אנה -
ירדתי במדרגות הבניין שלי דקה אחרי שקיבלתי הודעה מריטה שבו כתוב שהיא מחכה לי למטה.
יצאתי מהבניין אל החניון וראיתי את ריטה נשענת על רכב ומתעסקת בפלאפון שלה. היא לבשה ג'ינס כחול וחולצה קצרה צמודה לבנה, שיערה הקצר היה מפוזר והיא נראתה מושלם.
"היי". אמרתי כשהתקדמתי אליה. היא הרימה את מבטה אליי וחייכה, מכניסה את הפלאפון שלה אל הכיס האחורי של הג'ינס שלה.
"היי". היא אמרה בחזרה. "כנסי". היא אמרה והצביעה עם ראשה אל דלת הרכב כשהיא הולכת אל הצד השני ונכנסת אל הרכב.
נכנסתי גם אני וחגרנו שנינו.
"תודה שאת באה איתי, אני באמת מעריכה את זה". הודיתי לה בחיוך כשהיא התחילה את הנסיעה. היא חייכה אליי והחזירה את מבטה אל הכביש.
"זה בסדר, אין לי מה לעשות בכל מקרה". אמרה. "אז.. מה הסיפור עם החתונה?" שאלה ונאנחתי.
"באמת סיפור ארוך, זה התחיל כשפגשתי את לוקה יום אחרי כל מה שקרה במועדון והוא ביקש ממני את המספר שלי, מפה לשם הוא רצה שניפגש לארוחת ערב, אבל לא ציפיתי שהוא יאיים עליי להתחתן איתו". אמרתי במהירות, מחסירה את הפרטים הקטנים.
"איים עליך?" היא שאלה בהרמת גבות.
"כן.. מסתבר שהוא יכול לעשות מה שבא לו, אפילו לגרום לי להישאר בלי בית". עניתי והיא גחכה.
"הגיוני, הם חושבים שהם אלוהים". אמרה בכעס.
"הם?" שאלתי בקימוט מצח.
"לוקה, קרלו.. כל האנשים במאפיה הזאת". אמרה ולא הורידה את מבטה מהכביש.
"את ממש שונאת אותם, אה?" אמרתי בחיוך. היא הסתכלה עליי לשנייה וצחקה.
"אז את הולכת להתחתן עם ראש המאפיה האיטלקית, מתרגשת?" היא שאלה וצחקה שוב. נאנחתי וקברתי את פניי בידיי. "אל תדאגי, הוא ידאג לך.". הוסיפה והנהנתי, עדיין בלחץ.
היא חנתה את הרכב שלה כשהגענו אל חנות השמלות ויצאנו מהמכונית.
"לחוצה?" היא שאלה אותי כשהלכנו ביחד אל
החנות, נכנסות אליה ונדהמות מהמראה המפואר.
"מאוד". לחשתי לה והיא חייכה.
הסתכלתי מסביבי כשעיניי פעורות. החנות הייתה גדולה וגבוהה. בכל פינה יש לפחות חמישה שמלות תלויות על מתלה גבוהה.
"אנה, הגעת!" קול נשי קרא את שמי והבטתי קדימה. אישה נמוכה ויפה נעמדה מולי עם חיוך על הפנים. שיערה האפור היה אסוף לגולגול מתוח והיא לבשה שמלה שחורה וארוכה. "אני כרמלה". היא אמרה וחייכתי אליה.
"אנה". אמרתי והיא חייכה גם והסתכלה על ריטה.
"אה.. אני ריטה, חברה שלה". ריטה אמרה במהירות וחייכה גם.
"בסדר, בואו, יש לנו הרבה עבודה". היא אמרה והתחילה ללכת.
×××××
YOU ARE READING
שנאת המאפיה 《1》
Romanceסיפורם של לוקה ואנה הרגשתי מתה. כשראיתי את טיפת הדם הראשונה ידעתי שזה הסוף. אין לי עוד שום דבר. והכי גרוע, זה היה בגללו.
