שנאת המאפיה 《1》

פרק 3

אנה

"עוד". השיכור בבר אמר שוב ואני מוזגת לו את השתייה לכוס במהירות.
השעה הייתה הייתה 10 בלילה, אנשים יצאו ונכנסו למועדון בלי הפסקה. המוזיקה הייתה רועשת ולא עצרה לרגע.
הסתכלתי על השיכור והוא הסתכל עליי בחזרה, הוא רצה לומר לי משהו נוסף אך לפתע כולם נעצרו במקומם בבהלה.
לא הבנתי מה קורה, המוזיקה נעצרה והסתכלתי על ריטה שנראתה מבוהלת.
רציתי לשאול אותה מה קרה אך לפתע נשמעה ירייה, קפאתי במקומי כשצרחה נשמעה אחריי.

לשנייה אחת היה שקט מוחלט אך שנייה אחרי נשמעו עוד יריות. כולם התחילו לרוץ ולצרוח, אך אני עמדתי בשוק מוחלט.

לרגע לא הצלחתי לנשום וקפצתי בבהלה כשהרגשתי מישהו נוגע לי ביד.

"תתכופפי!" ריטה צעקה לי כשהיא מושכת אותי אל מתחת לבר.
התכופפתי איתה וישבנו מתחת לבר בדממה כשאנשים צועקים והיריות לא מפסיקות.
חיבקתי את ברכיי ודמעות החלו לרדת מעיניי.
הבטתי בריטה כשישבה לידי על הרצפה והבחנתי בזעזוע שעבר בפניה.

לפתע הצרחות נפסקו ושקט מפחיד הסתובב במועדון.
הסתכלתי על ריטה והיא שמה אצבע על שפתייה, מסמנת לי להיות בשקט.
הרגשתי כאילו עבר נצח. אך לפתע בכי נשמע, והוא רק התחזק והתחזק. ריח הדם הגיעה לאפי וגרם לבחילה בבטני.

הבכי לא הפסיק, וירייה נוספת נשמעה בפתאומיות.
קפצתי במקומי בבהלה והנחתי את ידי על שפתיי במהירות. התקרבתי לריטה שנבהלה גם היא והחזקתי בידה בפחד.
שקט מפחיד שוב נהייה במועדון כשהבכי הפסיק, ומי שזה לא היה, הוא כנראה מת.

"מה עושים?" אני לוחשת לריטה אך שום מענה ממנה.
"ריטה?" אני שואלת שוב ומביטה בה, אך היא מביטה בנקודה בלתי נראית שברצפה כשפרצופה חיוור ועיניה כמעט עצומות.

"כולם בסדר?" לפתע מישהו צעק, התרוממתי באטיות על קצות האצבעות שלי והסתכלתי סביב.
כמה אנשים שוכבים על הריצפה ללא תזוזה ויש דם בכל מקום.
וכמה שניות אחרי, אנשים החלו לצאת מהמועדון בריצה, חלק בכו וחלק צרחו.

אני לא מכירה פה אף אחד, מה עושים?

"תזמינו אמבולנס!" צעקה נשמעה.
"היא לא זזה!" עוד אחת.
"תעזרו לי!"

הסתכלתי על ריטה שוב אך היא לא נראתה טוב. דמעות לא מפסיקות לרדת מעיניה ופרצופה נהיה לבן יותר.
"ריטה, את בסדר?" אני שואלת אותה אך היא לא עונה, רק מסתכלת על הרצפה הפרצוף מעוות.
"תנשמי, הכל בסדר". אני מנסה להרגיע אותה אך ידיי מתחילות לרעוד ולא עוזרות למצב.

"ריטה!" צעקה נשמעה מהצד השני של המועדון והבחנתי במישהו מתקרב אלינו. זה היה קרלו, הוא התכופף אל ריטה והתחיל לנער אותה בחוזקה.
"ריטה! תנשמי!" הוא צועק לה והיא מסתכלת עליו, הצבע חוזר לפניה.
היא התרוממה לאט מהרצפה כשקרלו עוזר לה כדיי שלא תיפול, היא מכסה את פניה בידיה וקרלו מחזיק את אגנה קרוב אליו ולוחש לה משהו באוזן.

אני בוהה בהם כמה שניות ואז קופצת בבהלה כשמישהו נוגע לי בכתף מאחור. אני מסתובבת במהירות ורואה את הבחור הגבוה ממקודם בוהה בי. הוא צמצמם את עיניו הירוקות עליי והתחיל להפחיד אותי.
שיערו החום מבולגן אך גם נראה טוב ועיניו מהפנטות אותי כשהן מביטות בי בכעס.

הסטתי את מבטי ממנו בפחד ובמהירות והסתכלתי חזרה על ריטה. היא נראתה טוב יותר ממקודם. היא הזיזה את ידיו של קרלו ממנה בכעס ופתחה את המגירה שהייתה מתחת לבר והוציאה משם את הפלאפון שלה, מתרחקת מאיתנו במהירות.

קרלו הלך לכיוון השני בכעס ונעלם מהראייה שלי. אני מביטה בבחור הגבוה שוב כשהוא לא הסיר את מבטו ממני. 

וכשהוא סוף סוף מסיט את מבטו ממני, אני מצליחה לנשום שוב.

⭐️❤️