הקאתי לתוך האסלה מרגיש דמעות מבצבצות מעיניי תוך כדי, אחזתי בראשי שכאב ולאחר מכן התיישבתי עם גבי נגד הקיר, עצמתי את עיניי.
״פאק...״ פלטתי, אוחז בראשי עם שתי ידיי בכעס. שתיתי יותר מדי חרא אתמול. אני זוכר דברים שקרו, אני בהחלט זוכר אבל יש כמה דברים שהתערפלו בזכרוני. אני לא יכול להיות הילד הטוב שלואי פאקינג מצפה, אני לא יכול להיות נחמד מזדיין. זה לא אני...
״איך אתה מרגיש ?״ שמעתי קול עדין שציפיתי לשמוע, לבי החסיר פעימה ולא טרחתי להסתכל עליו.
״בסדר.״ פלטתי, נעזרתי בקביים בשביל לקום ופתחתי את המים של השירותים. יצאתי מהשירותים לחדר המקלחת, פתחתי את הברז ושטפתי את הפה שלי, משתעל מעט תוך כדי. לאחר מכן ניגבתי עם המגבת התלויה ועצרתי, נשען על הכיור ומסתכל עליי, השיער הפרוע לאחר שינה ארוכה, הבגדים השחורים שלעזעזל הייתי צריך לפשוט אותם לפני שעליתי לישון. נשמתי עמוק והסתובבתי לצאת אל החדר שלי, אני זקוק למנוחה.
״אתה צריך להתאפס על עצמך הארי״ לואי אמר ואני גלגלתי את עיניי בכעס, מתעלם ממנו. ״בבקשה...״
הסתכלתי לעיניו מוכן לקלל ללא שליטה אך קפאתי מהמבט הזה, לבי החסיר פעימה ונשימתי חתכה את גרוני, לעזעזל. ״תעזוב אותי.״ אמרתי. עליתי למיטה ונשכבתי בה בעייפות, עצמתי את עיניי.
״אתה כלכך עקשן״ אמר בטיפת כעס, אני חושב שהתיישב במיטה מולי ״אז אלו החיים שלך ?״
״למה אתה מתכוון ?״ שאלתי ופקחתי את עיניי להסתכל עליו
״להיות בבר של רד ולחולל מהומות ואז לחזור הביתה בראש נקי ?״ שאל ואחז בראשו ״אני לא מבין אותך !״
״אתה לא חייב להבין-״
״אינך רוצה לחיות חיים בעלי משמעות ?״ שאל במהירות ונראה מתחנן מאשר שואל. ״מה גורם לך סיפוק בלב ? לראות אדם בעל כאב או אדם מאושר ?״
״אתה בטוח רוצה לשמוע את התשובה ?״ שאלתי בשקט ובארסיות ומבטו נפל מעט
״אני באמת לא מבין...״ אמר בשקט והשפיל את ראשו, נושם נשימה כבדה ״מה גרם לך להיות כלכך כועס הארי ?״
״שום דבר.״ עניתי בקור ובמעט כעס, שלא ידחוף את האף שלו לחיי, שימצא אדם פתטי אחר להגן עליו. ״תזדיין מהחדר שלי.״
״לא״ אמר ״אתה אדם טוב, אני יודע את ז-״
זרקתי לעברו מברשת שהייתה בשידה לצדי אך זה עבר דרכו, כאילו הוא לא נמצא שם.
״אני לא מוכן להאמין לזה...״ הוא גיחך והסיט את מבטו, נראה קצת כועס. ״ואם הייתי מוחשי, באמת היית זורק את זה עליי ?״
״ומכה אותך, עד שהיית מסתלק מפה-״ מיד נאנקתי מהכאב החד שהורגש ברגל שלי, לעזעזל ! ״תפסיק !״
״זוכר שהכית את הבחור בחוף וראית את פרצופו של נייל ?״ שאל וקם מהמיטה, שילב את ידיו. ״אנחנו עשינו את זה. אנחנו מסוגלים לגרום לך לראות דברים שלא קיימים, אשליות. אז אם אתה כלכך סובל מהנוכחות שלי וכלכך מתחבר לצד האפל שבך אני אלך, אשאיר אותך עם המלאך הרע.״
״המלאך הרע בטח יותר טוב ממך״ אמרתי אך הבחנתי בזה שהוא לא פה עוד. הטלפון שלי צלצל והתאמצתי להושיט את ידי בשביל לאחוז בו.
״מי זה ?״ שאלתי בעייפות
״אל תגיד לי שלא התגעגעת...״ שמעתי את אדם מהקו השני ״אתה תהיה היום בבר ?״
״אני לא יודע, כנראה.״ אמרתי במשיכת כתפיים ״טרוי שם ?״
״עם החבר שלו״ אדם גיחך. אני מבין, הוא רוצה שאבוא כי הוא מרגיש לבד.
״טוב אדם, נראה אותך״ אמרתי וניתקתי את השיחה. תפסתי בקביים המזדיינות וקמתי מהמיטה, אני צריך לצחצח שיניים קודם. אני חייב לעבוד קצת אצל רד כי אין לי כמעט פרוטה, אני באמת מרושש. מצד שני אני לא יכול לעבוד עם הקביים המזויינות האלה. נכנסתי לחדר המקלחת ולקחתי את המברשת, פתחתי את המים ושטפתי אותה, לאחר מכן מרחתי את משחת השיניים. כשהתכוווונתי לצחצח את שיניי הסתכלתי למראה ולבי נחת בבהלה ונשימתי נעצרה, מעדתי לאחור ופרעתי את עיניי, לא ראיתי את עצמי במראה. הגב שלי נדפק בקיר ועצרתי, זרקתי את המברשת בחוזקה ומיהרתי לצאת משם, מתנשם בפחד ומרגיש את לבי דופק חזק, פאק ! רעדתי מעט בכפות ידיי, זה הקשה עליי לאחוז בקביים. נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי. זה לא אמיתי, אמרתי לעצמי. ״לעזעזל...״ פלטתי כמעט ללא קול, זה היה מפחיד. חלק בראשי אמר לי לא לפחד, זה תעלול נוסף של לואי. אבל איך אפשר לא לפחד ? יצאתי מהבית במהירות, נושם עמוק ומשחרר. נעלתי אחריי את הדלת ושהסתובבלתי ללכת לשער עצרתי כשראיתי עורב על הגדר. ציפור מזויינת, שתסתלק משם. צעדתי לשער באיטיות מתבונן בה, כשהתכוונתי לפתוח את השער היא הסתכלה עליי ולבי צנח, בלעתי רוק בכעס, אולי אתפוס את ראשה ואערוף אותו ? אני מוכרח לסלק אותה.
״היי, תעופי״ אמרתי, הרמתי את הקב שלי להפחיד אותה עם זה והיא ברחה. נשמתי לרווחה ופתחתי את השער, יוצא ומתחיל ללכת לכיוון החוף, אל הבר של רד. הרחוב היה ריק מבדרך כלל, זה הצהריים ואני לא רואה איש. בדרך כלל באיזור הזה אפשר לראות כל מיני קבוצות אנשים הנמצאים יחד, נראים כמו כנופיות אבל אני לא רואה אותם כמאיימים. כשרק עברתי הנה אני זוכר כמה התלוננתי לרד שהמקום הזה לא בשבילי, חששתי מעט. הבית נראה מפחיד אך שמתרגלים לזה כבר לא. הסתכלתי לבניין אחד ובחלון הייתה ילדה קטנה שבהתה בי, משום מה היא משכה את תשומת לבי. היו לה שתי קוקיות ושמלה שנראית כמו תחפושת, היא נראית לקוחה מתמונה ישנה... לפתע היא הניחה את האצבעות שלה בין שפתיה, מסמנת לי להיות בשקט. לבי הלם בבית החזה שלי ונעצרתי מביט בה, מעט מוטרד אם להיות כנה. היא לפתע צחקה וברחה וקפצתי מבהלה כשהחלון נטרק. התנשמתי בכבדות מסיט את מבטי, שיט. הסתכלתי לשם חזרה רואה שהחלון סגור, מה לעזעזל זה היה ? בלעתי רוק ונשמתי עמוק, ממשיך ללכת ומנסה להסיח את דעתי. אני מרגיש שאני נמצא בתוך סרט אימה מזויין, אין פה אף אחד ואין מכונית שנוסעת. כאילו העולם ריק, חוץ מהילדה שהופיעה בחלון. שקט פה מדי. שלפתי את הטלפון וחייגתי במהירות לאדם, ממשיך ללכת תוך כדי.
״מה ?״ ענה ונשמתי לרווחה
״אתה אצל רד ?״ שאלתי.
״בדיוק הגעתי״ אמר בגיחוך, הסתכלתי מסביב מצליח לראות את האיזור של החוף, וריק שם. לבי נחת ואיבריי דיממו בפחד, נשימותיי היו מעט כבדות, לא יכולתי להשתלט עליהן.
״הרחוב ריק היום...״ פלטתי מגלגל את עיניי וממשיך ללכת ״כמה דקות אגיע, תכין לי משקה.״
״אין בעיה, נתראה !״ ניתקתי ותחבתי את הטלפון לכיס. המשכתי ללכת בוחן כל פינה בלחץ, לפתע שמעתי רעש מהשיחים. עצרתי לא מעז להתקרב לשם. השיח זז מעט וצמצמתי את גבותיי, תפסתי בקב ונתתי מכה בשיח ולפתע קפצה משם חתולה שגרמה לי לפלוט קול מבוהל, כשהסתכלה עליי מעדתי לאחור בלחץ, העיניים שלה היו שחורות וגדולות.
״פ-פאק, שיט״ פלטתי בשקט ובמהירות, אך לאחר שניות היא ברחה. לבי פעם בחוזקה ולא הצלחתי להסדיר את נשימתי, לעזעזל ! האם זה משהו שקשור לדבריו של לואי ?! כי הבן זונה הזה צריך להפסיק. המשכתי ללכת, נושם עמוק ומנסה להירגע, אני לא אדם פחדן אך זה מטורף. זה כאילו בחתולה היה שד, כל עיניה היו שחורות. ראיתי שהכביש ריק והתחלתי לחצות אותו, נעזר בקביים. לפתע שמעתי צפירה וראיתי מכונית נוסעת במהירות, ניסיתי ללכת מהר יותר אך כל פס לבן של המעבר חצייה שעברתי נוספו שתיים והמעבר חצייה נעשה ארוך יותר, נשמתי בכבדות, מנסה למהר להגיע לסוף, יצאתי מדעתי ! המעבר חצייה מתארך ! המכונית התקרבה והייתי מבוהל, מסתכל לאחור ורואה שזה רחוק, אבל זה... זה לא הגיוני. שפתיי נפערו וניסיתי ללכת במהירות, לחוץ ומרגיש את הדופק שלי עולה, אני לא מצליח. וכשהמכונית הייתה קרובה עצרתי צועק ומסתיר את פניי, מוכן שתתנגש בי.
״תזוז !״ שמעתי צעקה, פוקח את עיניי באיטיות ומרגיש שאני מתנשם. הורדתי את ידיי והבחנתי במכונית שעוצרת וצופרת לי שאחצה, המעבר חצייה קצר כמו לפני.
״מ-מה...״ נשמתי ללא קול, מרגיש שאני מזיע. עברתי את מעבר החצייה, מרגיש את הלחץ שתוקף את גופי ללא רחמים, הפחד שמתעתע בי ודוחק אותי לפינה. לבסוף, ראיתי את הבר של רד. זה היה במדרכה שמעל חוף הים, נראה מעין גג שחור ועגול, למעשה זה רק פתח שממנו יורדים כמה מדרגות ומגיעים פנימה. חשתי הקלה לראות את המקום, להגיע למקום בטוח שבו שום דבר מטורף לא יקרה. רד שם, אדם שם. פאק... לעזעזל, אני חייב לשתות משהו. הסתכלתי לחוף הים שהיה ריק.
״זה לא הגיוני״ לחשתי לעצמי, אני לא ראיתי אדם. הרגשתי סחרחרות קלה וזיעה רבה על מצחי, נשענתי על הקביים ממהר לבר, וכשהגעתי למדרגות נשמתי לרווחה. בחוץ עמד עורב, הוא הביט בי והתעלמתי ממנו. ירדתי מדרגות בזהירות, לא שומע שום מוזיקה. לבי נחת ופחדתי להרים את מבטי, אך הייתי מוכרח. הסתכלתי למעלה והקביים שלי נפלו מידי כשראיתי שתי גופות תלויות מהמנורה, מ-מה לעזעזל קורה פה ?!
״ת-תורידו אותם !״ צעקתי, ומיהרתי אליהם מרגיש כאב חד ברגל אך ממשיך לצעוד אליו, צועק בלחץ ורואה שיש אנשים מסביב, עומדים קפואים ולא מגיבים, כמו בובות. ״מ-מה אתם עושים ?!״ צעקתי, לא הגעתי אליהם. ״תעזרו להם !״
״את שלנו.״ שמעתי קול מהצד השני מצחקק, לבי נחת כשסיבבתי את מבטי וראיתי שתי גברים תופסים את היילי, כל אחד אוחז ביד אחת שלה והיא דומעת ומביטה בי. קפאתי לא מצליח לנשום, מרגיש את גרוני נחנק והדמעות עולות במכה אחת, ללא שליטה.
״הארי !״ היא צעקה והגבר שלידה נגע לה בירך, מיהרתי אליה, אני אזיין אותו במכות ! חתיכת מזדיין !
״תעזוב אותה !!!״ צעקתי, רץ אליה מרגיש את הרגל כואבת בכל צעד אך לא יכולתי להניח לזה לקרות, אני לא אתן למישהו לפגוע בה שוב ! התכוונתי להכות את הבחור שהחזיק אותה אך לפתע סכין ננעצה בבטני וזה גרם לי לעצור, נשימתי חנקה בגרוני וקפאתי. מרגיש שאני לא מצליח לנשום. פערתי את עיניי והרכנתי את ראשי, רואה שהיילי דקרה אותי. הסתכלתי עליה מבולבל, מרגיש את הדמעות שעולות ללא שליטה ״ל-למה ?״
״אני אגן עלייך, תמיד.״ אמרה. זקפתי גבה בבלבול ונפלתי על ברכיי, אוחז בבטן שלי ורואה שאין שם סכין ואין זכר לדם. מ-מה קורה פה ?! רעדתי קם מיד ולוקח צעד לאחור מבוהל, היא חייכה. ״אני אגן עלייך, תמיד.״
״ה-היילי״ פלטתי מרגיש שאני נחנק, אני יוצא מדעתי.
״אני אגן עלייך, תמיד.״ שוב אמרה, אחזתי בראשי, מרגיש שהוא עומד להתפוצץ.
ולפתע זה כל מה שיכולתי לשמוע, שוב ושוב.
