התעוררתי פוקח את עיניי באיטיות, מצפה לראות את לואי ממולי אך המיטה הייתה ריקה. הסתכלתי מסביב לחדר שהיה גם ריק, איפה הוא ? ״לואי״ קראתי, מתיישב ולא מבחין בדבר. קמתי מהמיטה והתמתחתי, פולט אנחה קטנה ומשפשף את עיניי. יצאתי לצחצח שיניים ואז אכלתי משהו קטן מהארון, עוגיות עם קפה. ישבתי ליד החלון והסתכלתי החוצה, מגרש המשחקים היה ריק, ואולי לרגע התגעגעתי לשמוע את הקול הצפצפני של הילדים. שלפתי סיגריה מהכיס והנחתי אותה בין שפתיי היבשות, הדלקתי את הקצה שלה עם המצית ושאפתי עמוק את העשן הסמיך שימלא את ריאותיי. עצמתי את עיניי פולט את העשן לאוויר, ולאחר מעט זמן כשהמטבח הפך למסריח מסיגריה פתחתי את החלון, מאוורר את החלל קצת. התעסקתי בטלפון והיו כמה הודעות מטרוי, הוא בטח מת לפוצץ לטומי את הצורה. התקשרתי אליו והצמדתי את הטלפון ללחי שלי, ולאחר כמה שניות של המתנה הוא ענה. ״למה לעזעזל לא ענית לי בבוקר ?!״ כעס והידקתי את כף ידי להישאר מאופק ולא להתעצבן חזרה ״תסתום את הפה המזויין שלך טרוי״ פלטתי, שואף מהסיגריה פעם אחרונה לפני שזרקתי אותה מהחלון. ״איפה אתה ?״ ״בבית״ אמר במובן מאליו ״שאבוא אליך ?״ ״לא עכשיו-״ הפסקתי לדבר ששמעתי צפצופים נכנסים לתוך השיחה, שיחה ממתינה. ״לעזעזל...״ נאנחתי והסתכלתי על המסך קורא את שמו של נייל ״טרוי, חכה רגע.״ אמרתי ועניתי לשיחה הממתינה מנייל ״מה ?״ ״אתה לא נשמע נלהב״ נייל צחק, גלגלתי את עיניי ופלטתי נשימה ״מצטער, רק התעוררתי״ אמרתי כתירוץ ״זה בסדר.״ אמר ולפי טון קולו יכולתי לדעת שחייך ״אנחנו יוצאים עוד מעט למופע, משהו שג׳יימי הוזמנה אליו. תרצה להצטרף אלינו ?״ ״מופע של מה ?״ שאלתי בסקרנות ״נגינה״ אמר ולבי החסיר פעימה, לעזעזל אני מת על החרא הזה. ״אתה זוכר בתיכון כמה אהבת לנגן ?״ ״זה היה בתיכון נייל...״ אמרתי בחצי חיוך, אני לא בטוח שאני זוכר איך קוראים לכל כלי או איך משתמשים בזה. ״למי תצטרף ?״ לפתע שמעתי את לואי ולבי החסיר פעימה, הוא צעד לעברי באיטיות ובדרמטיות מוגזמת כשהחליק את ידו על הקיר עם צעדיו. ״לנייל הבחור הטוב ? או לטרוי שיגרום לך לפשוע שוב ?״ ״תשתוק״ אמרתי ״לא אמרתי כלום״ נייל אמר מבולבל מהקו ״ל-לא, לא אתה״ מיהרתי לומר והסטתי את מבטי מלואי, אך מיד הסתכלתי עליו שוב חסר נשימה. ״אוכל לחזור אליך בעוד כמה דקות ?״ ״בטח !״ קרא. ניתקתי את השיחה והסתכלתי על לואי בכעס ״אתה מוכן לא פאקינג להתערב ?!״ הרמתי את קולי והיה לו חיוך חסר דאגות, לעזעזל שנאתי את זה ! ״אעשה מה שבא לי !״ ״אני סומך עליך״ אמר במשיכת כתפיים ולבי הלם בחוזקה, בלעתי רוק והעברתי את אצבעותיי בשיערי, שמעתי קול מוזר מלמטה ופלטתי קללה שראיתי שאני בשיחה עם טרוי, מיד הצמדתי את הטלפון לאוזן. ״לעזעזל טרוי...״ פלטתי בעיניים עצומות ״אל מי דיברת עכשיו ?״ שאל מבולבל, אני שונא את זה. ״חבר שמתארח אצלי, הוא פשוט קוץ בתחת״ אמרתי מסתכל ללואי שנראה כועס ״לא ידעתי שיש אצלך מישהו״ אמר בשקט ״אז שאתה תבוא אליי ?״ ״מה התוכנית ?״ שאלתי ״אני לא יודע, נאיים עליו או על משפחתו כפי שאמרת והוא יבטל את האשמות נגדי״ טרוי אמר, הוא כלכך אידיוט. זה לא כזה פשוט. הסתכלתי על לואי שמסתכל עליי במבט הנוזף והחמוד שלו, חייכתי לעברו, והוא נראה יותר כועס. ״אני לא בטוח...״ מלמלתי וללואי עלה חיוך שגרם לי לגחך ״מ-מה, הארי אתה לא מבריז לי !״ צעק לטלפון ״אני נשבע שאם אתה לא עוזר לי בחרא הזה אגרום לך להיכנס לכלא.״ ״מה לעזעזל אמרת ?!״ שאלתי מצמצם את גבותיי ומרגיש את הכעס בוער בי וגורם לראשי לקדוח. הוא איים עליי ? ״זה מכעס, פשוט בוא כבר !״ קרא. נשכתי את שפתיי ״תסרב״ לואי אמר, נשמתי עמוק והסתכלתי על נקודה באוויר, הוא סומך עליי. אני מתכוון, אני לא רוצה לאכזב את החרא עם הכנפי ציפור הזה. הסתכלתי על לואי בוחן אותו וחש את נשימתי נקטעת בגרוני, עצמתי את עיניי והסטתי את מבטי. ״אני עסוק...״ פלטתי ״עם מה ?!״ טרוי צעק ״בלזיין את הבחור שנמצא אצלך ?!״ ״תשמור על הפה שלך-״ ״לך תזדיין הארי, הפכת לחתיכת נקבה מזדיינת.״ אמר בכעס וניתק. מה לעזעזל הוא אמר ?! קמתי בכעס פולט נשימה ״אני נשבע שאני אכסח אותו״ אמרתי בכעס ונתתי אגרוף לקיר ״הארי, תירגע״ לואי אמר ברוגע. ״אני לא פאקינג ארגע, המזדיין הזה חושב שיכול להגיד לי מה שירצה-״ ״זו לא סיבה לנהוג באלימות !״ לואי אמר במהירות ועמד מולי, מסתכל לעיניי וגורם לכעס שלי להתפוגג באיטיות, לרוגע למלא אותי. פלטתי נשימה והורדתי את ידיי, מגלגל את עיניי ומניד בראשי ״אתה לא יכול לתת לכל מילה להכעיס אותך כך״ ״אנשים לא יכולים לדבר איך שרוצים״ הבהרתי לו, אני לא אתן שידברו אליי כמו אל חרא. ״תשתוק״ לואי אמר בזלזול וקימט את אפיו, אך הוא נראה חמוד מאשר מאיים. ״אתה לא רוצה להכות אותי ?״ ״לא, אתה כמו כלבלב שנובח בשביל לקבל עצם״ אמרתי והוא צחק, גורם לעיניו להתכווץ וחיוך ענק להימרח על שפתיו. נשימתי נקטעה בגרוני וחשתי את השריפה הבוערת בבטני ושורפת את איבריי במכה אחת מענה, התבוננתי בו ולא ידעתי למה זה כך, למה הריגוש המוזר הזה שבא אליי כל פעם מחדש, למה אני לא רע איתו, למה אני מצליח לצחוק איתו כמו שאני לא יכול עם אחרים, למה ? הרי הוא חתיכת זין עם כנפיים שיודע לדבר בצורה יפה ומעצבנת, אבל מצד שני הוא יפהיפה ונראה כמו אחד מהמלאכיות של וויקטוריה סיקריט. אבל הוא מלאך. ״זה מצחיק, כלבלב שנובח בשביל עצם״ אמר ואז צחק שוב והסתיר את פיו בביישנות, שהסתכל עליי לחייו האדימו מעט והוא נראה נבוך שוב, וזה גרם לי לחייך. לחוש בעוצמה הבוערת בבטני ובחשמל הזורם בעורקיי ומפלח את איבריי, גורם לי לאבד את עצמי במכה מתעתעת שאני לא מצליח לעצור. ואז אני מסתכל לזוג עיניו התמימות, לא מאמין שזה אמיתי, ומפחד שאני צודק. ״מה ?״ שאל בקול שקט. ״שום דבר״ אמרתי, מסיט את מבטי ״ובכן, כמו שלא רצית להכות אותי, כך תשלוט בעצמך שאחרים מדברים אליך רע״ אמר בחיוך. זה לא כלכך פשוט... ״אני לא נותן לאנשים להתייחס אליי כאילו אני חרא״ אמרתי ועברתי אותו לצאת מהמטבח, הנחתי שהוא בעקבותיי. ״להכות אדם אחר זה מעשה רע, רע מאוד...״ קולו דעך, ואז נזכרתי בכל אותם הפעמים שפגעתי באדם אחר. פעם לא הייתי נכנס למריבות, לא היה לי קשר לאלימות. ״מה שרע יותר זה לרצוח. אתה רצחת ?״ ״מה ?״ שאלתי מבולבל, הוא שאל אם הרגע רצחתי ? ״לא לואי״ נאנחתי מגלגל את עיניי ונכנס לחדר. ״לא שלא רציתי-״ ״הארי״ הוא קטע אותי וזה גרם לי לחייך ״אני רוצה שתקיים הבטחה עבורי.״ ״אני לא מבטיח דבר״ אמרתי נעצר והוא עמד מולי, זוקף את גבותיו ״אני לא מפחד להתאכזב״ אמר ולבי החסיר פעימה, אני לא מבטיח שום דבר לאף אחד. לפתע הוא הרים את ידו והושיט את הזרת שלו, הסתכלתי לעיניו ״תבטיח לי, אתה לא נכנס לקטטות.״ ״מה ?״ צמצמתי את גבותיי ״אל תריב עם אחרים יותר, תהיה עם שליטה עצמית״ אמר ברוגע ״אני חושב שהסנפת ענן אחד יותר מדי״ אמרתע והוא צחק את הצחוק החמוד שלו, לבי הלם בחוזקה ונשכתי את שפתיי מבפנים. ״אין לי שליטה עצמית.״ ״לכל אחד יש״ אמר בפשטות ״כשאתה מתעצבן, תחשוב עליי.״ ״ומה לעזעזל גורם לך לחשוב שאתה יכול להרגיע אותי ?״ שאלתי במעט זלזול, מסתכל עליו והיה לו חיוך מלא ביטחון שגרם לי להרגיש טיפש על ששאלתי שאלה כזו. ״כשאני בסביבתך אתה רגוע יותר, אני רואה את זה״ אמר בחיוך, גלגלתי את עיניי ופלטתי נשימה ״אמנם אני קצת מעצבן אותך, אבל מה היית עושה בלעדיי ?״ ״כנראה שמת״ אמרתי בציניות והוא גיחך, הסתכל עליי והושיט את הזרת שלו. ״הבטחת זרת ?״ שאל וזקף את גבותיו, נשאר עם מבט תמים ומלא ציפייה. הושטתי את הזרת שלי ושילבתי אותה בשלו, חש את לבי פועם בחוזקה ובטני מתהפכת עשרות פעמים, צמרמורת זוחלת בגופי ונשארתי חסר נשימה, לוחץ קצת על הזרת שלו להרגיש שהיא אמיתית, לעזעזל. חייכתי לא משחרר, ולא נראה שהפריע לו. ״הבטחת זרת.״ אמרתי והוא חייך חיוך קטן. הסתכלתי לעיניו, וזה היה כה אמיתי. ״בתנאי אחד״ ״יש לך תנאים ?״ שאל והתכוון להפריד את אחיזת האצבעות שלנו אך לא שיחררתי, והוא הסתכל עליי מבולבל. ״תבצע עסקה.״ אמרתי והוא נראה קצת מבוהל ומיד שיחרר את האצבע שלי משלו ולקח צעד לאחור ״הארי, אל״ אמר מיד בלי להביט בעיניי. ״אני מבין.״ אמרתי ושלפתי את הטלפון שלי מהכיס ״אתקשר לטרוי ואגיד לו שנכסח לטומי את הצורה״ ״ה-הארי !״ הוא כעס והתעלמתי ״הרי אין אף אחד שיעצור בעדי-״ ״זה יותר מסתם לעצור בעדך !״ צעק ״זה מסוכן, זה יבלבל אותך״ ״המצב עכשיו מבלבל אותי...״ גיחכתי והסתכלתי מסביב, מקמט את גבותיי לצדדים לפני שהסתכלתי עליו. ״הכל יהיה קל יותר אם רק תהיה פה״ ״אבל אני פה״ אמר, כמעט מתחנן שאפסיק עם זה. ״אם אהיה בן אדם כמוך, זה יהיה זמני. ומה תעשה כשאעלם ?״ ״אמשיך בחיי״ אמרתי והוא הסתכל עליי שניות ספורות המום עד שנאנח ״לא אתה לא״ אמר בטוח בדבריו ״זה לא כזה פשוט, הארי.״ ״ומה עכשיו ? הרי אמרת שלא אראה אותך כל חיי״ אמרתי חש את לבי נוחת, הוא הנהן ״כן, זה שונה...״ מלמל ״זה שונה כי אתה לא באמת פה״ אמרתי והוא הסתכל לעיניי ״עכשיו אתה סתם נשמע מגוחך״ אמר בטיפת כעס שנשקף בזוג עיניו הכחולות. סגרתי את פי ופלטתי נשימה מאפי בכעס, מסתכל מסביב לחדר בשביל לקבל הסחת דעת. ״אני אצא, אעשה סיבוב קטן או משהו...״ מלמלתי מתעלם ממנו ויצאתי מהחדר, בלי להסתכל עליו, חש את לבי נוחת ובטני מתכווצת בכאב, פלטתי נשימה שיצאתי מהבית, שומע את קולותיהם של הילדים מהגינה מאחור מתחזקים אז הלכתי לשם, בלי מטרה או סיבה. ״אתה סתם מנסה לברוח ממני, נכון ?״ לפתע שמעתי את לואי ולבי נחת ״אתה מפחד ממני ?״ שאלתי מסתכל לעיניו וחש את לבי חודל מלפעום, נשימתי נקטעה בגרוני ועצרתי במקומי. ״לא, מה פתאום״ ענה מיד ״למה שאפחד ממך ?!״ ״אני לא פאקינג יודע״ זקפתי את גבותיי והמשכתי לללכת. היו לי המון סיבות למה, הכרתי בעבר אנשים שפחדו ממני אז לא התקרבו יותר מדי. ״לא חזרת לנייל״ הוא אמר מאחוריי. ״אין לי חשק להיות עם אף אחד עכשיו...״ נשמתי. ראיתי את הגינה מרחוק, שתי בנות צועקות על ארבעה בנים, ילדים שנראים בני עשר. התיישבתי בספסל ורציתי נואשות איזה משקה חריף שיגרום לי לחוש הסחת דעת, זה גרם לי להתחרט שבאתי למקום המזדיין הזה ולא לבר של רד. הבחנתי בילד דוחף את אחת הבנות וזה משך את תשומת לבי, הסתכלתי על לואי שהביט בי בציפייה ומיד ידעתי שרצה שאעשה משהו בנוגע לזה, אך לא אמר לי. נאנחתי וקמתי מהספסל, צועד אליהם ושאחת הבנות הבחינה בי היא נראתה קצת מפוחדת. ״מה קורה פה ?״ שאלתי, מתכופף להיות בגובה העיניים שלהם. ״הם גנבו לנו את הבובות !״ אחת הבנות צעקה והצביעה עליהם, לעזעזל. שיקנו פאקינג חדש. הסתכלתי לבנים שהתבוננו בי עם פה פעור מעט, לא מוציאים מילה. הושטתי את ידי אליהם והם נראו מבולבלים. ״הבובות בבקשה ?״ שאלתי, אחד מהם חטף את הבובות משאר הבנים והושיט לי, חייכתי ונתתי לבנות. ״מה עם הבובה הסגולה שלי ?״ אחת הבנות צעקה, הסתכלתי לבנים שוב, זוקף גבה ואז הם הושיטו בובת דינואזאור סגולה. לבי החסיר פעימה וקפאתי למספר שניות, מסתכל לבובה הזו חסר נשימה. חייכתי חצי חיוך והחזרתי אותה לבנות ולפתע אחת מהם חיבקה אותי ולא ציפיתי לזה. ״תודה !״ צעקה לאוזן שלי. ״לעזעזל...״ פלטתי בשקט, מנסה לשחרר את האחיזה שלה בעדינות ״זה בסדר.״ אמרתי, מסתכל לבנים ״אתן יודעות שאם בנים מציקים לכן זה אומר שהם מחבבים אתכן, נכון ?״ שאלתי בחיוך והבנים הוציאו לשון ועשו קול נגעל, פלטו מילים כמו ׳לעולם לא !׳. צחקתי ונעמדתי חזרה, מסתכל על שתי הקבוצות ולרגע שוכח איך נכנסתי לסיטואציה כזו. ״לא לריב יותר !״ קראתי והצבעתי עליהם בנזיפה, אחת הבנות הוציאה לעברם לשון. ״זה מובן ?״ ״כן״ כולם אמרו יחד בחוסר רצון. ״מה השם שלך ?״ אחד הבנים שאל אותי והתקרב מעט, חייכתי מגרד בסנטר שלי לשנייה ״הארי״ אמרתי, מלטף את שיערו בחיוך לפני שהסתובבתי ללכת ״ביי הארי !״ שמעתי צעקה אחת שלפתע הפכה לכמה צעקות מכל הילדים, צחקתי לעצמי והמשכתי ללכת, לא נשאר בספסל. הבחנתי בלואי הולך לידי והתבוננתי בו בחיוך, רואה שהוא גם מחייך. חשתי את לבי מחסיר פעימה בטני מתקפלת כאגרוף מייסר עשרות פעם. נשכתי את שפתיי והסטתי את מבטי ״הבובת דינוזאור שלה...״ מלמלתי, נושך את שפתיי ומצמצם את גבותיי. ״הייתה לי כזו״ ״באמת ?״ לואי שאל בקול שקט ורגוע, הנהנתי פעם אחת. ״כשהייתי קטן ורק עברנו דירה היה לי שכן, לא הכרתי אף אחד חוץ ממנו. כל יום הוא בא מחוץ ביתי ועמד שם, מחכה לי. שירדתי לשחק איתו כל פעם הבאתי צעצוע אחר והוא לא אהב שום דבר מהפאקינג צעצועים המגניבים שהיו לי...״ אמרתי ולואי צחק ״ושהבאתי את הדינוזאור הסגול, הוא אהב אותו״ ״מי הוא היה, הארי ?״ לואי שאל בשקט, ואני בכנות לא זכרתי. אני מתכוון, אני לא מצליח לזכור את פניו כי זה היה בגיל צעיר, לעולם לא שאלתי לשמו. הוא תעלומה. ״אני לא יודע״ אמרתי בפשטות ״בפעם האחרונה שהתראינו הוא אמר שצריך לעזוב, לעזעזל אני-״ גיחכתי מסיט את מבטי ״נתתי נשיקה לשפתיו, זה מצחיק... היינו רק ילדים.״ ״בן כמה היית ?״ לואי שאל, משכתי בכתפיי מנסה להיזכר ״אני חושב שש או חמש...״ עניתי. ״הנשיקה הראשונה שלי עם בן בגיל כזה קטן״ צחקתי. ״אתה חושב שתזכה לראות אותו שוב ?״ לואי שאל, צחקתי מניד בראשי ״זה קרה כשהייתי ילד קטן, אני לא יודע... גם אם כן, אני לא חושב שאזהה אותו״ אמרתי מסתכל על לואי ״זה סיפור יפהיפה הארי.״ אמר בחיוך קטן ״וגם עשית מעשה טוב, אני שמח.״ ״אני משתדל״ אמרתי בשקט, נושך את שפתיי במתח וחש במתח המייסר שקיים באוויר כשאני מביט בו כך, פאק הוא יפהיפה. לפתע הרגשתי את ידו נוגעת בשלי ולבי הלם בחוזקה, גופי נתקף הלם מסחרר ובטני התהפכה. הוא אחז בידי בעדינות והמגע שלו היה כה רך וממכר, תפסתי בידו, מרגיש את הצמרמורת הזוחלת בעמוד השדרה שלי, דמי בוער בעורקיי ונהייתי חסר מילים. ״בסוף אתרגל לכל זה...״ מלמלתי, קצת מפחד. מפחד מהיום שהוא כבר לא יהיה פה. הסתכלתי עליו והוא חייך אליי, חיוך כה מתוק וחם, עיניו מתכווצות ושפתיו נמתחות, חייכתי אליו ונשכתי את שפתיי בחוזקה. ״אני רוצה...״ לחש מנסה למצוא את המילים, הוא נאנח והסתכל לעיניי ״אבצע את העסקה, אבל תצטרך להיות שם.״ ״מ-מה ?״ פלטתי לא מוכן לזה ״אבל הארי... אם הוא ידע שיכלת לראות אותי אז הוא יכול להחליף לך מלאך, אני לא רוצה ללכת ממך״ אמר בשקט, התקרבתי עם ידי ללטף את פניו אך הוא מיד נסוג לאחור מעט, לא עוזב את ידי. ״לא...״ אמר בשקט, פלטתי נשימה לא מתכוון להתווכח עם זה. ״כמה מלאכים הפכו לבני אדם ?״ שאלתי בסקרנות ״אני מכיר רק אחד.״ אמר. ״נחכה עם זה כמה ימים, רק אל תלחץ עליי בקשר לזה, בסדר ?״ הנהנתי בהסכמה והוא חייך, חייכתי חש שאני נאבד בזוג עיניו, ושוב, פחדתי שזה זמני.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
