אנה –
אני מרגישה את גופי בוער ואת לחיי מאדימות יותר מתמיד כשלוקה חוקר את פי עם לשונו, מנשק אותי בפראות ולא מרפה, לא נותן לי לנשום.
אני גונחת לתוך פיו כשהוא מעביר את אצבעותיו בעונג על הדגדגן שלי, מתחיל להזיז אותן במהירות ואני זורקת את ראשי לאחור.
הוא מעביר את שפתיו על צווארי ומנשק לו. אך שום דבר לא מכין אותי לשני אצבעותיו שנכנסות לתוכי בפתאומיות.
"לוקה!" אני צועקת את שמו בהבהלה והוא מגחך, ממשיך לענג אותי עם אצבעותיו כשהוא יורד אל שידיי החשופות ומוצץ אותן, משחק עם הפיטמה שלי בין שיניו ומלקק אותה, גורם לגניחה להיפלט מפי ולגופי להצטמרר.
הוא מרים את רגליי ומפשק אותן, כורך אותן סביב צווארו. גבי נצמד אל המראה הקרה מאחוריי ואני פוערת את עיניי.
"מה אתה.." אני מנסה להוציא משפט מהפה אך הוא מסניף אותי אל אפו וגורם לי להשתנק.
"ארוחת בוקר". הוא אומר. מפשעתי שפתוחה מול פניו מסתירה אותו קצת, אך את החיוך שלו אי אפשר שלא לפספס. ולפני שאני אומרת משהו נוסף, הוא מקרב את פניו אל הכוס שלי, ותוך שנייה בודדה אני מרגישה את לשונו החמה על הדגדגן הרטוב שלי.
"אהה". אני גונחת בפראות וזורקת את ראשי לאחור, מנסה לא ליפול לתוך הכיור. "פאק". אני צועקת ומניחה את ידי על ראשו ומקרבת אותו אליי יותר. לשונו לא מפסיקה לחקור אותי, נכנסת לתוכי ויוצאת, מלקקת אותי מהיר וחזק וגורמת לי לאורגזמה שמתפוצצת בגופי, בזמן שאני גונחת בפראות ומנסה לנשום.
"קדימה אנה, תגרמי לי על הפנים". אני שומעת אותו אומר בין רגליי ואז ממשיך ללקק אותי כמו חית פרא. אני גונחת שוב, פותחת את רגליי יותר וגומרת לו על הפנים בצעקה כרצונו. הוא צוחק ומלקק אותי שוב, מנקה אותי ביסודיות ומוריד את רגליי אל אגנו באיטיות.
אני נשענת על המראה ונושמת עמוק כשאני עצומות, אך זה לא עוזר לי להירגע כשאני מרגישה את המגע שלו עליי שוב, את אצבעותיו מטיילות במורד גופי, עד שאני מרגישה את חום גופו קרוב אליי וגונחת בפראות, מוציאה את רגשותיי הסוערים בגניחה.
"אני מבין שנהנית". הוא אומר בגיחוך ואני פותחת את עיניי, מופתעת לראות את פרצופו קרוב אליי מאוד. הוא מחייך ומנשק אותי קלות על שפתיי. אך לא מחכה לתגובה שלי ומרים אותי במהירות משיש הכיור, מתחיל לצעוד צעדים קטנים כשידיו מועכות את פלחיי ישבני, עד שהוא מניח אותי באיטיות על רצפת המקלחת ועדיין לא משחרר מישבני. הוא רוחן לעברי ומניח את ראשו על צווארי, מסניף ומנשק אותי. "אני אוהב אותך אנה". הוא לוחש לאוזני ואני קופאת, לא מאמינה למשמע אוזניי. הוא מזדקף בחזרה מולי כשבפרצופו מבט עצבני. "אני מחכה". הוא אומר בכעס.
"מה?" אני שואלת בלחש. עדיין המומה.
"את לא מתכוונת לומר שגם את?" הוא שואל ואני לא מצליחה להתאפק, מניחה את ידי על שפתיי וצוחקת. "למה את צוחקת?" הוא שואל בכעס.
"כלום סליחה". אני אומרת ומרגיעה את עצמי במהירות.
"אז תגידי את זה".
"ומה אם אני לא רוצה?" אני שואלת בחיוך ממזרי, משחקת עם המזל שלי. הוא מגחך ורוחן לעברי שוב כששפתיו קרובות לאוזני שוב.
"אז אני אזיין אותך כל כך חזק עד שתתחנני ותצעקי". הוא לוחש לאוזני ואני קופאת שוב, פרצופי מאדים בתוך פחות משנייה והוא צוחק, מזדקף ומביט בי בשעשוע. "בחירה שלך". מוסיף ולא מוריד את מבטי.
אני חושבת לכמה שניות בודדות מה יקרה לי אם לא אגיד, אתן לו לסבול יותר. למרות שידעתי שאני זאת שתסבול. רציתי בכל זאת לבחון את התגובה שלו, אז אני מביטה בו בחיוך ומנידה בראשי לשלילה.
"בחירה מטופשת". הוא אומר בגיחוך.
"מה אתה מתכוון לעשות?" אני שואלת בחיוך משועשע. אך אני מבינה שנדפקתי כשידיו מרימות אותי מבטני אל כתפו.
"לוקה! חתיכת משוגע!" אני צועקת לו. התנוחה הזאת לא נעימה בכלל, כשבטני על כתפו והוא מתחיל ללכת. אני צורחת ללא הפסקה ומכה את גבו אך קופאת בפתאומיות כשאני מרגישה את ידו מצליפה לפלך ישבני בחוזקה.
"את אוהבת לצעוק, אה?" הוא אומר וצוחק. לפתע מוריד אותי מכתפו וזורק אותי על המיטה שבחדר. הוא סורק את גופי ומלקק את שפתו התחתונה ונושך אותה.
"אתה חייב להפסיק לעשות את זה". אני אומרת בהתנשפות ובכעס.
"תנסי לשמור על השקט, בכל זאת, אנשים עדיין ישנים". הוא רוכן מעליי ואומר בחיוך. אני מקמטת את מצחי ללא הבנה למה שהוא אמר אך הוא לא אומר שום דבר נוסף, רק הופך אותי על בטני במהירות ומקמר את גבי כשאני בתנוחת כלב ומבינה שהלך עליי. במיוחד כשישבני מול הפרצוף שלו עכשיו.
"לוקה!" אני צועקת כשאני מרגישה את כף ידו מצליפה לי בחוזקה, גורמת לכאב ובטח לסימן אדום בישבני.
"ששש, את לא רוצה להעיר את השכנים, נכון?" הוא לוחש לאוזני כשאני מרגישה את גופו מעליי, כולל הזקפה שלו שבין פלחי ישבני, מוצאת את דרכה במהירות.
"לוקה.." אני לוחשת והוא מעסה את ישבני בידיו.
"את אוהבת את זה, אה?" הוא אומר בשעשוע ואני גונחת בלחש. "קדימה אנה, נראה אם תצליחי לשמור על שקט". הוא אומר בגיחוך וממקם את הזין שלו בפתח שלי, חודר אליי באיטיות.
אני גונחת בחוזקה כשכל הגודל שלו בתוכי, משתנקת ומנסה לנשום. אך זה לא עוזר כשהוא מניע את אגנו. "פאק.." אני לוחשת לעצמי. הוא יוצא ממני טיפה ונכנס בחזרה, יוצא שוב ונכנס שוב, כשאני שומעת אותו נוהם. "פאק!" אני אומרת בצעקה וסוגרת את פי במהירות. אך הוא לא מפסיק ומגביר את הקצב, נכנס לתוכי שוב ויוצא. "תעצור.." אני מנסה לומר וגונחת בפראות ובעונג. הוא מגביר את הקצב עוד קצת עד שאפשר לשמוע את המיטה נדפקת בקיר. השכנים מסכנים.
"פאק אנה". הוא לוחש בנהמה ומחזיק את אגני, מכניס את כל כולי אליו. עד שהוא גומר בתוכי ואני מתפרקת על המיטה, גומרת גם.
הוא נשכב לידי על גבו ואני מביטה בגופו הערום שלידי. חזהו עולה ויורד וכנראה שגם שלי. לא העזתי להוריד את המבט למטה יותר.
"קדימה, תגידי את זה". הוא אומר לפתע. "או שזה יקרה שוב ושוב". מוסיף בחיוך ואני מרגישה את פניי מאדימות יותר.
"לוקה," אני אומרת והוא מביט בי. "אני אוהבת אותך". אני אומרת והוא מחייך. "חייכת". אני אומרת בשמחה ונוגעת בשפתיו עם האצבע שלי.
"תיראי מה זה". הוא אומר בשעשוע ומושך אותי אליו, מחבק אותי חזק. "אני רק מחכה לרגע שתעברי לבית שלי וכל יום יגמר בגניחה שלך".
אשמח עם תצביעו🙏⭐️
YOU ARE READING
שנאת המאפיה 《1》
Romanceמה יקרה כשאנה תפגוש את לוקה? כשהכלסטרופובית תפגוש את השטן? הוא יוותר עליה? היא תברח? הוא יהרוג אותה? תקראו ותגלו🙃 🖤סיפורם של לוקה ואנה🖤
