אנה -
"אשתי, תכירי את הבית החדש שלך". קולו של לוקה נשמע מאחורי ואני מחייכת.
שני גברים בחליפות שחורות פותחים את דלתות הבית הענקיות ואני קופאת.
הייתי פה כבר פעם אחת, אבל עיצוב הבית הפתיע אותי. אפילו לא נכנסתי פנימה ואני כבר יכולה להבחין בכל כלי הזהב שבכל מקום. מוזר, פעם קודמת הכל היה כמעט שחור- לבן.
"קדימה, יש לנו עוד הרבה דברים לעשות הלילה". אני מרגישה את ידו של לוקה סביב אגני כשהוא לוחש לאוזני ומכניס אותי לתוך ביתו הענקי.
"וואו". אני לוחשת לעצמי ומתהלכת בפנים, מרגישה בבית.
הסלון הענקי מסודר יפיפה, ספת ר' ארוכה שחורה ושני כורסאות. מולם, מזנון זהב - לבן ענקי שעליו ממוקמת טלוויזיה וכמה ספרים ותמונות.
אני מרימה את ראשי למעלה ונדמת, הבית הזה ארוך מאוד, אפשר להבחין גם בקומות האחרות שמעוצבות יפה ומחכות לי.
אני מתקדמת לצד השני ומגיעה למטבח. אי גדול שחור, שני מקררים שחורים ועוד כמה כלים שממוקמים על השיש מולי. המטבח כמעט כולו שחור, חוץ מכמה תמונות על הקיר, אבל הוא מעוצב ממש טוב.
"למה אתה צריך מקום כזה גדול?" אני שואלת את לוקה אך לא מביטה בו, ממשיכה להתהלך בבית ולבחון פרט פרט.
"למה לא?" הוא עונה בגיחוך. אני מתעלמת ממנו ומתקדמת אל הווילונות הארוכים והאפורים שבסלון, מסיטה אחד מהם ופוערת את עיניי. חצר ענקית, כורסאות, כיסאות, שולחנות ובריכה ענקית. כמעט לא זיהיתי שום דבר פה מהפעם הקודמת שהייתי. כאילו שינו פה הכל בכל כך קצת זמן.
"הבית הזה ענקי". אני מסתובבת אל לוקה שמשעין את גופו אל הקיר ומחייך אליי.
"יש עוד הרבה לראות, בואי". הוא אומר ומסתובב, ואני כמו ילדה קטנה שמתרגשת, מדלגת אליו בשמחה.
"כמה חדרים יש פה?" אני שואלת והוא מושך את כתפיו.
"מספיק בשביל לארח חצי מהאורחים שהיו בחתונה". הוא אומר את זה כאילו זה כלום. היו המון אנשים בחתונה.
הוא נעצר בגרם המדרגות הלבנות ומביט בי בחיוך. "אשתי," הוא מסמן לי עם ראשו לעלות וכך אני עושה, עולה במהירות לקומה השנייה ואני שומעת אותו צוחק, אך מתעלמת ממנו ומסתכלת סביב.
מסדרון ארוך, דלתות לבנות לצידי וכמה תמונות תלויות על הקיר. אך אני עוצרת כשאני מבחינה בתמונה קטנה שעל שידה לבנה בקצה המסדרון של אישה צעירה מחייכת. "מי זאת?" אני שואלת את לוקה שנעמד לצידי.
"אמא שלי". הוא מביט בתמונה ועונה.
"היא ממש יפה". אני אומרת בחיוך וממשיכה לבחון אותה. "היא..."
"מתה". הוא מספיק לענות על השאלה שלי וחיוכי יורד במהירות, עיניי עוברות אל לוקה שלצידי אך הוא לא מביט בי, עיניו עדיין על התמונה.
"אני מצטערת". אני אומרת בחרטה ובעצב.
"זה בסדר," הוא מתנשם בכבדות ומסיט את מבטו מהתמונה אליי. "לא הכרתי אותה, היא מתה בלידה שלי". הוא אומר ואני מהנהנת באחת.
"איך קראו לה?"
"סנדרה".
"שם יפה". כמה שניות של שקט עוברות עד שהוא מחייך.
"בואי, תראי את החדר שלנו". הוא מושך אותי להמשך המדרגות ואנחנו עולים אותם, מגיעים לקומה השלישית, שבה יש רק שני חדרים.
אני מתקדמת אחריו אל דלת לבנה אחת והוא פותח אותה לרווחה. "זה החדר שלנו". אני נכנסת אחריו ונדהמת.
מיטה ענקית במרכז החדר, מצידה מרפסת גדולה ומהצד השני עוד דלת לבנה. טלוויזיה גדולה מול המיטה וארון בגדים גדול שצמוד אל הקיר. "הוא ענקי מדיי". החדר הזה בהחלט ענקי, אפילו הדירה הקודמת שלי לא הייתה בגודל הזה.
"את תתרגלי".
"זה חדר אמבטיה?" אני שואלת ומתקדמת אל הדלת הלבנה שבחדר, פותחת אותה ונכנסת. בהחלט חדר אמבטיה ענקי. "אלוהים.. למה אתה צריך מקום כל כך גדול?" אני שואלת אותו בחוסר הבנה מוחלט.
"לא היית רוצה שהבית שלך אהיה ענקי?" אני מרגישה את חום גופו מתקרב אליי.
"טוב כן, אבל.." אני מתחילה לומר אך משתתקת כשאני מרגישה את ידיו בצידי אגני ואת נשימתו עליי. "אה.. לוקה.."
"תמשיכי," הוא לוחש ומרכין את ראשו אל צווארי, מסניף אותו ומנשק. "למה עצרת?" אני נושמת עמוק כששפתיו ממשיכות לנשק אותי.
"אה.. בטח יש עוד חדרים," אני מתרחקת ממנו במהירות ועומדת מולו. "תראה לי אותם". אני מסננת מפי ויוצאת במהירות מחדר האמבטיה, מתקדמת אל הדלת אך ידו של לוקה מושכת אותי.
"לאן את בורחת כל כך מהר?" קולו נשמע ואני צווחת כשהוא מרים אותי על כתפיו.
"לוקה!" אני צורחת את שמו. הוא מגחך וזורק אותי על המיטה. "תפסיק לעשות את זה!" אני צועקת לו בעצבים אך הוא מתעלם ממני, רוכן מעליי ומניח את שני ידיו בצידי ראשי.
"בלעת את הלשון?" הוא לוחש. אני מרגישה את פניי מאדימות וליבי דופק כמו משוגע.
"אה.. המיטה ממש נעימה". אני אומרת חסרת נשימה והוא צוחק.
"יופי, כי אני הולך לזיין אותך כל כך חזק עליה". אני פוערת את עיניי למשמע דבריו, ולפני שאני מספיקה להגיד משהו להגנתי, הוא מצמיד את שפתיו אל שפתיי ומנשק אותי. לא חזק ולא חלש. נשיקה נעימה ורטובה. "אבל לא עכשיו". הוא עוצר את הנשיקה ומתרומם בחזרה, ואני ממשיכה לשכב על המיטה בחוסר הבנה כשהגוף שלי משתוקק אליו, אבל הוא פשוט קם ועצר את זה. "תירגעי, אני עדיין אזיין אותך, אבל יש עוד הרבה דברים להראות לך". הוא אומר בחיוך.
"לעזאזל איתך.." אני לוחשת בחוסר אונים ומתרוממת מהמיטה, נעמדת מולו כשהוא צוחק. "זה לא מצחיק". אני אומרת בכעס אך הוא מתעלם וממשיך לצחוק.
"צודקת, אשתי היקרה". הוא אומר בחיוך.
"אני תמיד צודקת". אני אומרת בשעשוע והוא מהנהנן.
"בהחלט". מניח את ידו על גבי ומתקדם אל הדלת כשאני הולכת אחריו. "אשתי תמיד צודקת".
25⭐️❤️
YOU ARE READING
שנאת המאפיה 《1》
Romanceמה יקרה כשאנה תפגוש את לוקה? כשהכלסטרופובית תפגוש את השטן? הוא יוותר עליה? היא תברח? הוא יהרוג אותה? תקראו ותגלו🙃 🖤סיפורם של לוקה ואנה🖤
