נק׳ מבט לואי:
הסתכלתי על הארי שישב במרפסת ועישן סיגריה נוספת, בבוקר הוא נוטה לעשן אחת. מה זה אומר אם הוא עישן יותר ? נשכתי את שפתי התחתונה ולא יכולתי להתעלם מאיך שנראה כועס. למה ? נשמתי עמוק ולבי התכווץ בכאב, הוא לא הסתכל על דבר, עיניו היו מושפלות והוא נראה מלא מחשבות. האם זה בגלל השיחה עם רד הבוקר ?
רד לא היה צריך לדבר כך, לחשוף את זה שיודע שאני מלאך ושאני קיים. והארי לא האשם היחידי, גם אני הפרתי את ההסכם. אני נישקתי אותו כפי שהוא נישק אותי, שתינו אשמים בדבר. לפתע שמעתי רעש והסתכלתי לצד, בדלת המרפסת ישב ארט וניסה לפתוח את הדלת השקופה עם ידו. חייכתי והתכופפתי מעט, מבחין בכך שהוא יכול לראות אותי.
״בוא״ קראתי והוא קשקש בזנבו וקפץ על הדלת מצליח לגרום לה להיפתח מעט ואז רץ לעברי. ״ארט, שב״ אמרתי והוא ישב והסתכל עליי עם הלשון שלו בחוץ. הסתכלתי על הארי שמתבונן בארט ואני יכולתי לראות שהוא מעט מבוהל.
״אתה פה מלאך ?״ לפתע שאל ולבי החסיר פעימה ובטני התהפכה.
״כן״ אמרתי אך לא נראה שהוא יכל לשמוע אותי כלל, נשמתי עמוק והסתכלתי על ארט. ״ארט, תגיד שלום להארי״ אמרתי ואז ארט קפץ על הארי ונבח עליו פעמיים. הארי חייך וליטף אותו והחיוך שלו ירד תוך מספר שניות.
״תחזור...״ לפתע פלט ולבי החסיר פעימה, נשימתי נקטעה בגרוני ובטני התהפכה. לא ידעתי אם שמעתי נכון, הסתכלתי עליו והוא היה ממוקד בנקודה באוויר. נעמדתי ונשכתי את שפתיי, הוא דיבר אליי ? ״לעזעזל״ לפתע גיחך והשפיל את מבטו ״אני שונא להרגיש כך, זה חרא״ אמר ונשם עמוק, רציתי לחבק אותו. ״אני מרגיש בחיסרון שלך ואני שונא את זה, אני שונא את זה שבאת כך והפכת הכל ועכשיו עזבת״ אמר ונשם עמוק ״ומה לעזעזל אני אמור לעשות ? כי לא בא לי להיות פאקינג טוב או נחמד. אני לא מרגיש שיש לי סיבה להיות טוב״
״אתה לא צריך סיבה״ אמרתי מיד אך הוא כמובן לא יכל לשמוע אותי, בלעתי רוק והתכופפתי מולו, הוא ישב בכיסא. ״אתה אדם טוב בעיניי, גם אם אחרים לא מצליחים לראות את זה בך״ אמרתי בקול שקט וחשתי את גרוני נחנק. התבוננתי בו והוא היה כה יפה בעיניי, הוא היה פיסת אומנות מיוחדת. בלעתי רוק חש בלבי שהולם בחוזקה, הייתי שבוי בזוג העיניים הללו, הרגשתי מלאך ללא כנפיים.
״ועכשיו, לאחר הרבה זמן...״ אמר ולקח נשימה עמוקה לפני שנשך את שפתיו והשפיל את מבטו ״אני מרגיש לבד״ אמר ולבי נחת. הארי... הוא נחשף בפניי, הוא חושף את רגשותיו בפניי.
״אתה לא לבד״ אמרתי והסתכלתי עליו, מתחנן שהוא יוכל לראות אותי אך זה לא קרה.
״ואיך זה הגיוני להרגיש לבד אם בקושי היית פה ?״ שאל וזה גרם לחיוך קטן לעלות על פניי, הוא אידיוט. הייתי איתו כל היום, עכשיו הוא לבד. זה ברור שירגיש כך. ״וכל החרא הזה, התסכול הזה גורם לי לכעוס. לכעוס כלכך, אני רוצה לעשות משהו רע, כלכך רע...״ אמר ונאנח, ליקק את צד פיו ונשם עמוק. ״לעזעזל״
הסתכלתי עליו חסר נשימה, לא יכול לעשות דבר.
״לא היית צריך לבוא בכלל מההתחלה.״ לפתע פלט ומבטו היה כלכך קר וחסר רגש, גרם ללבי להתנפץ במכה אחת כואבת ומייסרת. אני בטוח שאינו מתכוון לכך, הוא פשוט כועס. אני מקווה.
