שכבתי במיטת הרופאה בזמן שהסירה את הגבס שברגל שלי, לא יכולתי להסתכל על זה. אבל לעזעזל כמה שאני שמח להיפטר מזה. ״מדוע כרתו לך את האצבע בכל אופן ?״ היא שאלה, גלגלתי את עיניי אליה בלי חשק לדבר ״התחשמלתי והתעוררתי בלי זרת״ אמרתי בפשטות והיא חייכה בזמן שהסירה את התחבושות ״אני לא חושבת שיש לזה קשר״ אמרה ואז הסתכלה לעיניי ״תברר למה. יש הרבה מקרים דומים שפשוט טעו באדם.״ ״את חושבת שכרתו לי אצבע סתם ?״ שאלתי פעור פה ״יכול להיות, תברר״ אמרה ונשמה עמוק ״סיימתי.״ נעמדתי עם שתי רגליי בלי הקביים המזוינות והורדתי את מבטי, חש את לבי דוהר כאשר אני רואה את כף הרגל ללא הזרת, פאק שיט. בית חולים מזדיין. ״תודה לך...״ הסתכלתי על התג שם שבחולצתה ״איימי.״ ״כמובן״ אמרה בחיוך, שמתי נעל ברגל חסרת הזרת וזה הרגיש די רגיל, אבל בו זמנית לא. ״להתראות, תרגיש טוב.״ ״אל תדאגי.״ אמרתי בעודי יוצא מחדרה, פולט נשימה והולך לקבלה, לחתום על טופס לפני שאני עוזב. אלה היו ימים קשוחים לוודאי, לא רציתי לצאת מהבית. לא לאחר מה שקרה לפני כמה ימים, שהזיתי והתחרפנתי, זה היה החרא הכי מפחיד שקרה בחיים שלי. זה מפחיד כמה זה נראה אמיתי בעיניי אבל היה אשליה בלבד. ורד לא מפסיק להתקשר ולדאוג, אתמול הוא בא לביתי והוא כמעט אף פעם לא בא, הוא מדבר אליי כאילו אני מפגר. כאילו יש לי בעיה. אני סיימתי עם המלאך המזדיין הזה, בכל פעם שאני רואה אותו אני מסלק אותו. נהייתי חרד מדי, לא עושים פאקינג חרא כזה לבן אדם. מה לעזעזל הוא חשב ?! שאתחנן שהוא יחזור ויעזור לי בחיים המסריחים האלה ?! ״אתה צולע״ לפתע שמעתי את קולו ולבי החסיר פעימה. ״תזדיין מפה.״ אמרתי מתעלם ממנו, הבחנתי בו מזווית העין הולך לידי. בדיוק חשבתי על החרא הזה. ״אנחנו צריכים לדבר״ אמר ונאנחתי בכעס ״כמה פעמים אצטרך לסלק אותך ?!״ אמרתי בכעס ובשקט ״מלאכים מסריחים לא אמורים להיות בלתי נראים ?״ ״לא במקרה שלך״ אמר וחייך, לבי החסיר פעימה. ״לך תזדיין לואי.״ פלטתי והמשכתי ללכת, כלכך נמאס לי מזה. ״מה הוא הראה לך באותו יום ?״ לפתע שאל, לבי דימם בכאב וחשתי שלרגע אני לא מצליח לנשום. הוא לא ראה ? הסתכלתי עליו והוא נראה סקרן. הביט בי עם זוג עיניים כחולות וגדולות. ״לא פאקינג עניינך.״ אמרתי בכעס ״אני שמח שנהניתם לשחק לי בראש, אבל זה נגמר, אני לא רוצה קשר לחרא הזה.״ ״זה לא בשליטה שלך״ אמר בחיוך ורציתי פשוט לסלק אותו, פאק שילך ממני ! ״מה הוא הראה לך בבר ?״ ״מה אתה ראית ?״ שאלתי חזרה ״לא מה שאתה ראית.״ אמר בפשטות, בן זונה, הוא מתחכם איתי ? ״ואני לא ראיתי מה שאתה ראית-״ ״הארי בחייך !״ הוא קרא. התעלמתי ממנו ממשיך ללכת. בימים האחרונים צעקתי עליו שילך ממני, עכשיו אני לא רוצה להיראות משוגע שצורח לאוויר באמצע הרחוב. ״למה לעזעזל זה חשוב לך ?״ גיחכתי בזלזול ״כי היה שם משהו״ אמר בשקט, הסתכלתי לעיניו חש את לבי הולם ״משהו שבאמת משך את תשומת לבך, המלאך הרע היה פה יותר זמן ולכן מכיר את העבר שלך יותר-״ ״אז למה שלא תשאל את המזדיין הזה ?!״ התפרצתי מיד בכעס ״לעזעזל איתך לואי, אתה חושב שאני קונה את החרא הזה ?!״ צעקתי ועצרתי במקומי, מרגיש את ראשי קודח בכעס. נשמתי עמוק ״אתה לא פאקינג אמיתי !״ ״אני כן״ אמר, נאנחתי מגלגל את עיניי ומושיט את ידי לגעת בו והוא נעלם, גיחכתי מאשר את דבריי. ״אתה לא אמיתי.״ אמרתי. חשבתי להתאשפז, אולי אני באמת משתגע. אבל אני לא פאקינג משוגע. ״מי זו היילי ?״ שאל ולבי נחת, עצרתי מנסה לגעת בו שוב גורם לו להיעלם ״מזדיין...״ פלטתי, הסתובבתי להמשיך ללכת והבחנתי בו עומד וצועד איתי ״לא פאקינג עניינך.״ ״אני רק רוצה לעזור ל-״ ״אל תעזור לי !״ אמרתי בכעס ואחזתי בראשי משמיע קול תסכול ומביט בו ״פשוט תעזוב אותי, בסדר ?!״ המשכתי ללכת מתעלם ממנו, אני לא מסוגל לשאת את זה. אם יכולתי הייתי מכסח לחרא הזה את הצורה ! ״אני לא יכול לדבר עם המלאך הרע שלך״ אמר ואז גיחך ״למען האמת לא אומרים מלאך רע, הוא רק מלאך שאוסף את המעשים הרעים שלך.״ התעלמתי מדבריו, אני לא מתכוון להקדיש תשומת לב לחרא הזה. הוא ניסה לגרום לי להקשיב בכוח, הוא גרם לי להיראות כמו פאקינג משוגע. ״אני הסכמתי לו לתת לך להזות, הייתי מוכרח...״ קולו דעך וחשתי את לבי מתכווץ, בלעתי רוק לא מסתכל עליו. ״לא ידעתי שתגיב כך, רציתי שיפחיד אותך קצת.״ ״קצת...״ גיחכתי וזה הפך לצחוק, קצת ?! ״זה היה נראה לך קצת ?״ הסתכלתי לעיניו בכעס. ״אני מצטער.״ אמר והשפיל את מבטו, נאנחתי מגלגל את עיניי. ״בבקשה הארי, מה ראית ?״ ״מה אתה ראית ?״ שאלתי חזרה והוא נראה כועס ״הארי, קדימה !״ קרא ״אני לא ראיתי דבר.״ אמרתי בשקט ובלעתי רוק, נזכר ברחוב הריק, בכל החרא הזה. ״לא היו אנשים...״ ״זה מה שכלכך הפחיד אותך ?״ שאל. הסתכלתי לעיניו ואז התעלמתי ממנו והמשכתי ללכת רגיל. ״לא... מי זאת היילי ?״ ״תעזוב אותי.״ פלטתי בשקט. חציתי את הכביש ולרגע חששתי אולי הוא יתארך אך הכל היה נורמלי, זה נשאר אצלי. זה מטורף לחשוש לחצות את הכביש, לא ? מצד שני, זה גם מטורף לדבר לאדם שלא נמצא. ״מה שאני ראיתי...״ הוא התחיל לדבר ומשך את תשומת לבי ״אתה צרחת והכל סביבך היה רגיל.״ ״מה ?״ שאלתי ללא קול, מניד בראשי. ״היה מוזיקה, אנשים שתו בבר אבל אתה התחלת לצרוח. רצת מצד לצד וכולם לא יכלו להתעלם ממך, ואז צעקת היילי ורצת לאיזו בחורה... אחר כך התקפלת על הרצפה ובכית בזמן שצרחת ורד הפסיק את המוזיקה וקם אליך.״ ״זה... לא״ אמרתי מרגיש את הדמעות חונקות את גרוני ״ראיתי אנשים פאקינג תלויים, ראיתי את רד מדמם מהעיניים ובוהה בי, עוד חרא מטורף מהסוג הזה״ ״זה הזיה״ אמר, הסתכלתי לעיניו שהרגיעו אותי, מצמצם את גבותיי בבלבול ״זה הרגיש אמיתי...״ אמרתי. נשכתי חזק את שפתיי ונעצרתי במקומי, מעביר את אצבעותיי בשיערי ״פאקינג חרא מזדיין, תישבע שלא תתן למלאך השני הבן זונה להיכנס לראש שלי שוב.״ ״אני נשבע.״ אמר והרים את יד ימין שלו, בלעתי רוק והנהנתי פעם אחת. ״עכשיו תעזוב אותי״ אמרתי והתכוונתי ללכת ״ר-רגע !״ קרא והלך בעקבותיי ״הארי, אתה לא יכול ל-״ ״תשתוק״ קטעתי אותו בכעס ״מאז שבאת החיים שלי חרא.״ ״כי אתה חי״ אמר ״זה במקום המוות, הארי בבקשה.״ שלפתי סיגריה מכיסי, מרגיש בכעס המשתולל בגופי, נמאס לי מזה. הנחתי את הסיגריה בין שפתיי והדלקתי את המצית, שורף את קצה ושואף עמוק את העשן הסמיך שמילא את ריאותיי במכה אחת מספקת. ״לפחות תקשיב לי !״ קרא, הוא לא אמיתי, אמרתי לעצמי. ״בבקשה ממך !״ ״תוכיח לי שאתה אמיתי, ואקשיב לך.״ אמרתי והוא הביט בי ושתק, לא הגיב. גיחכתי מניד בראשי, זה הכל בראש שלי. והמחשבה על כך שזה בראש שלי גרמה לי להרגיש שאני יוצא מדעתי, וזה גרם לי לפחד, להרגיש חרדה. ״איך ?״ לפתע שאל. עצרתי והושטתי את ידי, מביט בו ורואה שהוא נראה מבולבל ״תגע בי.״ אמרתי והוא הסתכל לעיניי, מושך בכתפיו מעט ומניד בראשו לשלילה ״אני לא יכול״ אמר, פלטתי נשימה והמשכתי ללכת ״ה-הארי אני לא יכול״ קרא מאחוריי. ״כי אתה בפאקינג ראש שלי !״ צעקתי ופלטתי נשימה שהכבידה על בית החזה שלי, לעזעזל ! לפתע הטלפון שלי צלצל ולפני ששלפתי אותו מהכיס התכוונתי להסתכל על לואי אך הוא נעלם, נהדר. ״מה ?״ עניתי חסר חשק לדבר, שאפתי מהסיגריה עמוק ממשיך ללכת. ״מה שלומך ?״ זו ג׳יימי. לעזעזל... ״נהדר״ מלמלתי, נושם עמוק ומנסה להתאפס על עצמי. ״בדיוק הורדתי את הגבס ברגל״ ״באמת ?!״ קראה ״בדיוק בזמן !״ ״בזמן למה ?״ שאלתי מבולבל, שואף מהסיגריה עמוק. ״אנחנו הולכים לקניות יחד מחר, קודם נאכל ארוחת בוקר בבית הקפה ו-״ ״ג׳יימי אני לא חושב שאוכל.״ קטעתי את דבריה, מנסה לדחות את זה אך שמעתי את הצחוק החלש שלה והבנתי שלא אצליח לגרום לה לבטל. ״אתה נורא מצחיק, ניפגש מחר.״ ״לעזעזל איתך...״ נאנחתי, עדיין עצבני אך לא רציתי להוציא את זה עליה. ״ניפגש מחר.״ ניתקתי משתדל לא לפלוט קללה. ראיתי את הבר של רד ועצרתי, מהסס אם להמשיך לשם או לפנות לבית. לעזעזל הארי, זה היה בראש שלך. ניסיתי לומר לעצמי שוב. המשכתי לכיוון הבר של רד וזרקתי את הסיגריה. אני מותש, אמנם אני לא עושה דבר אבל שעות השינה שלי קטנות, אני מתעורר כל הלילה ולא מצליח להירדם. הסתכלתי לחוף שהיה מלא באנשים. ילדה קטנה שזרקה כדור לכלב, זוג שהשתזף, וכל סוג אחר של אנשים. הגעתי לבר ונשמתי עמוק מרגיש את לבי דוהר, ירדתי במדרגות והדבר הראשון שהסתכלתי עליו היה פינת המקום היכן שחשבתי שראיתי את היילי, אין שם אף אחד. היו שירים והמוני אנשים רקדו צמודים לאחד השני, המשכתי לבר ששם ישבו ושתו, ראיתי את טרוי יושב ומדבר עם רד ושמחתי שיש פה מישהו מוכר. ״הרבה זמן...״ מלמלתי לטרוי לפני שהתיישבתי לידו, יכולתי להרגיש את עיניו עליי. ״רד״ קראתי והסתכלתי על רד שהתעסק עם לקוחות אחרים, לעזעזל אני צריך משקה. ״ואיפה אתה היית ?״ טרוי שאל מסתכל עליי בחיוך ממזרי ״זה לא עניינך.״ אמרתי בארסיות ובחיוך קר והוא מיד צחק. ״אני רואה שהורדת את הדבר המטופש מהרגל שלך״ אמר. ״אידיוט, זה היה גבס.״ אמרתי בגלגול עיניים, הסתכלתי על רד שלא הבחין בכלל שנכנסתי, לעזעזל. ״שיהיה...״ טרוי פלט. ״איפה החבר שלך ?״ שאלתי מתגרה בו ״בבית שלו״ טרוי אמר במשיכת כתפיים ״היי, הראיתי לך את העגיל החדש שעשיתי בלשון ?״ ״אני חושש שלא״ אמרתי בחיוך צמא. הוא קם ממקומו והתקרב אליי, מניח את ידיו על כתפיי ומוציא לשון. צחקתי ותפסתי את פניו, מנשק את שפתיו ומרגיש את הלשון שלו מפלסת את דרכה בין שפתיי, המתכת של העגיל הרגיש מוזר, תמיד שנאתי להתנשק עם אנשים שיש להם עגיל, זה מוציא את כל החשק. ״אתה יודע...״ לחש לפתע והפסיק לנשק אותי ״היו פה כמה דיבורים עליך.״ ״תמיד יש״ גלגלתי את עיניי והסתכלתי על רד, מרים את ידי ומנסה לקבל ממנו תשומת לב. ״אני מתכוון, אדם ורד אמרו משהו״ טרוי אמר ונראה שהרגיש בחוסר נוחות. אני תוהה לעצמי איך נראיתי בפני אחרים באותו יום. זה הרי מטורף שמה שראיתי לא באמת היה קיים, זה כמעט לא נתפס בעיניי. ״שצעקת כמו משוגע ללא סיבה״ ״ה-הייתי שיכור״ פלטתי והוא גיחך והנהן, נראה שלא באמת רוצה להתעסק בזה. התכוונתי לקרוא לרד והבחנתי בלואי עומד מאחורי הדלפק מולי. גלגלתי את עיניי ממנו ״רד !״ הוא הבחין בי, נראה מופתע ומיד פנה אלינו. ״הארי, איך אתה מרגיש ?״ שאל ובחן אותי, כאילו אני איזה אידיוט. ״אל תדאג, אני לא אצרח שוב כמו זונה באמצע המקום״ אמרתי מסתכל לתוך עיניו, הוא טפח על כתפי ואז לקח כוס ריקה ומילא אותה. ״אם תצטרך אותי אני פה״ אמר והושיט לי את הכוס עם השתייה החריפה לפני שעזב. אני לא יודע אם התכוון לעכשיו או לתמיד. ״בוא נלך לבית שלך״ לפתע טרוי לחש לאוזני ונשען על היד שלי, חייכתי מסובב את מבטי ומגלגל את עיניי. ״רק הגעתי הנה״ אמרתי בשקט והוא התקרב עם שפתיו לאוזני, הסתכלתי לעיניו של לואי שהסתכלו עליי וחשתי את לבי נוחת, הוא לא אומר דבר. ״בבקשה״ טרוי לחש לאוזן שלי. ״ל-לא, תשב טרוי״ אמרתי מתאפס על עצמי ושתיתי לגימה מניח את הכוס חזרה על הדלפק. ״אל תעמיד פנים שלא התגעגעת לתחת הזה״ קרץ ואני חייכתי אליו, אבל לא הייתי מרוכז כלכך. הסתכלתי על לואי שנשען לעברנו, הסתכל לעיניי וחשתי את לבי הולם בחוזקה. לפתע הושיט את ידו לכוס הזכוכית שלי ודחף אותה, גורם לשתייה ליפול על טרוי ולזכוכית להתנפץ על הרצפה. לבי דהר בבית החזה שלי ושפתיי נפערו, נשימתי קטועה בגרוני. בזמן שטרוי קילל וקם מהמושב שלו, הייתי שקוע בעיניו של לואי. ״אני מקווה שזו הוכחה בשבילך.״ אמר בשקט. הסתכלתי על טרוי שפשט את החולצה הרטובה שלו ״לעזעזל !״ צעק והתנער, מה לעזעזל... ״חשבתי שזה לא מוחשי לך״ אמרתי בשקט ללואי והוא לא ענה דבר. העברתי את אצבעותיי בשיערי והסתכלתי על הזכוכית המנופצת שברצפה ״איך לעזעזל זה נפל עליי בכלל ?!״ טרוי שאל בכעס, גיחכתי והשפלתי את מבטי, אידיוט. ״אני עדיין לא אמיתי ?״ לואי שאל. בלעתי רוק ולא הסתכלתי עליו, נשמתי עמוק מעכל לרגע את ההתרחשות המוזרה הזאת. הסתכלתי על לואי בבלבול, לא הבנתי איך הוא גרם לזה ליפול. איך לעזעזל זה אפשרי ? התכופפתי לתפוס חתיכת זכוכית ומיד זרקתי לעברו אך זה עבר דרכו והתנפץ על הקיר ״פאק !״ קראתי ולקחתי צעד לאחור, נשמתי עמוק והסתובבתי, מעביר את אצבעותיי בשיערי ״לא באמת חשבת שזה יפגע בי, נכון ?״ הוא גיחך. ״ה-הארי, מה הבעיה ?״ לפתע טרוי שאל, הנדתי בראשי בחיוך מאולץ ״הכל בסדר.״ אמרתי מסתכל לעיניו. ״אלך לראות אם יש לרד מאחור חולצות של העובדים, אני כבר אחזור״ טרוי אמר ונכנס לבר, הסתכלתי על לואי שחייך, מרוצה מעצמו. ״תוריד את החיוך המטופש הזה״ אמרתי והוא צחקק והסתיר את פיו, לבי החסיר פעימה. ״אתה לא מבין איך עשיתי את זה, נכון ?״ שאל ונשך את שפתיו, הסטתי את מבטי. לא נותן לו את היחס הזה שיגרום לו להתלהב יותר מדי. ״אולי הכוס נפלה בעצמה, ידעת שהיא תיפול כפי שידעת שדברים מסוימים יקרו לי״ אמרתי וחייכתי, מתגאה באיך פיענחתי את זה. הרי הוא ידע על המכונית הכחולה יום לפני שזה קרה, הוא ידע שאם אצא עם סטיב הוא ינסה לדקור אותי, הוא יודע הכל. אז הוא ידע שהכוס תתנפץ. ״אז תסביר לי את זה״ אמר ויצא מהבר צועד לעברי, הוא אחז בכיסא של טרוי והזיז אותו לאחור. לבי נחת והיה בי מן פחד לא מוסבר, מיד הושטתי את ידי לגעת בו והוא נעלם. ״א-איך ?״ שאלתי בשקט והוא הופיע לצדי ״איך לעזעזל אתה מסוגל לגעת בדברים והם לא בך ?״ ״זה מסובך.״ אמר. ״עכשיו תן לי לעזור לך.״ ״לא עכשיו-״ ״עכשיו.״ אמר שוב והסתכל לעיניי, פלטתי קללה בשקט והסטתי את מבטי, קודם כל, הוא חייב לי משקה. ״תעזוב את המקום, אל תחכה לטרוי.״ ״אתה מבקש ממני לסרב לסקס בטוח״ אמרתי בחצי חיוך ״אלא אם כן...״ בחנתי אותו והוא נראה כועס. ״לעולם, אבל לעולם אל תהיה עם אדם שיש לו בן זוג.״ אמר. ״עכשיו קום, הולכים״ ״לאן ?״ שאלתי, אבל הוא כמובן נהיה מסתורי ויצא מן המקום. ״לעזעזל...״ פלטתי, הסתכלתי על רד לפני שיצאתי ושמתי לב שהוא הסתכל עליי מוזר. תודה לואי שאתה גורם לי להיראות כמו משוגע שמדבר לעצמו. ״להתראות רד !״ אמרתי בחיוך מאולץ ומיהרתי לצאת, לואי עמד בחוץ וכשיצאתי התחיל ללכת. ״איך הרגל ?״ לפתע שאל, גיחכתי מגלגל את עיניי, אני הולך בצליעה קצת, עדיין מרגיש כאב. ״פשוט נהדר.״ אמרתי בציניות. ״אני מבקש ממך רק מעשה אחד טוב ביום, לא יותר מזה.״ אמר וסיבב את מבטו להסתכל עליי, אני לא מבין מה לעזעזל נחשב מעשה טוב. לדבר בנחמדות מזויינת ? או לשלם למלצרית מסריחה חמישים פאקינג דולר טיפ ? ״אני מרגיש מישהי שזקוקה לעזרה.״ ״חתיכת מוזר...״ פלטתי לעברו והוא הסתכל עליי במעט כעס ״זאת אומרת, נהדר, לעזור, איזה כיף.״ ״במעבר חצייה אין רמזור״ אמר והסתכלתי על מעבר החצייה הקרוב, אישה מבוגרת עומדת והמכוניות ממשיכות לנסוע ולא עוצרות לה. ״זה נקרא מעשה טוב ?״ שאלתי מבולבל, קלי קלות. חייכתי והלכתי לעברה, היא מחזיקה סלים ביד ועומדת ללא מעשה. עצרתי לידה והושטתי את ידי למכוניות, גורם להם לעצור. חציתי באיטיות באיטיות כשהמכוניות עצרו ״קדימה !״ קראתי לעבר הגברת, היא הלכה באיטיות ומיד גלגלתי את עיניי, לעזעזל היא לא זזה. מיהרתי אליה והרמתי אותה בין זרועותיי, עובר את הכביש במהירות ומוריד אותה בצד השני. חייכתי לעבר לואי אך לפתע היא חבטה בפניי עם התיק שלה ״סוטה !״ צעקה והתרחקה ממני, מ-מה ?! ״הצילו !״ ״ה-היי, אני ניסיתי לעזור לך״ מיד אמרתי מנסה להרגיע אותה, היא הסתכלה לעיניי ושלחתי לעברה חיוך אך היא סטרה לי. בת זונה. היא לפתע הלכה מהר יותר וזה גרם לי לפעור את פי, אז למה לעזעזל במעבר החצייה הלכה לאט ?! הבחנתי בלואי לצידי צוחק, אני שמח שזה משעשע אותו. ״מה הבעיה שלה לעזעזל ?״ שאלתי אך הוא לא יכל לענות, הוא היה עסוק בלצחוק. לבי החסיר פעימה שהקשבתי לצחוק המתוק הזה, עיניו מתהדקות והחיוך שלו רחב. חייכתי נושך את שפתיי ״מה עשיתי לא בסדר ?״ ״למה הרמת אותה ?״ שאל נשאר עם חיוך ״אתה מוכרח להיות סבלני.״ ״נמאס לי מזה...״ מלמלתי בכעס ״לא תמיד אנשים יעריכו את הטוב שבך, אבל זה בסדר״ אמר בחיוך חם. נשימתי נקטעה בגרוני וקפאתי בזוג עיניו. ״כן...״ מלמלתי מסיט את מבטי. ״לפחות לא נדרסתי על ידי מכונית כחולה הפעם.״ ״תיזהר מהמכונית האדומה״ לפתע אמר ולבי נחת אך כשחייך הבנתי שהוא צוחק איתי ״תשתוק לואי...״ מלמלתי בחיוך ״אני נשבע שהקול שלך עדיין בראש שלי מאותו היום. ׳תיזהר מהמכונית הכחולה׳, אני חייב להוציא לזה רינגטון.״ הוא צחק והסתיר את פניו ״ניסיתי להיכנס לתת המודע שלך, לא ממש ידעתי שאתה יכול לשמוע אותי.״ אמר בתמימות. ״כן... אז שמעתי, הערת אותי כל הלילה דרך אגב״ אמרתי והוא חייך ״מצטער״ אמר בשקט, הנהנתי פעם אחת ופלטתי נשימה, מביט בו. הכנפיים הגדולות הללו והרקע של הים, זו יכלה להיות תמונה יפהיפיה, אבל לא כלכך אמיתית.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
