אנה
השעה הייתה 12 בלילה, פינו את כל הגופות לפני שעה והפצועים נסעו לבית החולים.
נשארו במועדון רק העובדים, שלושה בנים ישבו בספות הגדולות ודיברו וארבעה בנות ישבו בפינת המועדון על הריצפה ודיברו בבכי.
אני ישבתי לבד על כיסא גבוה בבר וחשבתי על כל מה שקרה בשעות האחרונות.
לא הכרתי אף אחד ורק רציתי לחזור הביתה ולישון, אך קרלו אסר עלינו ללכת.
לא ידעתי למה, הבחור הגבוה דיבר עם השוטרים אחרי שפינו את הגופות והם הלכו כאילו לא קרה כלום. משהו פה בהחלט מוזר.
הבכי של הבן אדם החסר אונים נתקע לי בראש כמו שיר מעצבן. צמרמורת עברה בגופי ורעדתי רעד קטן כשנזכרתי בצרחות וביריות שגם לא יצאו מראשי. כאילו אלוהים רוצה שאזכור את הרגעים האלה לנצח.
"היי". קול מוכר נשמע מאחורי והסתובבתי. מוצאת את ריטה עומדת מאחורי ומחייכת.
היא נראתה עצובה אך יפה בו זמנית.
"היי," אמרתי וחייכתי אליה בחזרה. "איפה היית?" שאלתי כשהיא התיישבה לידי.
"אצל קרלו, הוא שאל אותי כמה שאלות". היא ענתה.
"איך את מרגישה?" שאלתי והיא חייכה אליי. עדיין יכולתי להבחין בעיניה האדומות מבכי, כמו שגם אני בכיתי מעט. אך היא לא נראתה חיוורת יותר.
"בסדר, תודה". היא ענתה והשפילה את מבטה.
"היית ממש חיוורת".
"כן אני יודעת, הייתה לי סחרחורת נוראית ופחדתי ממש". היא אמרה, מבטה עדיין מושפל.
"אין לך עכשיו?" שאלתי, מקווה שתגיד לא.
"לא אני בסדר, אני אנמית אז אני רגילה לסחרחורות". היא אומרת ואני מרימה את גבותיי בהפתעה.
"אוי, לא ידעתי".
"זה בסדר," היא מחייכת אליי ואומרת. "לכולנו יש בעיות בחיים". מוסיפה.
חייכתי בחזרה. "נכון, אני כלסטרופובית". הודיתי.
היא הסתכלה עליי מופתעת. "וואו, זה בטח קשה". היא אמרה והנהנתי.
"תגידי, מה קרה בינך לבין קרלו המנהל, אני לא רוצה להישמע חטטנית פשוט נראת ממש עצבנית כשהוא עזר לך". אני שואלת כמה שניות אחרי של שקט.
"זה סיפור ארוך". היא עונה בהיסוס.
"אוקיי," אמרתי בהבנה. "את יודעת איך קוראים לבחור הגבוה שישב עם קרלו בספות?" שאלתי אותה, משנה נושא במהירות.
"את לא מכירה אותו?" היא שואלת בהפתעה ומקמטת את מצחה.
"אני אמורה?" שאלתי בחזרה.
"האמת שכן, המועדון הזה בבעלותו". היא אומרת בחצי גיחוך ואני פוערת את עיניי.
"וואו". אמרתי מופתעת.
"איך קוראים לו?" שאלתי.
"את באמת לא יודעת?" היא שאלה בחזרה והנהנתי.
היא באה להגיד משהו נוסף אך נעצרה כששנינו הבחנות בקרלו שמתקרב אלינו.
"אנה, לכי למשרד שלי לוקה רוצה לשאול אותך כמה שאלות". הוא עומד לידו ואומר בקול לי, אך מבטו תקוע על ריטה שמבטה מושפל.
"לוקה זה הבחור הגבוה?" אני שואלת באי הבנה והוא מביט בי מופתע.
"כן, לכי". הוא אומר ואני מהנהנת, כמה ממקומי במהירות ומתקדמת אל המשרד של קרלו.
YOU ARE READING
שנאת המאפיה 《1》
Romanceמה יקרה כשאנה תפגוש את לוקה? כשהכלסטרופובית תפגוש את השטן? הוא יוותר עליה? היא תברח? הוא יהרוג אותה? תקראו ותגלו🙃 🖤סיפורם של לוקה ואנה🖤
