״שב !״ לואי צעק לכלב שהסתכל עליו מוזר. נאנחתי והסתכלתי מסביב לפארק, אני נשבע שאכסח את המלאך הזה. למה הוא העיר אותי בשעה כזו מוקדמת בשביל להסתובב עם כלב מחורבן ? אני חייב להעלים את הכלב הזה בלי שהוא ישים לב. ״הוא ישב ! ראית ?״ לואי קרא והסתכלתי על הכלב שליקק את עצמו וגירד ״הוא מלקק לעצמו את הביצים ?״ שאלתי ולואי הוריד את החיוך ״תשתוק הארי...״ מלמל וחזר להסתכל לכלב ״תן לי יד !״ לואי דרש אך הכלב במקום זאת נשך את ידו כמשחק וקשקש בזנבו. ״ל-לא ארט, תן לי יד״ ״לעזעזל...״ מלמלתי וגלגלתי את עיניי, ראיתי ספסל קרוב והלכתי לשבת בו. מסתכל על לואי שמנסה לאלף את הכלב. הוא כלכך דבוק מטרה. ״מה עם אוכל לכלב ?״ ״השכנים שלך נורא נחמדים, הם נתנו לי אוכל שיספיק לכמה ימים״ לואי אמר בחיוך ואז בא לעברי והתיישב, אבל משגיח על הכלב. ״הם נורא נחמדים״ ״נחמדים ב-״ ״אם תגיד בתחת שלך...״ הצביע עליי בכעס ופלט נשימה ״הם באמת נחמדים.״ ״מה שתגיד...״ מלמלתי. נשכתי את שפתיי והסתכלתי עליו. היה לו חיוך קטן והוא הסתכל על הכלב, עכשיו המלאך השומר שלי הוא מלאך שומר של כלב. ״בעוד חמש דקות נלך״ ״לאן ?״ הסתכל עליי במהירות. ״לבית חולים״ אמרתי, אני רוצה את הזרת שלי בחזרה. אם כי, זה לא פאקינג אפשרי. ״מה עם ארט ?״ שאל ונראה מודאג ״כלב לא יכול לבוא לבית החולים, תשאיר אותו בבית״ אמרתי והוא הסתכל על הכלב בעצב ואז קרא לו ולמרבה ההפתעה הכלב בא. לואי הרים אותו והכלב ליקק את פניו ואז התנשם עם הלשון בחוץ והסתכל עליי. תעיף את המבט שלך ממני, חשבתי לעצמי. ״הוא כלכך חמוד״ לואי אמר בשקט. גלגלתי את עיניי, איך הסכמתי לחרא הזה ? ״תגיד הארי...״ ״תגיד לואי...״ חיקיתי אותו והוא גיחך בביישנות. ״אם לא הייתי פה, מה לדעתך היית עושה עכשיו ?״ שאל, זו שאלה מורכבת. יכולתי לעשות כל דבר אחר. יכולתי בכלל להתעורר עם בחור זר במיטתי אולי, ללכת לבר של רד או לשבור למישהו חפצים בחנות, משהו מהנה. לא לשבת בפארק בשעה מוקדמת ולראות כלב שלא עושה דבר. ״כל דבר חוץ מלהיות בפארק.״ אמרתי מסתכל לעיניו והחיוך שלו הפך למאולץ ומתנצל ״לפחות את נהנה !״ קרא וקם מהספסל. נאנחתי וקמתי אחריו, מרגיש את הזעם שפועם בגופי, אני לא במצב הרוח לצחוק. קמתי והתחלתי ללכת, יכול לשמוע אותו בעקבותיי. הרגשתי שגבותיי מקומטות בכעס, אני חושב שאני שומר בתוכי כלכך הרבה שאני רוצה פשוט לפרוק. שלפתי סיגריה מהכיס והנחתי אותה בין שפתיי, מדליק ושואף עמוק מרגיש איך ריאותיי מתמלאות בעשן הסמיך שנפלט מבין שפתיי לאחר שניות. שמעתי את לואי משתעל והסתכלתי עליו זז לצד השני. ״אתה פוגע באוויר של ארט-״ ״ארט לא מעניין אותי״ קטעתי אותו ושאפתי שוב מהסיגריה, עוצם את עיני לשנייה עד שפלטתי את העשן. ״חוץ מזה, אתה השתעלת. חשבתי שזה לא מפריע לך, הרי עישנתי לידך הרבה פעמים.״ ״זה ריח לא מוכר, קצת מחניק״ אמר וזה גרם לי לחייך משום מה, הוא הולך לאהוב את החרא הזה. הוא לא יכול להישאר לואי משעמם שמחכה לדברים טובים. ״רוצה לנסות ?״ שאלתי והושטתי לעברו את הסיגריה ״לא עכשיו, אני לא רוצה לשמש דוגמא רעה לארט״ אמר וזה גרם לי לגלגל את עיניי, הוא מתנהג אליו כאילו הוא הפאקינג ילד שלו. הוא גם כל הדרך מרים אותו, אני חושב שהכלב מסוגל ללכת בעצמו. בעוד חודש הוא בטח יהיה ענק ולואי לא יוכל להרים חצי ממנו. לרגע לבי נחת כשהמציאות הכתה בי ללא התראה. מה אם עוד חודש לואי לא יהיה פה ? הסתכלתי עליו חש את לבי נוחת, נשכתי את שפתיי במעט כעס. ״מלאך ?״ קראתי לו והוא הסתכל עליי עם עיניו התמימות והטובות. ״לכמה זמן אתה נשאר פה ?״ הוא נראה חושב בכך שעיניו שיטטו מסביב, ואז משך את כתפיו. ״אני לא יודע.״ השיב בפשטות ״כבר נמאס לך ממני ?״ אמר בחיוך קטן וחייכתי. ״רק סקרן״ אמרתי, מתבונן בו וחש את לבי הולם בחוזקה. אני שונא את המחשבה על כך. ״בוא נשים את הכלב המטופש בבית ונלך״ ״ה-הארי, הוא שומע אותך !״ לואי כעס. שמנו את הכלב בבית והמשכנו ברגל לבית החולים, הוא כמובן התלונן כל הדרך על שקשה לו, הוא אפילו ביקש שארים אותו על גבי שוב, אבל הפעם סירבתי. נכנסנו לבית החולים והלכתי במהירות ובכעס לכיוון המעלית, שאגיע כמה שיותר מהר לרופאים המזדיינים האלה ואכסח להם את הצורה. המעלית נפתחה ונכנסתי לשם עם לואי, לוחץ לקומה הרביעית והמעלית נסגרה והתחילה לעלות. נשמתי עמוק והידקתי את כפות ידיי. ״ה-הארי, בלי כעס״ אמר בשקט ורציתי לכסח את המלאך הזה, בלי כעס בתחת שלי. שהמעלית נפתחה והתכוונתי לצאת הוא מיד משך אותי מהזרועה שלי וגרם לי להסתובב אליו ולקפוא מזוג עיניו הכחולות. ״תירגע.״ ״אני רגוע.״ שיחררתי את אחיזתו ממני ויצאתי מהמעלית, הוא בעקבותיי חרד לכך שאשתגע לי פה. אני חושב שקל לי יותר להשתגע עם אנשים שיש בהם את הטירוף הזה, כמו עם טרוי, עשינו המון דברים משוגעים יחד. מיהרתי לבחורה שיושבת מאחורי הדלפק העגול והקטן ומתעסקת במחשב, בטח משחקת לה במשחק קלפים מטופש. ״הייתי פה לפני חודש בערך, הארי סטיילס.״ אמרתי במהירות ומשכתי את תשומת לבה, עיניה האפורות הסתכלו עליי מאחורי זוג משקפי הראיה שלה. ״אני צריך שתבררי לי מי האידיוטים שניתחו אותי״ ״ת-תסלח לי...״ פלטה ונראתה מבולבלת, היא הורידה את משקפיה ונשמה עמוק ״מי אתה-״ ״הארי סטיילס, אמרתי כבר״ אמרתי ונשענתי לדלפק בכעס, מרגיש את כף ידו הקטנה של לואי תופסת את הזרוע שלי והכעס מתפוגג מעט. נשכתי את שפתיי מבפנים ופלטתי נשימה. ״בבקשה.״ ״אראה אם אני אוכל למצוא את זה״ אמרה במשיכת כתפיים והתעסקה במחשב, לואי התקרב אליי והסתכל לעיניי גורם ללבי לפעום בחוזקה, אני חושב שהוא מודאג מההתנהגות שלי יותר מדי, אני לא אפגע באף אחד. או ש... ״היו כמה רופאים שטיפלו בך״ ״אני רוצה את שמותיהם של כולם״ דרשתי והיא הסתכלה עליי והורידה את ידה מעכבר המחשב. ״אוכל לשאול בשביל מה ?״ שאלה וגיחכתי, זה מגוחך. שתיתן לי את השמות. ״חיסול חשבונות קצר״ אמרתי וקרצתי אך היא נראתה מבוהלת וכחכחה בגרונה. ״אני צוחק״ ״אל תאלץ אותי לקרוא לאבטחה״ אמרה והידקתי את לסתי בכעס, אבטחה מזויינת לא מטרידה אותי. ״הייתי מטופל פה, אני רוצה לדעת מי טיפל בי !״ אמרתי, נאנח ומסובב את מסך המחשב שלה והיא צעקה לי להפסיק, קלטתי את השמות שבמסך במהירות ואז עזבתי רואה שהיא קמה ממקומה מבוהלת. ״איפה הם נמצאים ?!״ ״תצא מפה, אני קוראת לאבטחה-״ ״זונה״ פלטתי ומיהרתי למסדרון של חדרי המטופלים ״הארי, זה לא נחמד״ לואי אמר בשקט ״תשתוק לואי״ פלטתי. הסתכלתי לחדרי המטופלים וכשראיתי אחות סידרתי את שיערי ואת החולצה לפני שניגשתי אליה, היא אספה כמה דברים מהרצפה. ״את צריכה עזרה ?״ היא הסתכלה עליי כמה שניות עד שחייכה וקמה ״אני מסתדרת, זה כלום...״ אמרה והסתכלה עליי, מחייכת. ״אולי את תוכלי לעזור לי״ צמצמתי את עיניי, היא משכה בכתפיה ונראתה סקרנית. ״אני מחפש צוות רופאים״ ״אני מכירה פה את כולם״ אמרה, זה נהדר. ״ריק וג׳קי, הם נמצאים ?״ שאלתי והיא הסתכלה לשתי הצדדים ״הם אמורים להיות פה, בוא אקח אותך אליהם״ אמרה. היא כלכך תמימה, אני אכסח אותם. לפתע לואי אחז בזרוע שלי וזה גרם לי להסתכל עליו, הוא שלח מבט מרגיע וזה גרם לי להאנח. האחות פתחה דלת ששם היו כמה רופאים שדיברו ביניהם, התפרצתי לחדר ונשענתי על השולחן שחלק מהרופאים ישבו בו. ״צהריים טובים״ אמרתי בסרקסטיות ובחיוך מזוייף ״ריק וג׳קי פה ?״ ״יש בעיה אדוני ?״ ריק שאל ועמד בשילוב ידיים, יש לנו פה רופא קשוח. חייכתי וליקקתי את שפתיי ״אתם בטח לא תזהו אותי, אולי תזהו את כף הרגל המזויינת חסרת הזרת שלי״ אמרתי והם הסתכלו על אחד השני מעט מודאגים וזה גרם לי להדק את לסתי בכעס. ״נראה שאתם יודעים על מה מדובר.״ ״שאנון, תשאירי אותנו לבד״ ג׳קי הרופאה הבלונדינית אמרה לאחות ולאחר מכן האחות ומספר רופאים יצאו וסגרו אחריהם את הדלת, לואי הסתכל מצד לצד והבחנתי שהיה לחוץ. ״אל תדאג מלאך, הם לא יתעסקו איתנו״ אמרתי בשקט ובחיוך והוא הסתכל לעיניי ״ואם כן, אנחנו במילא בבית חולים אז יטפלו בנו-״ ״הארי״ הוא קטע אותי כמסמן לי לשתוק. ״תקשיב, זו הייתה אי הבנה״ ריק אמר, צעד לעברי ושילב את אצבעותיו אחת בשנייה ״היינו בטוחים אתה אדם אחר״ ״ריק״ פלטתי, מרגיש את הראש שלי קודח מכעס שבעוד רגע יתפרץ, אך ידו של לואי שכרוכה מסביב הזרועה שלי השאיר אותי מאופס. ״אין לך מושג כמה אני רוצה לכסח לך את הצורה עכשיו.״ הם הסתכלו אחד על השני ״אציע לך כסף-״ ״כסף לא מספיק״ אמרתי בכעס, מסתכל על לואי שמשך בכתפיו. ״כמה ?״ שאלתי בסקרנות. ״א-אני לא יודע, עשרים אלף דולר ?״ שאל במהירות. אם הוא מציע לי כסף על זה אז כנראה שזה יכול לסבך אותו. אני יודע שאם אתבע את בית החולים אקבל הרבה יותר כסף, עשיתי על זה גוגל אתמול בערב. ״אני אתבע את החרא ממכם״ הצבעתי על שתיהם ״שיהיה לכם יום טוב.״ אמרתי ומיהרתי לצאת מהחדר, פולט נשימה וכף ידי מהודקת לאגרוף. ״היית נורא נחמד״ לואי אמר בשקט ״תהיה בטוח שאני לא מרגיש נחמד...״ מלמלתי, אני רוצה לכסח מישהו. ״אמצא עורך דין זול ואתבע להם את הצורה״ ״אני לא מבין בזה״ לואי אמר, כמובן שלא. ״אוציא מהם כסף, פיצוי על הזרת האבודה״ אמרתי והוא הסתכל לעיניי מספר שניות בלי לומר דבר. ״מה ?״ ״מה ?״ שאל חזרה ״אני לא יודע, הסתכלת עליי כאילו יש לך משהו לומר״ אמרתי והוא גיחך והניד בראשו ״זה שום דבר״ אמר בפשטות ובחיוך קטן ותמים. פלטתי נשימה והסטתי את מבטי במעט כעס, אני רק מקווה שיצא לי מכל הסיפור הזה משהו. למען הזרת האבודה שלי, לא ?
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
