צפצופים בלתי פוסקים נשמעו בראשי, חוץ מזה היה שקט. פקחתי באיטיות את עיניי, הסתכלתי מסביב לחדר הזר שהייתי בו, היה לידי חלון קטן ושהצצתי בו הבנתי אני במקום גבוה, שהבחנתי במכשירים שצמודים למיטה שלי הבנתי שאני ללא ספק בבית החולים. לבי נחת כשנזכרתי מה קרה, אני חושב שהתחשמלתי... נשמתי עמוק, אני חי. חשבתי שאני אמות, לעזעזל זה כאב, זה היה בלתי נסבל. הסתכלתי על גופי שנראה בסדר, שמחתי שלא קרה משהו חמור לאיבר בגופי- לעזעזל. אני מקווה שהזין שלי נמצא במקומו. ״בוקר טוב״ נבהלתי כששמעתי את לואי והבחנתי בו יושב בכיסא לידי, שפתי נשמטה ונשימתי נקטעה בגרוני ״למה לעזעזל לא הזהרת אותי ?״ שאלתי בקול צרוד, הרגשתי שהיה לי קשה לדבר. הוא השפיל את מבטו וזה הכעיס אותי ״למה ?!״ ״אתה לא מקשיב לי״ אמר והסתכל לתוך עיניי ״אתה צריך להבין שזה רציני, הארי״ ״אתה פאקינג נתת לי להתחשמל-״ ״אתה לא מתת״ אמר מיד ״רציתי להראות לך כמה המצב חמור״ ״תזדיין מהחדר״ פלטתי ולא הסתכלתי עליו. נשמתי עמוק בכעס ״אם לא תתחיל להשתנות אתן לך למות, אני לא יכול להציל אותך שוב ושוב ושוב״ אמר בשקט והסתכל עליי, בלעתי רוק וחשתי את לבי הולם. ידעתי שלא רציתי למות, אבל כל העניין של להתנהג טוב יותר, אפילו לא הבנתי מה הכוונה בחרא הזה. זה לא בא לי טוב. ״איפה טרוי ?״ הסתכלתי מסביב, הוא גיחך וגלגל את עיניו ״הלך אחרי חמש דקות״ סיפר ״אדם התקשר אליו והוא מיד הלך, כאילו שכח ממך ברגע.״ ״בסדר״ נשמתי ״אמרתי לך שהוא לא חבר-״ ״אני לא צריך שאנשים ישארו פה וירחמו עליי״ קטעתי אותו בארסיות, לפתע הוא חייך. ״נייל לא היה עוזב אותך״ אמר בשקט, לבי פעם בחוזקה ובלעתי רוק שצרב בגרוני ״אם הוא רק היה יודע שאתה שוכב פה...״ ״תשתוק״ ירקתי לעברו ״הפעם הבאה שתשכב פה יהיה כשתמות, ורק אז הוא ידע״ לואי אמר ולבי נחת, זה גרם לי לחוש את כל איבריי קורסים ללא שליטה, זה היה פחד לא מוסבר. פלטתי נשימה רועדת ובלעתי רוק, הסתכלתי לצד השני של החדר. ״תתן לי לעזור לך הארי.״ הסתכלתי לעיניו המתחננות כמה שניות, היה בי כעס. אני כבר לא בטוח על מה כעסתי, אבל לא הצלחתי להרפות מהכעס הזה. ״תזדיין מפה.״ פלטתי, מסיט שוב את מבטי. ״למה אתה קשה ?!״ הוא קרא ״אתה מוכרח להקשיב לי !״ ״אבל לא אכפת לי-״ ״לא אכפת לך למות ?!״ מיד צעק וקפאתי לשנייה, מביט בעיניו הכחולות ולבי הלם בחוזקה. רציתי לחיות. ״אתה טוב יותר ממה שכולם אומרים...״ ״אתה היחידי שחושב כך״ גיחכתי בלעג, בזלזול. ״ואני היחידי שצודק.״ אמר, בטוח בעצמו. לבי החסיר פעימה ובטני התהפכה, הסתכלתי לעיניו שהביטו בי עם ניצוץ, אני לא יודע למה הוא חושב כך, אבל הוא טועה. ״בעוד יומיים ישחררו אותך. דרך אגב כרתו לך אצבע ברגל-״ ״על מה לעזעזל אתה מזיין את השכל ?!״ מיד צעקתי בלחץ והוצאתי את הרגל מהשמיכה רואה שיש לי גבס ברגל, לבי נחת ועיניי נפערו ״לא !״ ״זה האצבע הקטנה, זה יכל להיות גרוע יותר-״ ״אתה פאקינג רציני ?!״ צעקתי בלחץ, פאק ! ״זה חלק מהגוף שלי ! איך לא הזהרת אותי ?!״ ״כי אתה לא באמת זקוק לאצבע הזאת״ הוא משך בכתפיו בחיוך. ״לואי חתיכת מזדיין !״ צעקתי עליו, נאנחתי בעיניים עצומות ונשענתי על הכרית, נושם עמוק. ״בסך הכל רציתי להבהיר לך כמה העניין הזה רציני״ אמר. ״אהרוג אותך וככה אבהיר לך איך העניין שלי רציני״ פלטתי. ״אתה קורע״ אמר בציניות ובחיוך מאולץ, גלגלתי את עיניי. ״בעוד יומיים אחזור״ ״א-אתה הולך ?״ שאלתי, חש את לבי הולם כשאני מביט בו ״אני תמיד פה״ אמר בחיוך רך שגרם לבטני להתהפך, נשכתי את שפתי התחתונה ״אתה פשוט לא תראה אותי.״ ״ואז מה ?״ שאלתי, משפיל את מבטי ונושם עמוק, נמאס לי מכל החרא הזה. ״איך אפסיק את זה ?״ הסתכלתי חזרה לעיניו. ״אעזור לך.״ אמר בחיוך מסופק. כמובן, הבן זונה הזה שמח שאני מסכים לקבל את העזרה שלו, אני לא חושב שיש לי ברירה. כן פאקינג הבנתי שזה רציני, אני לא מבין איך לעזעזל הזרת שלי קשורה להתחשמלות. לעזעזל... הזרת שלי. ״עכשיו שסיימנו את השיחה אתה מוזמן להזדיין מפה, אני עייף״ אמרתי בגלגול עיניים ״לא אתה לא, אתה רק מסלק אותי״ אמר בטיפת כעס ״כשלא תראה אותי ביומיים האלה אתה תתגעגע אליי.״ ״אני לא חושב״ אמרתי וקימטתי את אפי. הוא נראה נעלב וכועס ומשהו בזה היה חמוד, המבט שהשתנה לו ואיך שהכנפיים שלו נסגרו במעט. חייכתי בהתגרות והוא גלגל את עיניו ״אל תחייך אליי כך...״ מלמל וקם מהכיסא ״בכל אופן, לפני שאעזוב יש מספר דברים שארצה להגיד״ ״לואי ?״ שאלתי בחיוך ״מה ?״ ״אני יכול לספור על כל האצבעות שלי תשע עשרה סיבות למה אני לא רוצה אותך פה״ אמרתי ומיד צחקתי ולמרבה ההפתעה גם הוא החל לצחוק. לבי הלם בחוזקה ובטני התהפכה, הצחוק שלו היה יפהיפה. התבוננתי בו בחיוך וחשתי את נשימתי קטועה בגרוני ״אני שמח שאתה מצליח לצחוק על האצבע האבודה שלך״ אמר בחיוך ״אבל תשע עשרה סיבות למה אתה כן רוצה אותך פה״ ״הייתה סיבה אחת למה רציתי אותך פה, והסיבה הזו הייתה בזרת שכרתו״ אמרתי והוא שוב החל לצחוק ואני רק גיחכתי ״אתה מצחיק !״ קרא בחיוך רחב ״רואה ? לעולם לא ידעתי שאתה מצחיק...״ החיוך שלי ירד באיטיות והוא הסתכל עליי מבולבל. ״מ-מה ?״ שאל ״בחייך, תחייך חזרה !״ ״מתי אתה הולך ?״ שאלתי והוא הסתכל עליי וחיכה שאחייך, אך משהו בזה גרם לי להרגיש אידיוט. ״עוד מעט, אדון חוש הומור״ אמר. גיחכתי וגלגלתי את עיניי ״אנשים מתים על חוש הומור, אתה הולך להיות האדם הכי טוב בעולם !״ ״על מה לעזעזל אתה מדבר...״ פלטתי וצמצמתי את עיניי ״שתגיד לי שניצלתי ולא אמות יותר אפסיק עם החרא הזה״ ״אתה לא יכול לרמות הארי״ הוא צחק כאילו זה הצחיק אותו. ״אתה תבין יותר כשתתחיל עם זה.״ גלגלתי את עיניי ״כשאתחיל עם זה...״ מלמלתי בכעס, חתיכת מזדיין. הוא לא מסביר לי דבר. הסתכלתי עליו בסקרנות, אחרי השיחה הפאקינג מרתקת הזאת, אני חייב לסלק אותו מפה. ״היי, לואי ?״ ״כן ?״ הוא הסתכל עליי עם עיניו הגדולות והתמימות ״אתה יודע לעוף ?״ שאלתי בסקרנות והסתכלתי על הכנפיים המרהיבות שלו. הוא מיד חייך וקם מהכיסא ״כן !״ קרא ״אתה יודע כמה זמן לקח לי לגדל את הכנפיים האלה וללמוד לעוף איתן ?״ שאל והסתכל על כנף שמאל שלו בזמן שליטף אותה בעדינות. זה פאקינג מוזר. ״אני מתאר לעצמי שהמון זמן...״ מלמלתי והוא הנהן בחיוך גדול. פתחתי את החלון שלידי והסתכלתי עליו ״תראה לי.״ ״אל תנסה את זה בעצמך !״ הוא התלוצץ ואז צחק בזמן שהתקרב לחלון. הוא עמד בצורה מכופפת על עדן החלון והתבוננתי בו, הייתי סקרן לראות אותו עף. לפתע קפץ ולבי נחת אך מיד ראיתי אותו עולה ועף לו. הכנפיים שלו זזו באוויר והוא עף במעגלים, הסתכלתי בחיוב והייתי חסר נשימה, זה היה מדהים ! הוא הסתובב באוויר וזה גרם לי לצחוק, לפתע היה באוויר אבל זה נראה שעומד כי היה ישר, לעזעזל ! הוא חייך אליי ואני חייכתי והידקתי את שפתיי, לפתע עף חזרה לחלון ומיד סגרתי את הזכוכית והוא נדפק בחלון אך זה לא השמיע שום רעש. פרצתי בצחוק ונשענתי לאחור במיטה, זה היה קורע ! ״אני שמח שזה הצחיק אותך״ נבהלתי כששמעתי אותו לידי, הוא גלגל את עיניו בשילוב ידיים כועס. ״זה היה לגמרי מצחיק״ אמרתי והוא הסתכל עליי עם עיניו בלבד ״בסדר, מצטער״ הרמתי את ידיי באוויר ולפתע הוא חייך. ״התנצלת...״ מלמל והיה ניצוץ בעיניו, מ-מה לעזעזל הבעיה ? חתיכת מלאך מוזר. ״בכל הזמן הזה שצפיתי בך לא התנצלת בפני אף אחד.״ ״כמה זמן אתה צופה בי ?״ שאלתי וצמצמתי את עיניי, הוא התיישב בכיסא ושם רגל על רגל בעודו מסתכל לאוויר וחושב ״בזמן שלך זה משהו כמו כמעט חודש״ אמר. זה מטורף... ״אתה רואה אותי בכל מצב שאני נמצא בו ?״ שאלתי וזקפתי גבה אחת, הוא חייך ועיקם את ראשו ״מה הכוונה ?״ שאל ״מתקלח, מחרבן״ אמרתי כדוגאמות ״כן״ השיב בפשטות ״זוכר את העצירות שהייתה לך לפני שבועיים ?״ ״לעזעזל״ גלגלתי את עיניי ועצמתי אותן, זה פשוט מוזר מדי. ומביך... בעיקר מביך. ״בסדר, אני אלך.״ הוא אמר בשקט. הסתכלתי עליו ולרגע אחד, רגע אחד קצר עברה בי המחשבה שלא רציתי שילך. שלחתי לו חיוך והנהון קטן ״להתראות.״ אמרתי בקול שקט. הוא חייך אליי ואז נעלם. נשכבתי לאחור ופלטתי נשימה עוצם את עיניי. פאקינג חסר זרת ברגל, אה ?
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
