טרוי תפס את ידיו של סטיב מאחורי גבו, צחקתי והסתכלתי לאחור בשביל להיות בטוח שאין אנשים שיוכלו לראות את זה. כשהייתי בטוח שהשטח ריק צעדתי לסטיב שנשם בכבדות וניסה להשתחרר, הסתכל עליי עם כעס ושנאה שהשתקפו בבירור בזוג עיניו החומות. ״עכשיו שאנחנו מדברים בארבע עיניים״ צחקתי בלגלוג, התכופפתי אליו ושיחררתי נשימה, מחייך בביטחון. ״אשמח שתחזור על מה שאמרת לי קודם.״ ״אתה מאיים עליי ?״ הוא גיחך, טרוי הנהן פעם אחת ומיד הטחתי אגרוף לפניו של סטיב וזה גרם לו להאנק בכאב, הוא ירק דם מפיו ואני הלכתי במעגלים איטיים, מדי פעם מסתכל לאחור שלא יעבור מישהו. היה לילה ואנחנו בין שתי חנויות שסגורות, הבן זונה הזה צריך ללמוד לא להתעסק איתי. ״אתה יכול פשוט להתנצל״ אמרתי בחיוך, זה היה ברור מבחינתי שהתנצלות לא תיקח את המילים שלו לאחור. ״אני אספר לרד ש-״ ״תשתוק !״ טרוי קטע אותו ובעט בגבו של סטיב וזה גרם לו להתקפל, וברגעים כאלה הדחף שבי מתפרץ. אני רוצה להכות אותו ולהשחרר את כל הכעס עליו, כלכך שזה נהיה רע וחולני. ״רד לא פאקינג מפחיד אותנו״ אמרתי ומשכתי בשיערו שיעלה את מבטו אליי, עיניו עצומות ושפתיו פעורות. התכופפתי ופלטתי נשימה, מסתכל עליו בגובה העיניים ״למה אתה גורם לנו לעשות את זה ?״ ״א-אני מצטער״ הוא פלט בקול חנוק ועצם את עיניו כששפתיו רועדות ״אני מצטע-״ ״מאוחר מדי״ טרוי אמר ומיד חייכתי והכיתי בפניו, עשיתי זאת שוב ושוב ושוב. אוהב להרגיש את הכוחניות הזו והשליטה המוגזמת שבידיי, להרגיש שאני מי שיחליט אם להפסיק או לא, אם להכאיב לו או לא. אהבתי את זה. אהבתי להיכנס עם טרוי לקטטות מסוג הזה כי הרגשתי בזה שחרור, שחרור של הכעס שהיה בי, של הכל. כל מכה שהכיתי בו, הרגשתי הקלה, אפילו סיפוק מסויים. ״זה מספיק...״ טרוי פלט בחצי גיחוך ריק. הכיתי פעם אחרונה ונוספת עם צווחה והסתכלתי על סטיב נופל חסר אונים לקרקע, פניו נפוחות ושטופות דם. התנשמתי בכבדות, עומד בכעס ומסתכל עליו, מרגיש את ידיי רועדות מהאנדרנלין, רציתי להמשיך אבל לא רציתי להגזים. ״בוא נעוף מפה...״ ״לעזעזל.״ פלטתי והלכתי משם במהירות עם טרוי, מתנשם ומרגיש את הריגוש הקטן שפועם בי ״היינו צריכים לקחת ממנו את הארנק״ הוא אמר ואני גלגלתי את עיניי והידקתי את הלסת שלי. ״אל תהיה אידיוט, טרוי.״ אמרתי. הסתכלתי עליו והוא רק הסתכל קדימה בזמן שהלך והיה שקט, זה לא מתאים לו. אבל לא שאלתי אם משהו לא בסדר, לא רציתי להקשיב לזיוני שכל ממנו, זה לא עניין אותי. ״אם הוא יגיד לרד ?״ שאל, והנה הוא התחיל. גלגלתי את עיניי באנחה קלה, תמיד לאחר מקרים כאלה הוא נכנס לפחד שאולי ניכנס לצרות. ״זה סטיב, הוא חבר שלנו״ אמרתי והוא צמצם את עיניו ״הרגע כיסחת אותו במכות, הוא לא חבר שלנו״ אמר. הסתכלתי עליו ועצרתי את ההליכה, לא מבין מדוע הוא קשה כך ולא מניח את הנושא מאחור. ״בסדר, אל תחשוב על זה.״ אמרתי והוא התבונן בי ולאחר מספר שניות הנהן. לאחר כמה דקות הגעתי לביתי ונפרדתי ממנו במספר קללות ולילה טוב. נכנסתי בשער והייתה חצר קטנה והרוסה. הדלת מלאת שריטות, יש אנשים שיגידו שהבית הזה נראה מפחיד, אבל אני בטוח שזה נראה כך עכשיו בגלל שלילה וחשוך. פתחתי את הדלת והדלקתי אור. זורק את המפתח לשולחן וסוגר אחריי את הדלת. הלכתי לכיור במטבח ושטפתי את הדם מידיי, הוספתי סבון ושפשפתי, פולט קללה שקטות ומרגיש את לבי פועם. כשידיי היו נקיות מדם ניגבתי אותן, שיחררתי נשימה והרמתי את מבטי, רואה דרך הסכין שתלויה על קיר המטבח דמות מאחורי ולבי מיד קפץ והסתובבתי במהירות אך לא היה דבר. לעזעזל ! הסתכלתי לסכין וזה היה רק אני. שלפתי סיגריה מהכיס ואת המצית ולאחר שתי לחיצות האש דלקה לי והדלקתי את הסיגריה, מניח אותה בעדינות בין שפתיי היבשות ושואף עמוק. הלכתי לסלון שהיה קצת חשוך והתיישבתי בכורסא, מעשן וחושב על דברים חסרי חשיבות. התבוננתי בבית הריק והקשבתי לשקט. שאפתי מהסיגריה ועצמי את עיניי בעודי משעין את ראשי לאחור ופולט את העשן. לאחר דקות שסיימתי עם הסיגריה קמתי והלכתי לחדרי, הוא היה חשוך ושהדלקתי את האור הבחנתי בבלאגן השורר בו. הבגדים הזרוקים ברצפה, חפצים שמבולגנים בשולחן הנמצא בפינת החדר, במיטה שלא טרחתי לסדר כשהתעוררתי הבוקר. פשטתי את החולצה מגופי ועמדתי ממול המראה, בוחן את החבלות שנוצרו לי מקטטות, הסתכלתי על הצלקת בבטן, נדקרתי שם כשהייתי בן שמונה עשרה. לקחתי בוקסר מהארון והלכתי למקלחת, מקווה שיש מים חמים ולא אצטרך לקפוא מקור. פתחתי את זרם המים ונגעתי בהם, מרגיש שהמים פושרים והבנתי שאצטרך להתקלח במהירות. כשסיימתי, חזרתי לחדרי ופרעתי את שיערי, חיפשתי אחר מברשת ומצאתי אותה זרוקה ברצפה. הרמתי אותה והברשתי את שיערי לקוקו מתוח ועגול, הסתכלתי במראה לראות אם נשאר מה לסדר בשיער ולבי נחת מבהלה כשראיתי מאחורי דמות. צעקתי בלי לשים לב וזרקתי את המברשת גורם למראה להתנפץ, התנשמתי והסתובבתי במהירות, שומע את רסיסי הזכוכיות של המראה נוחתים ברצפה מאחורי ומתנפצים לחתיכות קטנות עוד יותר. לבי דהר ולחץ תוקף את גופי במכה מייסרת. שפתי נחתה והייתי חסר נשימה, ולרגע פעם ראשונה זה זמן מה שלא הגבתי. עמד מולי מישהו. היו לו כנפיים גדולות של מלאך, שמלה נקייה ולבנה אך קצת קרועה. הרמתי את מבטי, פוגש בזוג עיניים תכולות וחש את לבי הולם, דמי בוער בעורקיי ובטני מתהפכת. צמצמתי את גבותיי, אני לא פחדתי. ״מי לעזעזל...״ פלטתי כמעט ללא קול, בולע רוק ״מ-מי אתה ?!״ הוא לא השיב. רק הסתכל עליי קצת מבולבל. ״שאלתי מי אתה !״ צווחתי בכעס ועשיתי צעד לעברו, אך הוא לא נרתע ״היי ! חתיכת מזדיין אני מדבר אליך !״ צעקתי, נושם בכבדות ומקפל את כפות ידיי לאגרופים. לפתע הוא השפיל את מבטו, מי... התבוננתי בו חסר נשימה. התכוונתי לגעת בכתפו בשביל לקבל תשומת לב ממנו אך הוא נעלם וזה גרם לי לאבד את העשתונות, לשפתיי לרעוד ולא הצלחתי לפלוט מילה. ״ש-שיט״ רעדתי הולך לאחור ונאנקתי כשהרגשתי שדרכתי על הזכוכיות של המראה ״פאק !״ צעקתי. התיישבתי במיטה והרמתי את רגלי, רואה שאני מדמם, אך לא הצלחתי לחשוב על משהו נוסף חוץ ממה שקרה הרגע. הוא נעלם כלא היה, אבל הוא היה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
