הלכתי עם טרוי ואדם להסתובב בחוץ קצת, הייתי צריך לשאוף אוויר. כשהתעוררתי לא ראיתי את המלאך יותר, אפילו חיפשתי אותו וקראתי לו אך לא היה מענה. אני לא מצליח לחשוב בהיגיון, הכל נהיה מוזר מדי. אני מרגיש מרוחק מהכל, אני חושב יותר מדי וזה מבהיל אותי. ״רד ראה אותך אתמול דרך אגב״ אדם סיפר, אני בטוח שראה. שוב רבתי עם מישהו במקום שלו, רד שונא את זה. ״הוא רצה לדבר איתך״ ״הוא תמיד רוצה לדבר...״ מלמלתי ״תראו״ טרוי לחש והסתכל על כמה בחורות שיושבות על ספסל ברשלנות וצוחקות ״נציע להן מהעוגיות״ ״שיהיה לכם בהצלחה״ מלמלתי בגלגול עיניים, זה כלכך מפגר. בזמן שהם הלכו לעבר הבנות אני נשארתי עומד במקומי ומביט בהם. לעולם לא צרכתי סמים, אני מוכן לעשות הרבה דברים, לשתות עד אובדן הכרה, אבל לא סמים. אדם נתן שתי חתיכות מהעוגה והבנות שילמו לו, הוא חייך ואז הסתכל עליי במעט התלהבות. התיאור שלי בשביל אדם היה בהחלט אידיוט, הוא אף פעם לא חושב. טרוי הוא תמים שמוכן לעשות הכל בשביל קצת אקשן. המשכנו ללכת ולצידנו היה חוף הים, בשביל הזה ממוקם הבר של רד, מעל חוף הים. ככה מצאתי אותו בהתחלה, כשעזבתי את הבית ישנתי בחוף ורד העיר אותי והציע לי עבודה אצלו. הוא נתן לי אוכל וקורת גג, אני חייב לו על זה. ״אני חושב שהשמאלית נדלקה עליי״ אדם אמר בזמן שהלכנו, הוא הכניס את הדולרים לכיסו. ״אתם זוכרים שפעם נהגנו לבוא הנה ?״ טרוי שאל. ״אנחנו פה כל פאקינג יום, טרוי״ אמרתי וצמצמתי את עיניי ״כן אבל גם פעם היינו באים הנה-״ ״לעזעזל, תשתוק״ נאנחתי, הוא אידיוט. ״אז, הארי, על מה רבת עם הבחור אתמול ?״ אדם שאל וטרוי מיד גיחך ״שאלה מיותרת״ טרוי מלמל ״הוא רב כל יום, אתה חושב שבאמת משנה לו הסיבה ?״ ״כי לאנשים יש פה גדול״ אמרתי בפשטות בלי להסתכל עליו ״פה גדול כמו של טרוי״ הסתכלתי על טרוי והוא מיד זקף את גבותיו ״ה-היי ! זה היה איום ?!״ הוא אמר והתרחק מעט, חייכתי והסטתי את מבטי. ״יש לכם מושג למה סטיב לא רצה להצטרף ?״ אדם שאל. אדם מסוג האנשים שמדברים בלי לחשוב, הוא אידיוט כפי שאמרתי. ״הארי כיסח לו את הצורה״ טרוי אמר במשיכת כתפיים ״לך תזדיין, אתה החזקת אותו״ אמרתי ״אתה הרבצת לו״ טרוי מיד אמר, הוא צוחק איתי ?! ״בעטת לו בפאקינג גב !״ צעקתי. מבחין בזה שאדם מסתכל עלינו מופתע ״אתם עשיתם לו את זה ?״ שאל. לעזעזל... עכשיו הוא יתחיל עם זה. ״מה הבעיה שלכם ?! סטיב הוא חבר.״ ״עד שפתח את הפה הגדול שלו...״ מלמלתי והסתכלתי על טרוי ״פה גדול כמו של טרוי-״ ״אתה שוב מאיים עליי ?!״ טרוי מיד התרחק והצביע עליי, צחקתי בממזריות. ״אתה צריך להתנצל בפני סטיב.״ אדם אמר לי, ומיד הכעס עלה לי בשנייה. סטיב ניסה להרוג אותי פעמיים, הבן זונה הזה לא יקבל שום פאקינג התנצלות. ״שילך להזדיין״ פלטתי. ״תזוז הצידה״ שמעתי את הקול הרך של המלאך ולבי החסיר פעימה, פרעתי את עיניי והסתכלתי מסביב, איפה הוא ?! חיפשתי מה יכול להיות הנזק שיקרה הפעם, מה יכול להיות עד כדי כך גרוע בללכת במדרכה כך ? מה כבר לעזעזל יכול לקרות ?! ״תזוז הצידה, הארי.״ זזתי הצידה ולאחר שניות עבר ילד עם אופנייו מאחורינו בדיוק במקום שהלכתי, האופניים נסעו במהירות וזה גרם לי להסתכל עליו מבולבל. ״זה הכל ?״ פלטתי בשקט, ילד באופניים ? ״אם לא היית זז הוא היה שובר לך את היד בזה שיפיל אותך, הניתוח בבית החולים נכשל, וכך אתה מת.״ שמעתי אותו, אך לא ראיתי אותו. ״זה רק ניתוח ביד שבורה, זה לא יכול להיכשל. שמים גבס רק ו-״ ״רופאה מתלמדת, תאונות קורות.״ הוא קטע אותי. הבחנתי באדם וטרוי שמסתכלים עליי ומדברים עם אחד השני, לפתע טרוי צחק. לעזעזל, זה נראה שאני מדבר לעצמי. ניסיתי להסדיר את פעימות לבי, נשמתי עמוק ושחררתי. ״תשתקו.״ ירקתי לעברם והתעלמתי מהלעג שלהם. ״אתה ירדת מהפסים ?״ טרוי צחק והחיוך שלו ירד שהבחין במישהו. ״היי, זה לא טומי ?״ ״איפה ?״ מיד שאלתי והסתכלתי לכיוון שבו הוא הסתכל. טומי חייב לנו כסף אך הוא נעלם, כמו פאקינג רוח. ״הנה, שם !״ טרוי הצביע וזה בהחלט היה טומי. ״הבן זונה הזה...״ פלטתי וצעדתי לחוף מיד, מהדק את כפות ידיי ומצמצם את גבותיי. ״זה לא שווה את זה״ המלאך לחש, והבחנתי בו צועד לידי ״תזדיין מפה...״ מלמלתי בשקט, מתעלם ממנו ״אמרנו מהיום התחלה חדשה !״ קרא. ״אתה אמרת את זה, אני בסדר עם איך שאני, תודה.״ אמרתי. הגעתי לטומי והבעת פניו התחלפה למבוהלת ברגע שהבחין בנו ״ה-היי, חברה !״ קרא בחיוך מזוייף. אחזתי בצווארון החולצה שלו והוא תפס בידי ונראה מבוהל ״רגע ! לעזעזל הארי, חכה-״ ״איפה הכסף ?!״ טרוי שאל מהצד ״אין עליי עכשיו כלום״ אמר וניסה להשתחרר מאחיזתי ״אני אחזיר לכם, אני נשבע !״ ״טרוי, זה נשמע לך אמין ?״ שאלתי את טרוי, אהבתי את הציניות הזו לפני שמכסחים למישהו את הצורה. ״אני חושש שלא הארי, אני חושש שלא״ טרוי אמר, נוגע עם שתי אצבעותיו בקצה סנטרו. הסתכלתי על המלאך שהתבונן בי מהצד, לא אומר דבר. ״רגע ! לעזעזל הארי, אחזיר לכם הכל !״ טומי צעק ונראה מפוחד. חייכתי מהדק את כף ידי בכעס ומיד מכה אותו בפניו ומשחרר את אחיזתי מצווארון החולצה שלו מניח לו ליפול. לא היה אכפת לי מתשומת הלב המיותרת, נסיים איתו ונלך. ״אני רוצה לדעת מי הם האנשים החשובים בעיניך, הארי״ המלאך אמר בשקט. שילך ממני ! הכיתי מכה נוספת בפניו של טומי, שוב ושוב, עצבני ופורק כרגע הכל. ״ואם טומי היה חשוב לך, עדיין היית מכה אותו ?״ ״תשתוק !״ צעקתי, מכה אותו שוב ומבחין בדם, אך לפתע הוא נראה כמו נייל וזה גרם ללבי לנחית ולגוף שלי להיתקף חרדה. הסתכלתי למלאך שבחן את תגובתי, ידיי רעדו ולבי הלם בחוזקה ״תפסיק את זה !!!״ צעקתי עליו והוא חייך. הסתכלתי על טומי אך בהחלט ראיתי את נייל, פרצופו של נייל מדמם. רעדתי, לוחש לעצמי שזה לא אמיתי. ״אדם וטרוי אינם חברים שלך״ הוא אמר בשקט ״כמו שפגעת בסטיב, כך היית מסוגל לפגוע באחד מהם. אבל אם נייל היה עושה לך משהו, לא היית מסוגל לפגוע בו.״ הסתכלתי עליו מתנשם, חש את לבי נוחת. למה לעזעזל הוא בטוח שהוא יודע עליי משהו ?! ״ה-הארי...״ טרוי מלמל מאחורי ״אתה פיקח מהם״ המלאך אמר ״תפסיק לדבר כאילו אתה מכיר אותי.״ מלמלתי, מסתובב לאחור ומותיר את טומי בצד. ״רגע, זהו ?״ טרוי שאל מבולבל, הסתכלתי על טומי וראיתי אותו כנייל, אבל ידעתי שזה לא נייל. המלאך שיחק בראש שלי. ״כן, זהו״ פלטתי, הולך מיד בלעדיהם. ״התחלת חיים חדשים כשעזבת את הבית-״ ״אמרתי אל תדבר כאילו אתה מכיר אותי״ קטעתי את המלאך שוב, הלכתי במדרכה לכיוון הבר. ״דיברתי עם המלאך הקודם שלך, הוא סיפר לי מעט דברים.״ אמר. ״רק שרד הציל אותך, שנייל תמיד שם בשבילך. אני סקרן לדעת מי היית לפני שעזבת את הבית, או למה עזבת את הבית״ ״לא עניינך״ פלטתי, הוא חייך ״תעזוב אותי, היה עדיף שנעלמת כמו בבוקר״ ״אל תטעה הארי, אני תמיד פה. לא עניתי לך בכוונה, אבל ראיתי אותך.״ אמר, גלגלתי את עיניי מרגיש את לבי דוהר, החרא הזה מחרפן אותי. ״מה השם שלך ?״ שאלתי, ופעם אחת שבאמת התעניינתי לדעת. הוא חייך בתמימות ״אני שמח שאתה שואל.״ השיב. ממשיך לחייך ואני מביט בו בציפייה, מחכה לשמוע ובנתיים תוהה לעצמי שאולי אין לו שם כי הוא לא בן אדם, אבל זה לא הגיוני. חייב להיות לו פאקינג שם. הוא המשיך לחייך ולא השיב, הוא מניח ששכחתי את שאלתי ? אני מתכוון, למה הוא לא פאקינג עונה לי ? ״אז ?״ שאלתי זוקף את גבותיי ״מה השם ?״ ״זה לואי.״ אמר בחיוך ״אתה מכיר את לואי הארבע עשר ?״ ״שמעתי משהו... זה זמר ?״ שאלתי והוא צחק ״לא !״ קרא ״בעבר שהשגחתי על אדם אחר שמעתי אותו אומר לואי הארבע עשר, שאמר לואי חשבתי דיבר עליי אבל מסתבר שזה היה מלך צרפת פעם.״ ״רגע, אתה היית מלך צרפת ?״ שאלתי והצבעתי עליו ״לא. אני רק מספר לך שהיה קיים לואי בעולם״ אמר בחיוך. ״כן, ברור שקיים. גם קיים עוד הארי בעולם, עוד הרבה אנשים בשם בזה״ אמרתי בגלגול עיניים. ״אבל לא קיים אדם כמוך.״ אמר ולבי החסיר פעימה ״יש מיליוני אנשים בעולם וכולם שונים מאחד השני, זה מדהים, נכון ?״ ״מה שתגיד...״ מלמלתי ״אתה התרגלת אליי ?״ שאל, גלגלתי את עיניי ולא השבתי. ״חשבתי שתפחד ותצא מדעתך...״ התחיל לצחוק, פחדתי ופאקינג יצאתי מדעתי. הסתכלתי עליו וזקפתי גבה ״אבל נראה שאתה מתרגל אליי.״ ״אני לא מתרגל אליך-״ ״אתה לא קיללת אותי עכשיו, הצלחתי להפוך אותך לאדם נחמד !״ קרא באושר ופרס את זרועותיו ״מה לעזעזל... לך תזדיין לואי״ פלטתי והוא מיד הוריד את החיוך. ״ובכן, מסתבר שיש לנו על מה לעבוד עוד״ מלמל. לא התכוונתי להקשיב למילה שתצא מפיו, לא אתן לאדם לקבוע לי איך לחיות. אהיה מי שאני ושכולם יזדיינו עם מה שחושבים. הגעתי לבר ונכנסתי פנימה, מבחין ברד וחש את לבי נוחת לרגע, הייתי לחוץ. אם כי כמעט כל יום הוא כועס עליי ומסלק אותי מהבר, אבל תמיד אני חושש שלא יסלח שוב. ״סטיב פה.״ ״איפה ?״ שאלתי בשקט והסתכלתי מסביב, מבחין בו יושב בצד ומרים את ידו בחצי חיוך, התעלמתי ומיד צעדתי לבר. כשרד הבחין בי הוא הפסיק כל מה שעשה וחיכה שאכנס. ״תראו מי פה...״ מלמל בציניות ובחן אותי בשילוב ידיים. ״מה קורה איתך הארי ?״ ״הוא מודאג.״ לואי לחש מהצד, ואני נשבע שבא לי להעיף אותו מפה. ״אני בסדר, מצטער על אתמול... וגם על לפני יומיים״ משכתי בכתפיי ״הכל בסדר״ הוא טפח בכתפי. ״לגבי סטיב, הוא סיפר לי שאתה תוקף אותו ללא סוף...״ הוא אמר לו את זה כי ידע שאני לא אפתח את הפה שלי לרד, חתיכת אידיוט מזדיין. ״תספר לו.״ לואי לחש מהצד. שפתי זזו כשרציתי לדבר, אך לא יכולתי ולא מצאתי את המילים, לעזעזל. אני לא מלשן, זה לא עניינו של אף אחד, זה ביני לבין סטיב. ״אני לא תוקף אותו.״ אמרתי בגלגול עיניים ועקפתי אותו לקחת כוס ריקה ולמלא אותה בשתייה חריפה. ״אתה מוכן להניח את הכוס ולספר לו את האמת ?״ לואי קפץ מהצד, הרשיתי לעצמי להתעלם ממנו כאילו הוא לא קיים. ״הארי...״ רד קרא ומיד הסתכלתי עליו, מבחין במבטו המבולבל. ״איך ?״ ״מה ?״ הרמתי גבה ״איך ידעת לזוז כשהמנורה נפלה ?״ שאל והסתכל לעיניי, לבי נחת והסתכלתי על לואי שעמד בצד ״ואם היית מספר לו על סטיב הוא לא היה שואל את זה״ לואי אמר ושילב את ידיו, שמח שהוא יכל להועיל במשהו ואני נדפקתי. ״אבל כמובן, תמשיך להתעלם ממני.״ ״אתה מוכן לשתוק ?״ שאלתי בשקט וחשתי את ראשי קודח מעצבים. ״מה ?״ רד שאל מיד ״שיט, לא אתה״ קולי דעך והעברתי את אצבעותיי על השיער המתוח שלי. בלעתי רוק ונשמתי עמוק ״זה היה צירוף מקרים, התכוונתי ללכת לשירותים בכלל ובדיוק זה נפל. ממש מזל, אה ?״ ״כן״ רד אמר, מסתכל עלי כאילו יודע שיש לי משהו להסתיר, זה היה מלחיץ. ״רד...״ קראתי בשמו והסטתי את מבטי ״קדימה הארי, תספר לו״ לואי אמר מהצד במתח, כאילו צופה כרגע בסדרה מותחת. ״אני חייב ללכת״ אמרתי ״לא !״ לואי קרא מהצד. איך מכבים את הדבר הזה ?! ״בסדר, להתראות״ רד אמר בחיך ואני הנהנתי לפני שהסתובבתי לצאת. ״זה לא בושה לספר לו-״ ״תשתוק״ קטעתי אותו בשקט. ״אתה מפחד להיראות חלש ?״ שאל ומיד הסתכלתי עליו חש את לבי מחסיר פעימה. התכוונתי לגעת בידו וזה גרם לו להיעלם, נשמתי לרווחה. ״תודה לאל...״ פלטתי ״אתה לא יכול להעלים אותי״ לפתע אמר מהצד השני וקפצתי מבהלה, פאק ! ״אז ככה זה הולך להיות ?!״ אמרתי וחשתי עצבני ״אתה תרדוף אחריי כל היום ?!״ ״אני לא רודף אחריך״ הוא צחקק ״אני שומר עליך״ ״שומר עליי בתחת שלי...״ מלמלתי בגלגול עיניים. הציפור הזה מעצבן.
***
שכבתי במיטתי מוכן לישון ומולי כמובן יושב לואי, מסתכל עליי עם עיניו הכחולות שגרמו לי לחוש את לבי הולם בחוזקה ובטני מתהפכת. ״אתה חסר רחמים...״ לפתע אמר, גלגלתי את עיניי ״תודה.״ פלטתי בציניות ״אתה מסוגל להכות אדם אחר עד זוב דם.״ אמר ובחן אותי, מנסה להשלים את חתיכות הפאזל שלי ולראות תמונה מלאה, להבין מי אני. ״זה רע הארי.״ ״יש אנשים שזה מגיע להם-״ ״לא.״ קטע אותי, מיד פוסל מה שהתכוונתי לומר. ״לעזעזל, אני לא מתכוון להמשיך להקשיב לך...״ מלמלתי והפניתי לו את גבי, עוצם את עיניי. ״א-אני רק רוצה לדעת למה״ אמר, פקחתי את עיניי ולבי הלם בחוזקה ״למה אתה כלכך כועס.״ ״תשתוק״ מלמלתי, לא טורח להסתכל עליו. ״אתה עצוב מבפנים-״ ״אמרתי לך לשתוק.״ הסתובבתי אליו כועס, מרגיש את הדחף שנמצא בי, הכעס שבער בי. ״הנה...״ הוא חייך ״היית רוצה להרביץ לי עכשיו, נכון ?״ ״אתה נראה שמח יחסית לאדם שיודע שרוצים לפגוע בו״ אמרתי ״אני לא אדם״ הוא צחק ״ואני לא מפחד ממך, אתה לא תפגע בי.״ ״אל תהיה בטוח״ אמרתי והוא צחק כאילו סיפרתי בדיחה. הוא כלכך חיובי, אני תוהה לעצמי אם קיימים בו צדדים רעים. ״אתה מוכן להשתנות הארי ?״ שאל והסתכל עליי עם הבעה רצינית, מביט בי ונראה מעט מתחנן לתשובה חיובית. ״לא.״ מיד אמרתי ״לא אוכל להמשיך להגן עליך כך... הסכנות שיעמדו בפניך יהפכו לקשות יותר, עד שתמות בלי שתוכל לשלוט בזה.״ אמר ״ע-על מה אתה לעזעזל מדבר ?״ שאלתי מבולבל ״בסופו של דבר אתה תישן ולא תתעורר יותר״ אמר בקול שקט, והמחשבה על כך באמת הטרידה אותי. אבל ניסיתי לא לייחס לזה חשיבות. ״אתה לא צריך להקריב בשביל להיות אדם טוב יותר.״ ״אני בסדר עם איך שאני, תודה״ אמרתי בארסיות, היה לו חצי חיוך. ״השתנית קצת...״ מלמל וחיוכו התרחב, לבי פעם בחוזקה ונשימתי נקטעה בגרוני. ״אתה חושב לפני שאתה פועל, הטירוף התפוגג ממך״ אמר ואז משך בכתפיו ״אני מתכוון, קצת.״ ״אני עייף, אתה מוזמן לעוף מהחדר שלי כמו ציפור מזויינת״ התעלמתי ממה שאמר, הוא נשכב מולי והסתכל לתוך עיניי, בטני התהפכה עשרות פעם, יכולתי להסתכל לעיניו שעות. ״אני לא הולך, אני צריך לשמור עליך״ אמר בקול רך וחייך. ״אז תהיה בשקט, אני רוצה לישון.״ אמרתי מסתכל שניות אחרונות לעיניו לפני שעצמתי את שלי, חש בלבי פועם בחוזקה ובטני מתהפכת, אף פעם לא הקדשתי מחשבה לשינוי שעברתי מאז שעזבתי את הבית. בהחלט האופי שלי הפך קשוח יותר, אפל ורע. אני יודע את זה, לא מתבייש בזה. רק כך יכולתי לשרוד לבדי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
