לוקה
נכנסתי למועדון אחרי שקיבלתי שיחה מקרלו ששכנע אותי לבוא.
לא היה לי מצב רוח, רק לפניי יומיים רצחו 2 חיילים שלנו שנחטפו, רצחו אותם כי סירבו לתת מידע. שמחתי שהחיילים שלנו שמרו על שתיקה בשביל המאפיה האיטלקית אבל שנאתי את העובדה שהם מתו בגלל זה.
הייתי צריך למצוא את הרוצחים וללכת למועדון לא הייתה אופציה, אבל קרלו יודע לשכנע טוב מדיי.
אני וקרלו היינו חברים זמן רב, הוא ניהל את המועדון שהיה בבעלותי ובנוסף היה הקונסילייר שלי, סמכתי עליו יותר מכל בן אדם אחר.
המועדון היה מפוצץ באנשים והמוזיקה הייתה רועשת.
עמדתי בכניסה למועדון כשנכנסתי וכולם הסתכלו עליי, אך הסיטו את מבטם במהירות ממני.
הבחנתי בקרלו מתקרב אליי.
"שמח שהגעת, בוא". הוא אמר כשהיה מספיק קרוב אליי כדיי שאשמע.
הוא הלך לצד של הספות במועדון ואני הלכתי אחריו.
התיישבנו שנינו על ספה אחת והתרווחנו עליה כשעובדת אחת באה אלינו והניחה כוסות עם שתייה על השולחן שלנו.
היא חייכה אליי אבל החזרתי לה מבט רציני והיא הלכה בפחד.
הסתכלתי על קרלו שהביט במשהו כיאלו הוא מהופנט.
הסתכלתי למקום שהוא הסתכל עליו וראיתי את ריטה מוזגת למישהו שתייה לכוס שלו, היא חייכה לבן אדם שהיה מולה וקרלו נאנח בכבדות.
"תפסיק להסתכל עליה כמו סוטה, היא לא שמה עליך". אמרתי לו שלקחתי כוס אחת ושתיתי את התכולה שהייתה בה בשלוק.
הנחתי את הכוס הריקה על השולחן והסתכלתי שוב לעבר הבר.
היו שם שיכורים מכל הסוגים, זה לא הפתיע אותי.
הסתכלתי על שיכור אחד אומר משהו ואז על מישהי מוזגת לו שתייה לכוס הריקה שלו.
לא הכרתי אותה, בדרך כלל אני מכיר את כל העובדים שעובדים במועדון שלי.
השיער השחור והארוך שלה זז עם כל תזוזה שלה וכך גם החצאית הקצרה שהיא לבשה.
"מי זאת?" שאלתי את קרלו והצבעתי עליה מבלי להסיט את מבטי ממנה.
"היא חדשה, התחילה לעבוד פה היום". הוא ענה ולקח את הכוס שלו.
"איך קוראים לה?" שאלתי.
"אנה". הוא ענה כששתה את הנוזל השקוף מהכוס שלו במהירות.
הסטתי את מבטי ממנה והסתכלתי על קרלו שהמשיך להסתכל על ריטה.
"מצאת משהו על הרוצחים?" שאלתי אותו.
"הם מהמאפיה הרוסית, שניי חיילים שנשלחו". הוא אמר והמשיך להסתכל לעבר הבר.
"כמובן". נאנחתי.
"מה הם רוצים עכשיו?" שאלתי, הם תמיד רוצים משהו.
"כרגיל, סמים, כסף, כוח, להרוג אותך". הוא אמר בשעשוע.
הוא ידע שהם לא יצליחו להרוג אותי, קרלו תמיד צחק כשאיימו עליי כי ידע שאצליח לצאת מזה בקלות.
באתי לשאול אותו עוד משהו אך לפתע נשמע ירייה.
כולם השתתקו ואני עמדתי במהירות.
"מה זה היה?" קרלו שאל שנעמד לידי והמוזיקה נעצרה.
רציתי להגיד שאני לא יודע אך לפתע נשמע עוד ירייה ואז צרחה.
מה לעזאזל קורה פה?
YOU ARE READING
שנאת המאפיה 《1》
Romansaסיפורם של לוקה ואנה הרגשתי מתה. כשראיתי את טיפת הדם הראשונה ידעתי שזה הסוף. אין לי עוד שום דבר. והכי גרוע, זה היה בגללו.
