התעוררתי לכמה הודעות לגבי אתמול, כולם נהנו והרגישו צורך להודות לי על כך. חלק כתבו לי למה לא נשארתי עד הסוף, לא חשבתי שבאמת הבחינו בזה שהלכתי. ידעתי שאם אשאר אשתכר ואריב עם איזה בן זונה שיכעיס אותי במעט. לאחרונה אני מנסה להפסיק עם כל החרא הזה, אני מנסה להשתפר. הנחתי את הטלפון בכיסי ובחנתי את החדר, לואי כמובן לא נוכח. התמתחתי ונשכבתי חזרה במיטה, מסתכל לתקרה ופולט נשימה. אני חושב שהתרגלתי אליו... ואני שונא את זה. עכשיו אהיה איתו הרבה, הוא רוב היום נמצא איתי. אז מה אעשה שילך ? נשכתי את שפתיי חש את לבי מתכווץ, שיט. עצמתי את עיניי ובלעתי רוק, בגלל זה אני לא מתקרב לאנשים יותר מדי, כי בסופו של דבר כולם צריכים ללכת. קמתי מהמיטה והלכתי לחדר המקלחת, לצחצח שיניים. אני שונא בוקר. הסתכלתי על כפות רגליי בעודי צועד, מרגיש את גופי מצטמרר למראה כף הרגל חסרת הזרת, אני חייב לברר לגבי זה. לא קיבלתי שום הסבר לגבי מה קרה לי, למה הוציאו אותה. למען האמת מזל שכרתו את האצבע הזו, הייתה לי בציפורן פטרייה ולא היה לי כוח לקבוע תור לרופא. זה חסך לי זמן. אמרתי לעצמי כבדיחה וגיחכתי. נכנסתי לחדר המקלחת ולקחתי את מברשת השיניים, שם עליה משחת שיניים ומצחצח. מסתכל על עצמי במראה, השיער שיוצא מהקוקו, העיניים העייפות והשפתיים היבשות. הסתכלתי על בטני, על הצלקת ותהיתי לעצמי אם זה בולט יותר מדי, אני שונא את הסימן הזה. אני שונא את התחושה שהייתה לי כשהוא דקר אותי, הרגשתי חלש. לא הצלחתי להגן על עצמי, ובנוסף גם לא הגנו עליי. מאז הבטחתי לעצמי שלעולם לא ארגיש חלש או חסר אונים, לא להסתמך על אנשים מזויינים, גם הקרובים אליך.
לאחר שצחצחתי את שיניי שלפתי את הטלפון מכיסי וחייגתי לטרוי, לדעת אם הוא נמצא בבר.
״אני לא יכול לדבר״ שמעתי את טרוי לוחש, גיחכתי בזלזול ונשענתי עם כתפי כנגד הקיר
״אתה מחרבן ?״ שאלתי ושמעתי אותו נאנח
״אתקשר מאוחר יותר״ אמר, הורדתי את החיוך.
״תנתק את השיחה״ שמעתי קול של אדם מבוגר יותר ולבי החסיר פעימה, מה קרה ?
״איפה אתה ?״ שאלתי מיד
״אחזור אליך, ביי״ הוא ניתק לי. מה לעזעזל קרה ? התקשרתי לאדם ונשמתי עמוק, הוא בטח יודע. אני מאוד מקווה שהם לא הסתבכו בגלל הסמים המסריחים שלו.
״תראו מי זה״ אדם ענה, גלגלתי את עיניי והלכתי למטבח
״איפה טרוי ?״ שאלתי בסקרנות, שמעתי צחוק של בחורה ברקע אצלו. אני כמעט בטוח שהוא מתמסטל כרגע.
״טרוי נמצא היכן שהוא נמצא-״
״אדם אני אזיין אותך !״ כעסתי
״אני לא יודע, לעזעזל אתה מפריע לי״ אמר. כולם פתאום נהיו פאקינג עסוקים.
״לך תזדיין...״ פלטתי וניתקתי את השיחה, נשמתי עמוק להירגע. אני רק מקווה שלא קורה משהו רע שאני מעורב בו. נכנסתי למטבח ולקחתי דגני בוקר מכיוון שהייתי עצלן להכין ארוחה נורמלית. שפכתי לקערה קטנה ואז הוספתי חלב, מערבב את זה ומתיישב בשולחן הקטן שבפינת המטבח, לצד החלון הפתוח. אפשר לראות מפה מגרש משחקים שבו ילדים קטנים משחקים בכדורגל, צועקים לאחד השני ורצים אחר הכדור. אכלתי מדגני הבוקר וצפיתי בהם, מרגיש שהקולות הצפצפנים שלהם מתחילים להימאס עליי אז סגרתי את הזכוכית של החלון.
״מה כלכך רע בקולות שלהם ?״ קפצתי מבהלה כששמעתי את לואי, אני שונא שהוא פשוט מופיע ללא התראה.
״הכל״ השבתי, אוכל ומתעלם ממנו כרגע. אני לא בטוח מה התפקיד שלו, אבל מאז שבא אני חולם חלומות מפגרים על מקומות יפים ומרגיעים, אם כי דברים שאני חווה ביום נכנסים לתוך החלום. למשל שחלמתי על יער יפה, בעטתי בעץ ונפלה לי הזרת, זה היה חלום מוזר. הלילה חלמתי שאני חסר בית וטיילתי ברחוב עד שמצאתי בית פאקינג צבעוני, צבעתי אותו בשחור ושסיימתי לצבוע חזרו הצבעים, זה היה פאקינג מעצבן. הנחתי לצבע להישאר צבעוני ומוזר ונכנסתי לבית המסריח, לואי היה שם בלי הכנפיים שלו, לבוש כמו בן אדם נורמלי. אני הושטתי לו את ידי והוא אחז בה, וזה היה מוזר. לא הבנתי למה זה קרה, ומה שהיה מוזר יותר זה להרגיש לגעת בו. ״אתה נכנס לחלומות שלי ?״ שאלתי והסתכלתי עליו, הוא גיחך ולבי החסיר פעימה
״מה ?״ שאל, הוא שמע אותי. ״מה בדיוק חלמת ?״
״שאני מזיין לך את הצורה-״
״הארי !״ הוא מיד לקח צעד לאחור ונרתע, פער את עיניו והאדים, משלב את ידיו כאילו מסתיר את גופו ואז נראה כועס. ״זה לא מצחיק אותי״
״אני חולם על צבעי קשת בענן והחרא הזה, על חיות חמודות, אני בכלל שונא חיות״ אמרתי והוא פלט נשימה
״אני לא ממש נכנס לחלומות שלך אבל יכול להיות שיש לי קשר לזה״ אמר במשיכת כתפיים, הוא הזיז את הכיסא לצידי ולבי החסיר פעימה, שפתי נחתה, הוא ממש יכול לגעת בזה. לאחרונה הוא לא מהסס לגעת בדברים מולי, וזה מרגיש שהוא באמת פה. הוא התיישב והסתכל עליי, ומיד הסטתי את מבטי. תפסתי את האגוז שהיה בשולחן וזרקתי אליו אך זה עבר דרכו ״ידעתי שאתה הולך לזרוק עליי משהו !״ הוא צחק. התבוננתי בו חסר נשימה, בלעתי רוק והושטתי את ידי לידו שהייתה על השולחן, אך הוא מיד נסוג לאחור. ״אל תנסה״
״זה אפשרי בכלל ?״ שאלתי בשקט, תוהה אם זה אפשרי לגעת בו. הוא הסתכל עליי שניות בשקט ושפתיו זזו באיטיות כאילו מהסס אם לענות, אך לבסוף הנהן בחיוב והסתכל לעיניי, עיניו הכחולות ריסקו אותי במכה מענה. טבעתי בתוכן. ״אז למה אתה לא נותן לי ?״
״לגעת בי ?״ גיחך ״אני לא יכול להתקרב לאף אחד, אם אני נחתך או נפצע אני לא יודע אם זה יתרפא, אני לא בן אדם.״
״אתה חושש שאפגע בך ?״ שאלתי
״לא״ אמר מיד בלי להסס ״אבל אני מעדיף לשמור על המצב כפי שהוא.״
הנחתי את כף ידי בשולחן והסתכלתי לעיניו, לא ידעתי שזה פאקינג אפשרי. ״תושיט את ידך״ ביקשתי בשקט והוא נראה קצת מודאג ומפוחד, אני רק רוצה להרגיש שזה אמיתי.
״לא״ אמר והוריד את ידיו לברכיו, משלב את אצבעותיו.
״אתה לא יכול להיות נראה ובלתי נראה״ אמרתי וקמתי מהכיסא בקצת כעס, לעזעזל רציתי אותו אמיתי. ״אני לא רוצה פאקינג לדבר לעצמי ולהרגיש שצופים בי כשאני הולך לישון״
״אבל אני שומר עליך-״
״אני לא צריך שמירה מזוינת.״ אמרתי בכעס, הוא כרגע נראה ילד קטן שנוזפים בו הוריו. ״לעזעזל לואי...״ העברתי את אצבעותיי בשיערי, נושם עמוק לפני שמביט בו שוב. ״מלאך לא יכול להפוך לבן אדם ?״
״א-אני לא יכול״ הניד בראשו ולא הסתכל לעיניי, נשכתי את שפתיי
״למה לא ?״ שאלתי
״כי ככה זה, פשוט תכבד את זה.״ אמר ונראה כועס בחזרה. דחפתי את הכיסא שלי בכעס לשולחן ועזבתי את המטבח, זה דפוק. יצאתי מהבית טורק אחריי את הדלת ונועל, אלך לבר ואשתה משהו קטן.
״הארי !״ שמעתי אותו קורא ויכולתי לראות מזווית העין שהוא לצידי ״אל תתעלם ממני, אני יודע שאתה שומע אותי״
״לעולם לא רצית להפוך לאמיתי ?״ שאלתי מסתכל עליו
״אני אמיתי״ אמר בקול שקט ותמים
״הבנת את כוונתי״ אמרתי והיה לו חיוך קטן, לבי החסיר פעימה.
״תמיד רציתי לחוות את מה שכולם חווים בחיים האנושיים שלהם, אבל זה מסוכן לי״ אמר, גירד בעורפו ״חוץ מזה אני חושב שזה זמני בלבד״
״איך זה הגיוני אבל ?״ שאלתי והיה לו חיוך מסתורי.
״אני לא אמיץ מספיק בשביל להיות כמוך הארי״ אמר, ממה הוא כלכך מפחד ?!
״אני אשמור עליך״ אמרתי, הוא חייך והידק את שפתיו, כאילו לא באמת אכפת לו ממה שאמרתי עכשיו.
״למה אתה רוצה אותי אמיתי פתאום ?״ שאל ומשך בכתפיו, ולזה לא היה לי תשובה. אולי כי נמאס לי להרגיש שאנשים מסתכלים עליי מדבר לשום דבר ? אני לא יודע, נמאס לי מהמצב המזויין הזה. ״זה מחמיא לי למען האמת, בהתחלה לא יכלת לסבול אותי״
״רק בהתחלה ?״ התגריתי בו בחיוך והוא גלגל את עיניו
״תשתוק״ אמר. חייכתי ונשכתי את שפתיי, בולע רוק ומתבונן בו. ״זה ידרוש ממני לבצע עסקה איתו״
״עם השטן ?״ גיחכתי בזלזול
״לא-״
״אלוהים ?״ שאלתי ובחנתי את מבטו
״לא.״ אמר
״מי זה איתו ?״ שאלתי מבולבל והיה לו חיוך קטן בזמן שהסיט את מבטו
״אסור לי לגלות לך, אתה רק בן אדם״ אמר. רק בן אדם ? ״אין לו שם.״
״מה העסקה איתו כוללת ?״ שאלתי והוא הסתכל לעיניי קצת מוטרד מהשיחה הזו, זה אפשרי שהוא יהיה אדם, הוא מתחיל לחשוב על זה באמת.
״מה שהוא קובע״ לואי השיב. ״אני מעדיף לא לעשות את זה.״
״אני מעדיף שתלך להזדיין״ אמרתי ממשיך ללכת בלי להביט בו
״אין לך זכות לכעוס עליי״ הוא אמר ״ככה הכרת אותי, מה ציפית ?!״
״אתה צודק״ פלטתי מתעלם ממנו ״אתה יכול להזדיין מפה, נמאס לי מהחרא הזה.״
״הארי-״
״אל תקרא לי בשמי״ סיננתי בכעס והסתכלתי לעיניו, הוא נראה פגוע. שפתיו פעורות מעט וגבותיו מקומטות לצדדים. לבי נחת ונשמתי עמוק ממשיך ללכת, לעזעזל. לאחר כמה זמן הליכה שעבר בשקט הסתכלתי לצידי ולא ראיתי אותו, הוא נעלם. וזה מה ששנאתי, הוא יכול להיעלם, כאילו והוא לא אמיתי.
