נק׳ מבט לואי:
״זה בעוד יומיים״ הארי סיפר באדישות ואני התרגשתי, הוא הולך לבית ספר למוזיקה ! אני כלכך מתרגש בשבילו !
״הארי זה מדהים״ אמרתי בחיוך. הוא תופס את הרצועה ושתינו הולכים עם ארט לטיול קצרצר, זה נורא כיף לטייל איתו, אמנם להארי זה לא כי הוא זה שתמיד תופס את ארט אבל שיתמודד, היד שלי חלשה לדברים האלה.
״כן, אפשר לומר״ הוא אמר. ״אתה בא, נכון ?״
״אתה לא חושב שזה מיותר לשאול ?״ צחקתי ונתתי לו דחיפה, הוא גלגל את עיניו. ״ברור שאבוא, אהיה הבחור שצועק בקהל, תנסה לזהות אותי״
״אשתדל״ אמר בציניות ואני חייכתי חיוך רחב.
״אני חושב שאתה מאוד אמיץ״ לפתע אמרתי, מסתכל עליו והוא צמצם את גבותיו בבלבול
״אם זה לגבי הג׳וק שהרגתי בבוקר אז-״
״לא, לא בגלל זה״ החלתי לצחוק, איזה אידיוט. ״אתה לא מפחד לזרום עם החיים, זה מדהים בעיניי״
״מי שמפחד לא צועד קדימה בגשר שהחיים בנו עבורו, לא כך ?״ שאל ולבי החסיר פעימה.
״כן״ השבתי, מחייך ואוחז בידו.
״קדימה כלב מסריח, תחרבן״ הארי אמר לארט. לא רציתי לספר לו שארט עשה קקי בחדר המקלחת, הוא היה כועס עליו.
״כן ארט, קדימה״ ניסיתי לעודד את ארט אך אני בטוח שלא היה לו מושג מה אנחנו אומרים. לפתע הבחנתי בקצה הרחוב באיידן ולבי נחת, בלעתי רוק וניסיתי להתעלם ממנו בזמן שהחלנו לצעוד.
״לואי״ הוא קרא לי ומיד הרמתי את מבטי, עוצר מולו ושפתיי פרודות.
״אתה בא ?״ הארי קרא, זה נראה שהוא לא רואה את איידן.
״א-אני כבר אבוא, תמשיך ללכת אשיג אותך״ אמרתי והוא הנהן ובאמת המשיך. הסתכלתי על איידן בכעס ומשום מה הוא חייך. ״באת לנסות לחבל בקשר שלנו שוב ?!״
״לא הפעם.״ אמר בקול רגוע ולבי החסיר פעימה, אז מדוע הוא פה ? ״עליך לעזור לו להפוך לאדם טוב יותר, להודות, להעריך, לאהוב. אתה זוכר את זה ?״
״כן״ אמרתי, חש שנשימתי נעתקה מגרוני.
״אתה עשית את זה״ אמר בקול מרגיע ״אני גאה בך לואי״
״ת-תודה״ לא ידעתי מה עוד לומר.
״היססתי לגביך, אבל ביצעת את המשימה שלך כראוי. לא משנה כמה ניסיתי, הצלחת לגרום להארי לראות את הדרך הטובה בכל מה שעשה, גם כשהיה לו קשה, כשהוא לא רצה, אתה היית שם לעזור לו להיות אדם טוב יותר.״ איידן אמר ״אתה ניצחת בהסכם, מה ברצונך לקבל ?״
״את הארי.״ אמרתי ללא היסוס, מסתכל לעיניו של איידן ״להישאר פה לצידו״ אמרתי, ואיידן הנהן.
״אתה מודע לכך שלא תהיה מלאך יותר ?״ שאל והנהנתי ״לא תוכל לפרוש את כנפיך ולעוף, שום דבר מזה. רק בן אדם נורמלי.״
״זה כל מה שאי פעם רציתי״ אמרתי, בולע רוק ומביט בו בציפייה.
״הייתה לנו הזכות לגדל אותך, היית מלאך למופת״ איידן אמר ובאיטיות נעלם, שפתיי נפרדו בתדהמה ״שמור עליו.״
הוא נעלם.
״לואי אתה בא ?״ הארי קרא ולבי החסיר פעימה, הסתכלתי עליו מבולבל ואז רצתי אליו.
״כ-כן״ אמרתי.
״התפללת או משהו ?״ שאל
״לא אידיוט״ אמרתי בצחקוק ״לא ראית את איידן ?״
״מי ?״ שאל ואז הבנתי, הוא לא זוכר אותו.
״אף אחד, לא משנה״ אמרתי בחיוך ואחזתי בזרועו, ממשיך לצעוד איתו ועם ארט ולשמוע סיפורים מרתקים ממנו, וכלכך שמחתי שיש לי זמן רב לצידו להקשיב ולחוות איתו דברים. הסתכלתי עליו בחיוך, וכשהוא חייך אליי עם הניצוץ בעיניו, הרגשתי שעשיתי את זה.
הפכתי אותו לאדם טוב יותר.
לכל אחד יש את המלאך השומר שלו, אבל אף אחד לא רואה אותו.
וכשהארי ראה אותי יכולתי לעזור לו יותר משעזרתי לפני, ואז זה התגלגל למקום אחר.
אהבה.
מהי אהבה בעצם ? שאלה חסרת מענה, אף אחד לא יכול לתאר את המילה הזו, את הרגש הזה במילים. אבל כולנו יכלנו להרגיש את זה, וכשהסתכלתי על הארי הרגשתי את זה, זה היה מדהים. הבחור הכלכך קר שתמיד רציתי לעזור לו הוא פה לצידי עכשיו, ואני אוחז בידו כמו שיכולתי רק לחלום, ויש לי הזכות לאהוב אותו.
