הכנסתי את הארוחת בוקר בשקט, משתדל לא להעיר את הארי. הודיתי לבחור שהביא את זה ואז סגרתי את הדלת. ארט בא אליי בהתרגשות וניסיתי להרגיע אותו ללא מילים. הנחתי את האוכל בשולחן הקטן שהיה לנו בחדר ואז צעדתי אליו והסתכלתי עליו חסר נשימה. נשכתי את שפתי התחתונה והתבוננתי בו מספר שניות. עלה לי חיוך ללא סיבה ואז ליטפתי את פניו בעדינות, הוא יפהיפה. בטני התהפכה ודמי בער בעורקיי, אתמול בלילה לא נתתי לו להתקרב אליי יותר מדי, אפילו הצבתי לו תנאים לזה שאלך לישון איתו. אין מגע. אולי הפרתי את ההסכם בכך שבסוף התקרבתי אליו שיחבק אותי, אך הוא לא חיבק, אני חיבקתי את גופו הגדול. והריח המוכר שלו, התגעגעתי לזה.
״הארי...״ לחשתי, הוא כמובן לא יתעורר מקול כזה חלש. הארי ישן חזק. הורדתי את ידי לכתפו החזקה ובחנתי לרגע את גופו, נושך את שפתיי. איפה אנחנו עומדים עכשיו ? הסתכלתי על הצלקת שבבטנו, הוא נדקר בעבר. מי יכל לעשות דבר נורא שכזה ? ״הארי תתעורר״ ניערתי אותו מכתפו. נאנחתי בייאוש כשעדיין לא התעורר. ״ארט, תגיד שלום להארי״ אמרתי לארט אך הוא התיישב ברצפה והסתכל עליי, נאנחתי והסתכלתי על הארי בחזרה, ארט נהיה כלב נורא עצלן. התקרבתי אליו והרכנתי נשיקה למצחו, יורד לאף שלו לנשיקה קטנה וכשהתכוונתי לנשק את שפתיו הוא אחז בפניי וקירב אותי שאנשק אותו, הלשון שלו חדרה לפי והוא יצר נשיקה רטובה וחמה.
״הארי...״ נשמתי נגד שפתיו והסתכלתי עליו חש את לחיי בוערות ולבי הולם בחוזקה, זה היה בלתי צפוי. ״הבאתי לך ארוחת בוקר״
״ואתה הקינוח ?״ שאל בחיוך משועשע שגרם לי לגלגל את עיניי, פרחח.
״תקום״ אמרתי והתיישבתי, הוא התמתח והסתכל עליי עם עין אחת והשאיר את השנייה עצומה. ״אני רגיל להתעורר ולראות אותך מעשן סיגריה״
״אני לא צפוי״ אמר בציניות, הוא כזה אידיוט. חייכתי והסתכלתי עליו, הוא העיף את השמיכה ממנו וקם אל השולחן שבו היה ארוחת הבוקר שלו. אני רוצה שיודה לי, אני מוכרח להצליח בהסכם הזה. הסתכלתי עליו בציפייה, מחכה שיאמר לי תודה. קדימה הארי... ידעתי שגם אם יודה פעם אחת זה לא מספיק, הוא צריך להודות מהלב, לא פשוט לזרוק תודה ואז לאכול. שיחקתי עם אצבעותיי אחת בשנייה, מתבונן בו ואיך שהוא בוחן את האוכל לכמה שניות, ואז הסתכל עליי. ״אני שונא מיץ תפוזים״ אמר.
״למען אל הכנפיים...״ נאנחתי והסתרתי את פניי, רוצה לזרוק עליו חפץ אקראי מרוב כעס. קמתי אליו ונשמתי עמוק, עצרתי מולו והסתכלתי לעיניו, מחייך חיוך קטן ואוחז בזרוע שלו. ״הארי, כשמישהו משקיע בשבילך ודואג בכלל שיהיה לך ארוחת בוקר, אתה צריך להודות לו, זה לא מובן מאליו.״
״אתה יכול לקחת את זה בחזרה, אני לא כלכך רעב״ אמר והלך למטבח הקטן שיש לנו בחדר, הנחתי בשביל להכין לעצמו קפה. הסתרתי את פניי בכעס, אני רוצה להכות אותו !
״ה-הארי, גם אם אינך אוהב את זה, העיקר הכוונה, אתה צריך להודות לי.״ אמרתי.
״לואי, מלאך״ קרא לי וצעד לעברי בחיוך מתנשא, לבי הלם בחוזקה. הוא עצר מולי וליטף לשנייה את פניי לפני שגיחך. למה יש לי הרגשה שאני לא הולך לאהוב מה שהוא עומד להגיד ? ״עם כמות הכסף שיש לי אני יכול לרכוש לעצמי איזה ארוחה שארצה״
״אבל הארוחה שלי הייתה אישית, הזמנתי אותה לפרטי פרטים וטרחתי- למען הכנפיים המעופפות הארי, אינך מעריך דבר כזה ?!״ צעקתי ולאחר המשפט הזה היה שקט, והארי הסתכל עליי כאילו אני משוגע. אני רוצה להרוג אותו ! ״פשוט תגיד תודה, תודה לי.״ ביקשתי ושמרתי על עצמי מאופק.
״תודה מלאך משוגע״ הוא גלגל את עיניו והיה לו חיוך, בלעתי רוק ושיחררתי נשימה.
״תודה על התודה שלך הארי, אני מעריך את זה שהודית לי״ אמרתי. אולי אהיה לו דוגמא אישית.
״כן כן...״ מלמל והמשיך להכין את הקפה. ״מצאתי דירה שמשקיפה לים, אני רוצה לראות אותה היום.״
״מתי הספקת ?״ שאלתי בחיוך, זה נהדר שהוא מתחיל לבנות את חייו. לרכוש דירה, בנוסף יש לו את האופנוע המפחיד שלו, זה גם משהו.
״יש לי זמן פנוי״ אמר בפשטות והסתכל עליי. הנהנתי פעם אחת ונשכתי את שפתיי, מסתכל עליו ומבחין בכך שמבטו עדיין עליי. לבי פעם בחוזקה ובטני התהפכה, חשתי את לחיי מאדימות במהרה ורציתי להסתיר את פניי, למה הוא מסתכל עליי כך ? הסתכלתי עליו חזרה ולא יכולתי שלא לחייך, זה היה מצחיק קצת.
״מה ?״ שאלתי והוא חייך והמשיך להביט בי. יש עליי משהו ?
״שום דבר״ אמר בפשטות
״אז תפסיק להסתכל עליי״ אמרתי והוא חייך ולבי הלם בחוזקה כאילו עומד להיקרע מבית החזה שלי.
״מלאך״ קרא וגרם לי להסתכל עליו ״אולי אתה רוצה קפה ?״
״מה ?״ שאלתי מבולבל. הוא לעולם לא הציע לי קפה, חייכתי כי זה היה נורא נחמד מצידו, אך הייתי מוכרח לסרב בנימוס.
״לא תודה.״ אמרתי והוא הנהן ולקח את כוס הקפה למרפסת ואני הלכתי בעקבותיו. הייתה רוח נעימה ואווירה כלכך מוכרת של בוקר. הסתכלתי לכיוון הים וראיתי את הבר של רד. בלעתי רוק בלחץ, לא יצא לי לראות אותו. תוך מספר שניות יכולתי להריח את הריח המחניק של הסיגריה של הארי וזה גרם לי להסתכל עליו. הוא שאף מהסיגריה ופלט את העשן באיטיות, הוא נראה כה יפהיפה. לקחתי את הסיגריה מידו ולקחתי ממנה שאיפה, מרגיש שאני מתרגל לזה ולא מרגיש את החשק להשתעל. הסתכלתי על הארי ופיזרתי עליו את העשן, הוא התקרב אליי והשעין את המצח שלו כנגד שלי, הוא רצה לנשק אותי. חייכתי מלטף את פניו אך משפיל את מבטי, אני לא רוצה להיות קל להשגה איתו. הסתכלתי לעיניו שיכלו להכניע אותי במבט הכי קצר שיש, בלעתי רוק חש את לבי הולם בחוזקה. הוא אחז באגני ואיבדתי את נשימתי, מרגיש את אצבעותיו מחליקות מתחת לחולצה שלי, וכשהניח אותן על עורי החשוף הוא לא חיכה שנייה לפני שהעלה את מבטי אליו ונישק את שפתיי, ועכשיו לא הצלחתי להתנגד לו. שנאתי את ההשפעה שלו עליי, כי בין שניות הפכתי לכה חלש וכנוע על ידיו, ולא שנאתי את התחושה הזו, התחושה של לעוף אבל להישאר על הקרקע, התחושה של להיות אחוז בין זרועותיו החזקות. תחבתי את אצבעותיי לתוך שיערו והחלקתי את הלשון שלי כנגד שלו, הופך את הנשיקה לרטובה מעט. לפעמים תהיתי לעצמי מדוע הוא מנשק אותי פתאום כך, מה עובר בראשו כשעושה את זה. האם זה סתם בשביל לקבל סיפוק כלשהוא ? או שזה מעבר ? הפרדתי את שפתיי משלו והשפלתי את מבטי, מתנשם מעט ועוצם את עיניי.
״הארי...״ פלטתי בשקט והסתכלתי לעיניו שגרמו ללבי להלום בחוזקה. ״למה אתה מנשק אותי ?״ שאלתי. רק כי הייתי מוכרח לדעת את התשובה, כי זה הטריף אותי אי הידיעה. כי אני חושב לעצמי מדוע שיעשה את זה, ואז אני חושב על כמה שאני מכיר אותו, ומבין שאיני מכיר אותו כלל.
״אתה לא עוצר אותי״ אמר וזה גרם לי לגחך, כמה אופייני לו לא לענות.
״ואתה לא עונה לי״ אמרתי והוא חייך ועזב אותי, הלך לאחור והסתכל מסביב, רק לא עליי. ״התגעגעת אליי ?״
״היית מת״ אמר בחיוך ושתה את כל הקפה במכה אחת ואז הסתובב לחזור לבית.
״התגעגעת אליי !״ צעקתי אליו כי ידעתי שזה מעצבן אותו
״התגעגעתי אליך בתחת שלי״ אמר בגסות ״תשתוק״
״אידיוט...״ צחקקתי ״מתי אתה מתכוון ללכת לראות את הדירה ?״ שאלתי ונכנסתי בחזרה אחריו.
״ממש עוד מעט. אתה בא איתי ?״ שאל וזו הייתה שאלה כה מטופשת.
״אני אחריך בכל מקום שאליו אתה הולך אם לא שמת לב״ אמרתי ובלי להביט בו ידעתי שחייך, אני מקווה שזה לא מפריע לו שאני תמיד איתו.
אני רק שומר עליו.
