נק׳ מבט לואי:
הכנסתי את בגדיו של הארי לתיק גדול ועצרתי נושם עמוק ומנגב את הזיעה הלחה במצחי. הוא אמור לעזוב את הבית והוא לא ארז דבר. הסתכלתי עליו וחשתי את לבי מחסיר פעימה שהבחנתי בזה שאינו לובש חולצה, נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי, מרגיש את לחיי מאדימות במהירות. הוא ישן איתי הלילה שוב, אך הפעם ידעתי שהוא נשאר לישון ולא אמרתי דבר לגבי זה. לאחרונה הוא מתקרב אליי יותר, ואני יודע שזה אסור. אני יודע זאת, אך אני אוהב את זה כלכך. אני אוהב כשהוא מדבר על משהו ולהסתכל לעיניו הירוקות והשפתיים הרכות הללו שלו. חשתי את בטני מתכווצת רק מלדמיין אותו במוחי, והוא פה בעצם. הסתכלתי עליו שוב, הוא אורז חפצים מהארון. אני תוהה אם יש לו חפץ אישי, משהו חשוב. הוא הרים את ידיו בשביל להגיע לחפץ גבוה והתבוננתי בשרירי הגב החזקים שלו, נשכתי את שפתיי ובחנתי אותו כמה רגעים, משהו שאני משתדל לא לעשות כלל. חשתי את לבי פועם בחוזקה ואיבריי נקרעו במכה מענה, נשמתי עמוק, מסתיר את פי עם אגרוף היד שלי. הוא כמעט נישק אותי אתמול כשחזרנו מנייל... הוא מתעשר והוא התלהב כלכך עד שכמעט נישק אותי, אך דחיתי אותו. אני מנסה לא ליפול לזה, אני מנסה לא להפר את ההסכם, אבל זה נראה שלא אכפת לו בכלל.
״לעמוד ולהסתכל עליי אורז זה לא ממש עוזר״ קולו הצרוד קטע את מחשבותיי והבחנתי בזה שמסתכל עליי, דמי בער בלחיי ושפתיי נפרדו, שאעוף מפה במהירות !
״ל-לא, רק חיפשתי משהו-״
״לא המקום הנכון.״ קטע אותי בקשיחות ונראה כועס, אך אני רגיל, זה כמעט המבט שלו רוב הזמן. ״תמשיך לארוז את הבגדים או שתזדיין לסלון אם אתה לא עושה כלום״ אמר והמשיך לארוז, ואני נשבע שהחזקתי את עצמי. אך הספקתי להכיר אותו, הוא לא יודה על העזרה שלי. בכל זאת אעזור לו, כי אני בטוח שעמוק בפנים, עמוק עמוק עמוק בפנים- אני מתכוון, ממש עמוק בפנים, אי שם בליבו, הוא מודה לי על כך.
המשכתי לקחת מהארון בגדים לתיק ואז הסתכלתי עליו בסקרנות
״לאן אנחנו עוברים ?״ שאלתי בשקט והוא עצר אך לא הסתכל עליי, התנשף מעט. הוא הרים המון דברים כבדים היום, הוא בטח מותש.
״אנחנו ?״ שאל והסתכל עליי במבטו הקר וגרם ללבי לנחות
״סליחה, לרגע שכחתי שאני גר על ענן״ אמרתי בציניות והצלחתי להוציא ממנו גיחוך שחשף את הגומות המתוקות שלו. חיייכתי מעט גאה בעצמי.
״הם לא העבירו אליי את כל הכסף, אך הביאו לי קצת ממנו״ סיפר ונשם עמוק בזמן שהעביר את ידיו בפניו ״נעביר את הלילה בבית מלון, חדרים נפרדים כי חשבתי להזמין את טרוי ו... אתה יודע״ קרץ לי בחצי חיוך שובב ולבי נחת, הוא חשב להזמין את טרוי בשביל לעשות איתו דברים מגונים ?! זה מטרת הקריצה ?! לבי נחת והתכווץ, בלעתי רוק מסתכל עליו ומרגיש מבוייש מכדי לומר משהו על כך.
״א-אני פוחד לישון לבד״ מיהרתי לומר ובלעתי רוק, הוא התעלם בחיוך משועשע
״בעיה שלך.״ אמר ורציתי לזרוק עליו משהו, הוא מוכן לא לעזוב אותי ?!
״תישן איתי ?״ שאלתי בשקט והשפלתי את מבטי, משלב את ידיי וחש את הלחץ הפועם בגופי, התביישתי לבקש את זה. זה מפגר, הסתכלתי עליו וראיתי שהוא נראה קצת מופתע, עד שכחכח בגרונו ומשך בכתפיו.
״בבתי מלון יש מצלמות אבטחה, אף אחד לא יעשה לך כלום-״
״זה לא מה ששאלתי.״ אמרתי באומץ, מסתכל עליו והוא חייך
״אתה לא פוחד, מלאך ?״ שאל בהתגרות, ושנאתי את הטון הזה. פוחד ממה ? ״להיות כלכך קרוב אליי ולשבור את ההסכם ?״
״לא אכפת לך בכלל מההסכם הזה״ אמרתי בגלגול עיניים והיה לו חיוך שאישר את דבריי. ״חוץ מזה אתה תישן איתי כחבר, כמו תמיד״ אמרתי בתמימות ולרגע הוא בחן אותי ואז משך בכתפיו.
״אתה בטוח ?״ שאל
״בבקשה״ ביקשתי, הוא הנהן
״בסדר״ אמר. חייכתי והמשכתי לארוז את התיק בבגדים, הוא המשיך לארוז את הקופסא בחפצים.
״ארט יוכל להצטרף אלינו ?״ שאלתי
״אני מקווה שלא״ אמר ורציתי לסטור לו, זה לא נחמד מצידו ! ״אבל אני חושב שכן.״
״נהדר״ אמרתי והסתכלתי על ארט שישן במרכז המיטה שמפוזרת במעט נוצות. הוא כלכך חמוד !
״אתה רעב ?״ לפתע שאל וזה הפתיע אותי. הוא העיר אותי לחוץ ואמר לי לעזור לו לארוז במהירות האפשרית, לא היה אכפת לו אם אכלתי או ישנתי. אז זה נחמד שהוא שואל.
״למען האמת הספקתי לאכול את היוגורט שהיה במקרר״ סיפרתי והוא הסתכל עליי חסר הבעה, אני מקווה שלא רצה לשמור את זה לעצמו. ״זה לא היה כלכך טעים, מאוד חמוץ״
״שאלוהים ישמור על הקיבה שלך״ מלמל וצמצם את עיניו ״ממש חמוץ ?״
״כן, לא אהבתי-״
״זה מקולקל״ לפתע אמר ופרעתי את עיניי, מקולקל ?
״מה זאת אומרת ?״ שאלתי והרגשתי את היוגורט החמוץ עולה, זה לא טוב.
״אני אפילו לא זוכר מתי קניתי את החרא הזה-״
״הארי !״ כעסתי וזרקתי עליו בגד שהיה בארון והוא צחק, למה אינו דואג לאוכל במקרר שלו ?!
״בחייך לואי, אי פעם ראית אותי פותח את המקרר הזה ?״ שאל. ״חוץ משתייה אין שם כלום״
״למה ?״ שאלתי מבולבל ובלעתי רוק, פעם ראיתי אותו מכין חביתה. ״למה אתה לא דואג לאוכל במקרר ?״
״יש לי זמן ללכת לסופר ?״ שאל אך זה מטופש, במקום לשבת בבר של רד או לא לעשות כלום הוא כן יכול ללכת לסופר.
״כן, יש לך יותר מדי זמן״ משכתי בכתפיי.
״אני לא יכול לחכות בתור, במיוחד לא עם אנשים מזדיינים שאני רב איתם תוך דקות ספורות״ אמר. הסתכלתי עליו ובלעתי רוק, שיערו אסוף לקוקו גבוה ומבטו כה קשוח וקר לפעמים.
״הדברים שאנחנו אורזים, לאן ניקח אותם ?״ שאלתי והוא נשם עמוק ושתה מבקבוק שהיה מונח לידו, לאחר מכן משך בכתפיו
״דיברתי עם רד על זה, אני חושב שזה בסדר אם נשאיר את זה פה כמה ימים״ אמר ואז הושיט לי את בקבוק המים ולקחתי את זה ממנו, שתיתי ולבי הלם בחוזקה ובטני התכווצה מהמחשבה ששפתיו נגעו בפי הבקבוק. הנחתי את המים בצד והמשכתי לארוז.
וככה עברו שעות ספורות עד שרוקנו את האביזרים שבחדרו לתוך קרטונים וכמה תיקים. נשכבתי במיטה בעייפות ועצמתי את עיניי
״לא סיימנו״ הארי אמר בגסות. בלעתי רוק והסתכלתי עליו, גופו בוהק מזיעה. עצמתי את עיניי בתסכול, בולע רוק.
״אני רוצה הפסקה״ ביקשתי והסתכלתי עליו במבט מתחנן, הוא ליקק את צד פיו והנהן. התיישבתי וראיתי את ארט שמרחרח את פינות החדר. ״ארט, אתה רוצה סיבוב ?״
״אני רוצה שתסתום את הפה המזויין שלך אבא״ הארי אמר בקול שונה, מעמיד פנים כאילו ארט מדבר ולמען האמת זה גרם לי לפרוץ בצחוק. הוא אידיוט.
״תשתוק״ אמרתי וקמתי לארט, מלטף אותו והוא ליקק את פניי, הוא כזה חמוד ! ״מי אוהב אותך ? מי ?״
״לא אני...״ הארי פלט מהצד.
״אתה בא איתי לעשות לו סיבוב ?״ שאלתי את הארי ״קדימה, הפסקה.״
״כן, בסדר״ השיב. לקחתי את הרצועה שתמיד הייתה זרוקה בתוך המגירה בשידה הקטנה שלצד המיטה, קשרתי את זה לקולר שלו וארט קפץ ונבח. ״תראה איך הוא מתרגש !״
״זה רק אני או שהוא גדל ?״ לפתע הארי שאל, הסתכלתי על ארט אך בעיניי הוא נראה אותו הדבר.
״אני רואה אותו כל יום אז אני לא מבחין בכך״ אמרתי. יצאנו מהחדר והוא פתח לנו את הדלת ורק לאחר שיצאנו גם הוא יצא. אור היום סינוור אותי קצת, אני מוכרח ללמד את הארי לפתוח חלונות בבית. הלכנו לכיוון הפארק וארט היה נלהב והריח כל עמוד שעברנו לידו.
״אני כלכך עייף, לעזעזל...״ הארי פלט. הסתכלתי עליו ואז נאנחתי בייאוש, מדוע הוא הולך ברחוב בלי חולצה ? זה לא נראה לו מוזר ? התייאשתי מהבחור המוזר הזה. ״טרוי דיבר איתי היום, הוא סיפר ששוב רב מכות עם אדם ורוצה לעשות לו קטע״
״קטע ?״ שאלתי והוא לא יצר איתי קשר עין.
״ששתינו תופסים את אדם ומכים אותו יחד״ אמר ולבי נחת, ראיתי אותו עושה את זה בעבר. בלעתי רוק והסתכלתי עליו חש את לבי הולם. לפתע הסתכל לעיניי ופלט נשימה. ״אני לא אריב מכות יותר, אני מבטיח לך.״
״מ-מה ?״ בטני התהפכה ודעתי השתבשה במכה אחת מייסרת.
״אני מבטיח לך״ אמר ונשך את שפתיו בזמן שהסיט את מבטו, הוא הבטיח לי ? הארי באמת הבטיח לי ? האם הוא הרגיש אשם ? מדוע אינו מסתכל עליי ? זה מביש אותו להבטיח לי משהו ?
״הארי...״ פלטתי בשקט וחיוך נמרח על שפתיי, אני שמח. ״זה נורא משמח אותי״
״כן כן, תשתוק״ גלגל את עיניו וגיחכתי.
״אז אתה פשוט תניח לנושא ?״ שאלתי והוא עיקם את פיו, זה קשה להוריד אותו מנושא. חייכתי וחיבקתי את הזרוע החזקה שלו. ״אני שמח !״
״תירגע, אתה מתנהג כאילו הסנפת ענן אחד יותר מדי״ אמר וזה גרם לי לצחוק בשקט. הגענו לפארק והתכופפתי לארט, הוא התנשם עם הלשון בחוץ והסתכל מסביב בהתרגשות.
״ארט, תשב״ הוריתי לו והוא הסתכל עליי ״תשב״ אמרתי שוב ולפתע הוא ליקק את פניי אך דחיתי אותו. ״ארט תשב !״
״לואי אתה לא באמת מצפה ש-״ הארי הפסיק לדבר כשארט התיישב. חייכתי וליטפתי אותו.
״כלב טוב״ אמרתי בחיוך. ״תושיט יד״ ביקשתי, הוא נבח עליי וקשקש בזנבו ״א-ארט, תושיט יד״ ביקשתי ולפתע הניח את ידו על שלי.
״מתי אילפת אותו ?״ הארי שאל
״בערך כל רגע שלא היה לי תעסוקה״ אמרתי בפשטות. הסתכלתי על ארט בחיוך, הפעולה הבאה יכולה להיות מסובכת. ״תגיד שלום !״ ביקשתי וארט קפץ עליי וליקק את פניי. ״לא, ארט תגיד שלום !״ ביקשתי והוא נבח, אני כה נרגש !
״ראית את זה ?״ שאלתי את הארי שהסתכל על ארט בזלזול
״הוא לא אמר שלום, הוא נבח״ הארי אמר. האם הוא באמת אידיוט ?
״הוא כלב, מה ציפית ?״ גיחכתי. ״ארט, תגיד שלום להארי״ אמרתי וארט עיקם את ראשו, אולי הוא לא יודע מי זה הארי. הנחתי את ידי על כתפו של הארי והסתכלתי על ארט. ״ארט, הארי״
״לואי זה מגוחך״ הארי אמר. אני שמח באיזו מהירות ארט למד את כל זה, זה לא מגוחך בעיניי.
״ארט, שלום להארי !״ קראתי ולפתע ארט קפץ על ברכיו של הארי ונבח, חייכתי חיוך רחב ושיחררתי את הרצועה מהקולר שלו ואז הוא רץ בפארק.
״אתה לא מפחד שיברח ?״ שאל.
״הוא לא יברח״ משכתי בכתפיי, אני לא יודע למה הייתי כה בטוח בזה.
״למען האמת די התרשמתי״ הארי אמר ומיד הסתכלתי עליו בחיוך, חש את לבי פועם בחוזקה כשהסתכלתי לעיניו הירוקות.
״תודה״ אמרתי, הסתכלתי על ארט בחיוך. הוא רץ בהתלהבות.
״שהייתי קטן רציתי חיית מחמד״ סיפר ״אבל לעולם לא הסכימו לי״
״ועכשיו אתה שונא אותם ?״ שאלתי והוא נראה מבולבל ״את חיות המחמד ?״
״למה שאשנא אותם ?״ שאל בגיחוך. האם הוא צוחק איתי ?
״זה מה שאמרת לי, שאתה שונא חיות״ אמרתי בפשטות והוא צמצם את עיניו כאילו וזו הפעם הראשונה ששומע זאת. האם הוא מתלוצץ ?! הוא אמר את זה. ״לא משנה.״
״מוזר...״ הוא פלט בקול שקט ומיד דחפתי אותו בכעס והוא צחק.
״תשתוק״ אמרתי. הסתכלתי לעיניו שנראו בהירות והשתלבו בשלמות עם החיוך הרך שלו. לבי פעם בחוזקה ובטני התכווצה במכה מענה ומייסרת, נשמתי עמוק וחשתי את נשימותיי נקטעות בגרוני, ואז נהייתי כה חלש מהמבט הזה שלו. וכמה ששנאתי את התחושה הזו, אבל בו זמנית כלכך אהבתי. נשכתי את שפתיי התחתונה חזק והידקתי את כף ידי.
מיד מקבל הסחת דעת מארט שקפץ על ברכיי והתחנן למעט תשומת לב, צחקתי והרמתי מקל בשביל לזרוק לו ולשחק איתו, ולקבל הסחת דעת מהארי שנראה כמו אל יפהיפה.
