל בכל פעם שאני רק מסתכלת עליה אני מתחילה לפחד.
אני לא יודעת אם אני מוכנה להיות אמא, או שלוקה מוכן להיות אבא. וכל הדבר הזה מלחיץ אותי. במיוחד לוקה, שכל רגע שואל אותי אם אני בסדר או אם כבר בדקתי.
"אשתי," בדיוק כשאני מרימה את הפלאפון שלי מהשידה, קולו של לוקה נשמע והוא נכנס אל החדר. "את.." הוא מתחיל להגיד אך עוצר כשמבטו עליי, סורק את גופי מלמטה למעלה בעיניו. אני מקמטת את מצחי בבלבול ומביטה בו בחזרה. הוא צועד אליי באיטיות עד שהוא עומד מולי ומביט בעיניי.
"לוקה?" קולי צרוד וליבי דופק במהירות כשהוא מרכין את ראשו ומצמיד את שפתיו אל צווארי. אני עוצמת את עיניי ומתמסרת למגע שפתיו על עורי, מרפרפות בעונג.
"תחליפי שמלה," הוא לוחש לאוזני ומניח את ידיו על אגני, מקרב את גופי אליו יותר. "או שאני אצטרך לתלוש לאנשים את העיניים היום". קולו מסחרר אותי קלות וליבי דופק חזק יותר כשהוא נושך את תנוך אוזני.
"אנחנו צריכים ללכת כבר.." אני אומרת חסרת נשימה והוא מזדקף בחזרה, אך לא מחכה רגע ומתנפל על שפתיי, מנשק אותן ברעב וללא מעצורים. לא נותן לי לנשום לרגע. מחדיר את לשונו לתוך פי ונוהם ברעב.
"פאק," הוא מרים אותי על רגליי ומניח אותי על השידה מאחוריי, כשידו מעיפה את המנורה הקטנה ממנה והיא מתנפצת על הרצפה. אבל המנורה היא הדבר האחרון שאני חושבת עליו כרגע, כשהוא ממשיך לנשק אותי ברעב וידיו נוגעות ברגליי החשופות. ובשנייה אחת, הוא מושך את התחתונים שלי ממני ומשליך אותם אל הרצפה.
"לוקה," אני לוחשת כשהוא יורד על ברכיו מולי, מרים את שמלתי וחושף את האיבר החשוף והרטוב שלי לעיניו.
"ששש אשתי, תני לי לאכל". ושנייה אחר כך, אני מרגישה את לשונות על הדגדגן הפועם שלי.
"פאק," אני אומרת בלחש, מצמידה את ידי אל הקיר ומנסה לשמור על שיווי משקל. אך הוא לא מקל עליי, מלקק אותי ברעב.
אני גונחת בקול וזורקת את ראשי לאחור בעיניים עצומות. נותנת לו לטעום אותי ללא הפסקה. "לוקה.." רגליי מתחילות לרעוד אך הוא לא מפסיק, מסובב את לשונו על הדגדגן הנוטף שלי עד שאני צועקת בגניחה רועשת וגומרת על פניו. אך זה לא עוצר אותו מלהפסיק לאכל אותי. מנקה כל פינה שבי למטה ונוהם.
"את הארוחה הכי טובה שאכלתי כל חיי". הוא מתרומם מולי ואומר בחיוך גדול, מלקק את שפתיו ומביט בי.
"אתה משוגע". אני אומרת, מנסה להסדיר את נשימתי. הוא צוחק בקול ומרים את התחתונים שלי מהרצפה. אך אני אוהבת לשחק עם המזל שלי יותר מדיי, כך שאני עומדת בחזרה על רגליי ומסדרת את השמלה שלי. "אני יכולה ללכת גם בלי". אני אומרת לו בחיוך. עיניו לא יורדת מעיניי.
"אני מעדיף למות". הוא אומר ברצינות ומתקדם אליי, לא עוזב את התחתונים שלי שבידיו. "קדימה, תלבשי אותם כמו ילדה טובה". הוא מושיט לי אותם ומחכה לתגובתי, אך אני עוקפת אותו ומתקדמת אל הדלת.
"אמרתי לך, אני יכולה ללכת.." אני מתחילה ללכת אך נעצרת כשאני מרגישה את גופי מרחף. "לוקה!" אני צורחת את שמו, מוצאת את עצמי על כתפיו. הוא כל כך אוהב להרים אותי ככה.
"אנחנו גם יכולים לא ללכת בכלל". אני שומעת אותו אומר כשהוא זורק את גופי על המיטה. "אנחנו גם יכולים להישאר פה," הוא מתרומם מעליי. "ואני גם יכול לזיין אותך כל הלילה". אני פוערת את עיניי למשמע דבריו ומרגישה את פניי מאדימות. אני קופאת כשהוא מלביש את התחתונים עליי בחזרה ולא מוריד את עיניו מרגליי החשופות, מעביר בהן את אצבעותיו החמות וגורם להם להצטמרר. "קדימה, יש לנו נסיעה ארוכה". הוא מחזיר את עצמו לעמידה על הרצפה ומכניס את ידיו אל כיסי מכנס החליפה שלו, מביט בי ומחכה. אני נאנחת בכבדות ומתרוממת גם, עומדת מולו ומסדרת את עצמי.
"קדימה, בעלי". אני אומרת בחיוך והוא מגחך. מניח את ידו על אגני ומושך אותי אל הדלת.
"כמובן, אשתי".
פרק אחרי הרבה זמן🙏
מוכנים אל הטוויסט שבעלילה?
30⭐️❤️
YOU ARE READING
שנאת המאפיה 《1》
Romanceמה יקרה כשאנה תפגוש את לוקה? כשהכלסטרופובית תפגוש את השטן? הוא יוותר עליה? היא תברח? הוא יהרוג אותה? תקראו ותגלו🙃 🖤סיפורם של לוקה ואנה🖤
