נק׳ מבט הארי:
הסתובבתי עם נייל וליאם מחנות לחנות, רק חיפשתי הסחת דעת מהכל. מהטירוף שעוטף אותי.
״לא לחנות הזאת״ ליאם מלמל וזה עצר את נייל מלהיכנס לחנות הבגדים הקרובה.
״למה ?״ נייל שאל
״יצאתי עם המוכרת הזו פעם, סיפור ארוך״ ליאם אמר ואז הסתכל לשעון שלו כאילו הוא ממהר, אבל אני חושב שהוא סתם מתלהב מהשעון החדש. לא סיפרתי להם על הכסף שקיבלתי, אתמול קיבלתי סכום נוסף וגבוה יותר. הם מביאים לי את זה בחלקים. לא רציתי לספר בשביל לא להרגיש שאני מתנשא מעליהם, אני פשוט רוצה שיתנהגו אליי כאל אותו הארי ולא אל הארי העשיר המזדיין.
״שם יש חולצה שתמיד רציתי לקנות, קדימה !״ נייל אמר ומיהר לתוך חנות. גלגלתי את עיניי והלכתי בעקבותיהם פנימה, הסתכלתי על הבגדים שעליהם מצויירים דברים, כולם בצבעים גם. לא מצאתי משהו שמצא חן בעיניי. הסתכלתי על המוכרת ולבי נחת. זו הבחורה עם השיער השחור מהבית מלון, הבחורה שלואי פוחד ממנה. הסתכלתי על הכתף שלה והיה לה שם את הפצע העגול מהסיגריה שלואי הפיל עליה. ניגשתי אליה בלי לחשוב ושהסתכלה עליי עצרה את עצמה מלהגיד לי משהו וגלגלה את עיניה.
״את מזהה אותי ?״ שאלתי מבולבל והיא זקפה את גבותיה ואז גיחכה בזלזול ובחנה אותי.
״אני אמורה לזכור ?״ שאלה.
״הפצע בכתף שלך״ אמרתי והיא גלגלה את עיניה
״אתה האידיוט שהפלת עליי את הסיגריה-״
״לא״ מיהרתי לומר. ״את זוכרת את הבחור הקטן עם העיניים הכחולות ?״
״על מה אתה מדבר ?״ שאלה ואז הסתובבה ללכת ומלמלה ״מוזר.״
״כלבה״ פלטתי והסתובבתי לנייל ולליאם.
״שנסיים ?״ שאלתי והסתכלתי מסביב, מבחין בליאם שמסתכל עליי וזוקף את גבותיו.
״אתה ממהר ?״ שאל גורם לי לגלגל את עיניי. ״אתה בסדר הארי ?״ גיחך.
״אני לא אמור להיות ?״ שאלתי חזרה מרגיש צביטה בבית החזה שלי משום מה. בלעתי רוק והסטתי את מבטי, נושם עמוק ומסתכל מסביב כהסחת דעת.
״אתה בקושי דיברת כל היום״ נייל אמר וקימט את גבותיו. ״אם יש בעיה כלשהיא אתה תמיד יכול ל-״
״הכל בסדר״ קטעתי אותו בטיפת כעס והסתכלתי לעיניו הכחולות. נשמתי עמוק והידקתי את לסתי. ״אחכה לכם בחוץ״ אמרתי ויצאתי מהחנות, עומד עם ידיים בכיסים ומסתכל מסביב בכעס. רציתי לחבוט במשהו. רציתי הסברים.
״אתם רוצים לאכול ?״ נייל שאל ״יש פה מקום עם כנפיים מצויינות-״
״מה ?״ שאלתי במהירות, הוא אמר כנפיים ?
״אמרתי שיש פה מקום עם כנפיים מצויינות״ נייל אמר בפשטות. הוא התכוון למאכל, כמה אידיוט אני. גיחכתי מניד בראשי באיטיות.
״בטח״ אמרתי והלכתי איתם, אני רוצה לצאת לעשן סיגריה, לעשות משהו מטופש שירחיק אותי מפה. לא הייתי כלכך אידיוט להבין שהוא לא פה כי הפרנו את ההסכם, אבל לא חשבתי שזה יהיה כך... לא חשבתי ש- לעזעזל. לא חשבתי שאתגעגע לנוכחות שלו. לבי התכווץ בכאב ונשכתי את שפתיי, אתמול ארט התנהג כאילו הוא היה שם... האם הוא היה ? הסתכלתי מסביב ונשכתי את שפתיי, מרגיש את לבי הולם ואני נעשה מבולבל, כי איני מבין... איך זה יכול להיות ? איך כולם ממשיכים בחייהם ולא זוכרים אותו ?
כי אני זוכר אותו.
