נכנסתי למעלית של בית המלון ולחצתי שתעלה לקומה שבה החדר של הארי. נשמתי עמוק בלחץ והסתכלתי על עצמי במראה, חשבתי לא לחזור גם היום, אבל אם פשוט אוותר אז מה עם ההסכם ? רד אמר שאני לא יכול להפסיק, שזה כמו לעשות עסקה עם השטן. אבל הארי גורם לי להיות עצוב. נשמתי עמוק והסתכלתי על עצמי במראה, לא נראיתי במיטבי. מתחת זוג עיניי הכחולות היו שקיות שמעידות על העייפות שלי, אפשר לומר שהספה בביתו של רד לא כלכך נוחה. המעלית נפתחה ויצאתי ממנה, צועד במסדרון אל החדר שלו ולפני שדפקתי נשכתי את שפתיי ולקחתי נשימה עמוקה, הייתי לחוץ להיפגש איתו שוב, הייתי לחוץ אם נריב שוב. ״פתוח״ הוא צעק בקולו הצרוד והמושך, פתחתי את הדלת ולמרבה ההפתעה הוא לא היה לבד, ג׳יימי ונייל היו אצלו. ״ה-היי״ אמרתי מבולבל, אני שמח שהוא בילה איתם ולא עם איזה בחור חסר כבוד במיטה שלנו. ״לואי, אתה בסדר ?״ לפתע ג׳יימי שאלה ולבי נחת, אני לא נראה בסדר ? ״כן, ברור״ ניסיתי לחייך אליהם ואז הסתכלתי למבטו הקר של הארי, לבי החסיר פעימה ובטני התהפכה, פרחח. ״בדיוק דיברנו על ללכת, נכון ג׳יימי ?״ נייל אמר וסימן לה משהו עם הראש והיא צמצמה את עיניה כאילו לא הבינה על מה הוא מדבר. בבקשה שלא ילכו, אני לא רוצה להיות לבד עם הארי ולהיגרר לסיטואציה מביכה שוב. ״בטח״ היא אמרה וקמה לחבק את הארי שלא כלכך החזיר חיבוק. ״לילה טוב״ נייל אמר לי בזמן שהוא וג׳יימי יצאו, וכשהדלת נסגרה הסתכלתי על הארי וחשתי בלבי הולם בחוזקה. הוא יושב בשולחן מטבח הקטן, ללא חולצה ושיער אסוף, אלוהים... בלעתי רוק מרגיש את איבריי מתכווצים, נשכתי את שפתיי ולפתע הוא גיחך וקם. ״לא חשבתי שתחזור הנה אם להיות כנה״ אמר וצעד לעברי באיטיות, גורם לפעימות לבי להתחזק כמו משוגע. ״יש משפט שטרוי נהג לומר, זונות תמיד חוזרות-״ סטרתי לפניו בחוזקה והסתכלתי עליו בכעס, הוא רציני ?! ״מה נסגר איתך ?!״ כעסתי והוא הסתכל עליי בכעס, גרם לגופי לחוש כאילו והוא עומד לקרוס, למה הוא מתנהג כך ? פלטתי נשימה ועקפתי אותו רק בשביל לא להיות מולו כך, זה היה מורט עצבים. ״לך תזדיין...״ שמעתי אותו ממלמל ולבי נחת, ה-הארי ? סיבבתי את מבטי אליו ונשימתי נעתקה מגרוני. צעדתי אליו מבולבל, צמצמתי את גבותיי והסתכלתי עליו. ״ככה אתה מדבר אליי ?״ שאלתי והצבעתי על עצמי ״שאזכיר לך כמה רצית שאחזור כשהלכתי-״ ״זה לא מעניין אותי !״ הוא צעק וגרם לי להיבהל ״אתה יכול לחזור לשמים המזויינים שלך לואי, זה לא פאקינג מעניין אותי.״ ״אתה כפוי טובה...״ אמרתי והנדתי בראשי, הוא גיחך וגלגל את עיניו ״כל זה כי דחיתי אותך ?״ ״אני יכול להשיג את כל מי שרק ארצה, אתה בטח לא מעניין אותי״ אמר ולבי נחת, בלעתי רוק וניסיתי לא להתייחס להערה הפוגענית הזו. אני לא מעניין אותו ? נשכתי את שפתיי והסתכלתי לזוג עיניו הירוקות שכרגע גרמו לי לקרוס ולהתנפץ כמו זכוכית על הקרקע הפגומה, רציתי פשוט לצעוק עליו, אך ניסיתי להישאר עם קור רוח. אבל לא הצלחתי לשמור על עיניי יבשות לזמן ארוך יותר וכבר הרגשתי את הדמעות שהציפו אותן. בלעתי רוק שצרב בגרוני ולקחתי צעד לאחור ממנו. הוא כבר שכח מי הציל אותו ומי היה פה בשבילו. הסתכלתי לעיניו והייתי כה מבולבל, אני לא מבין... הוא לא מרגיש דבר ? אשמה ? חרטה ? איך הוא יכול לדבר אליי כלכך מגעיל אחרי כל מה שעשיתי עבורו ? הרגשתי דמעה זולגת ומיהרתי למחות אותה. ״לואי...״ הוא פלט והושיט את ידו ״תתרחק ממני״ אמרתי בקול חלש שהייתי בספק אם שמע אותי. הודות לו אאבד את הכנפיים שלי, אאבד את החופש שלי. מחיתי את דמעותיי ומשכתי באפי. ״על מה אתה בוכה ?״ שאל, הוא כזה קר. הסתכלתי עליו מבולבל, אינו מבחין בכך שאנחנו בריב זמן מה ? הוא מרגיש בסדר עם זה ?! ״על שום דבר״ מלמלתי ועברתי אותו אל המטבח הקטן, לקחתי משקה חריף שהיה שייך לו, אני רוצה לשתות משהו מר שיגרום למחשבותיי לרחף ולא להיות תקועות בו. הכל התחיל עם זה שהתאכזבתי מכך שהביט במקס, אבל עכשיו אנחנו פשוט לא בסדר. נאנחתי וסיבבתי את מבטי אליו, הוא מתבונן בי אך לא מתקרב יותר מדי. ״יש משהו שאתה רוצה להגיד לי ?״ שאלתי. ״לא״ אמר בפשטות. גלגלתי את עיניי ושתיתי מהבקבוק לגימה, מכווץ במהירות את עיניי ומרגיש את הצריבה בגרון. בשניות הללו נזכרתי בימים הראשונים שהכרתי אותו, הימים בהם הוא היה נחמד והתלהב ממני. ״אתה ישן פה ?״ ״כן.״ השבתי בשקט. יצאתי מהמטבח הקטן והלכתי לספה, מתיישב בה עם רגליי מפוסקות ונשענתי קדימה, לא מסתכל על דבר כרגע. הסתכלתי עליו ואולי חיכיתי שיתנצל בפניי, שיתנצל על ההתנהגות הפוגענית שלו כלפיי, אבל נראה שזה לא עומד לקרות. השיער שלו אסוף והמבט שלו קודר ועמוק, לבי פעם בחוזקה ואיבריי נתלשו במכה מענה, הוא היה כה מושך, מהפנט. ״ישן בספה ?״ שאל. ״אתה לא ציפית שאשן לצידך, נכון ?״ שאלתי והוא משך בכתפיו בחיוך שהסתיר, הוא הסתובב לארון שלו ותוך כדי הוריד את המכנס בשביל להישאר עם הבוקסר שלו. ״ליד הספה עוברים המון ג׳וקים״ אמר. גלגלתי את עיניי בזלזול. ״שקרן״ אמרתי והוא זקף את גבותיו והביט בי ״איך שאתה רוצה״ אמר. ג׳וקים ? הוא יודע שאני מפחד מזה. נאנחתי ונשכבתי בספה, הוא רק רוצה להפחיד אותי בשביל שאשן לצידו, מה שלא הולך לקרות. אני בהחלט אפסיד בהסכם הזה, הארי לא יודע להתנצל, הוא לעולם לא ישתנה. לפחות בפניי, הוא רואה שאני מרגיש נורא בגללו, למה שלא יבוא לדבר איתי ? הסתכלתי עליו והוא בדיוק עלה למיטתו ושכב על גבו, מביט בתקרה וחושב. גלגלתי את עיניי לפני שעצמתי אותם. שיהיה לו לילה טוב.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
