דפקתי בדלת שלוש פעמים ונשמתי עמוק, ממתין שיפתחו לי. בזמן שהמתנתי השפלתי את מבטי חש את לבי מתכווץ בכאב, אני לא יכול להמשיך עם זה. לפתע הדלת נפתחה ומיד הסתכלתי על רד שעמד והביט בי, קצת מבולבל. ״מה אתה עושה פה ?״ שאל בשקט ויצא סוגר אחריו את הדלת. ״אני לא יכול לעשות את זה״ פלטתי בעצב והסטתי את מבטי ממנו ״רד אני לא יכול-״ ״מה קרה ?״ שאל מיד, יותר דרש לשמוע. ״הוא נוראי !״ קראתי ואחזתי בראשי, רד נשם עמוק וגלגל את עיניו ״לעולם אל תופיע כך עם הכנפיים, מישהו עלול לראות אותך״ אמר. עצמתי את עיניי נושם עמוק ומקפל אותם, מרגיש שלאט לאט הן נעלמות לתוך עורי. כשפרשתי אותן, החולצה נקרעה בגבי. ״עכשיו בוא נדבר בפנים.״ אמר ופתח את דלת ביתו, היה חשוך והנחתי שכולם ישנים. די מפתיע שהוא לא בבר, לא ? זה נראה שהוא שם רוב הזמן, אך כשחיפשתי אותו שם הוא לא היה, מיד באתי לביתו. הוא הוביל אותי לסלון הקטן שלו והסתכל מסביב שאף אחד לא יוצא מחדרו. התיישבתי בספה והשפלתי את מבטי לשולחן השקוף והמבריק, יש לרד טעם טוב בבחירת רהיטים, אם הוא בחר בכלל. הבית שלו יפהיפה. הסתכלתי על התמונות שעל השידה מתחת לטלוויזית הפלזמה שתלויה בקיר, בתמונות יש אותו את אשתו ואת ג׳ון, תמונות יפהיפיות. הסתכלתי עליו והוא נראה סקרן לשמוע מה שיש לי להגיד. ״אנחנו הסתדרנו, השתדלתי להיות בסדר איתו אני מבטיח״ אמרתי בתסכול ובקול שקט ״שמרתי עליו ועודדתי אותו בהכל, אני לא מבין...״ ״מה קרה ביניכם ?״ שאל. ״התכוונתי לעלות לישון ואז יצאתי והוא היה שם עם טרוי המגעיל...״ קולי דעך בעודי מגלגל את עיניי ״התחלנו לריב... ממש לריב״ ״אם היית ׳ממש לריב׳ עם הארי, אני לא בטוח שהיית נראה כך עכשיו״ רד גיחך. למה הוא התכוון ? ״ה-הארי לא אלים״ אמרתי מיד בשביל להגן על שמו ״למה רבתם ?״ שאל. אני אפילו לא זוכר ! ״כי הוא אידיוט...״ מלמלתי ״פחדתי ממנו קצת, אז אני חושב ששרפתי אותו-״ ״לואי !״ רד כעס ״אסור לך להשתמש בזה פה״ נזף. ״אתה מקנא שאני יכול ואתה לא ?״ שאלתי בחיוך מתגרה אך כמובן שזו לא הסיטואציה בכלל, הוא צודק. אסור לי. ״הארי טיפוס קשה, אני רק מופתע מזה שלקח לכם הרבה זמן לריב״ אמר. אני לא מאמין שאומר זאת ! ״הארי מדהים, עד עכשיו הכל היה בסדר !״ קראתי בהגנה על שמו, ועכשיו שאני חושב עליו אני חש את לבי הולם ואני רוצה לעוף בחזרה הביתה. ״הארי דואג לגבי חבריו, לגבי משפחתו, אמנם הוא אף פעם לא יראה זאת אבל הוא דואג לכלכך הרבה אנשים. אבל מי דואג לו ?״ רד שאל ולבי החסיר פעימה ״נייל ?״ משכתי בכתפיי ורד גיחך, תשובה שגויה. אף אחד. ״תן לו זמן״ רד אמר והסתכלתי עליו מבולבל, זמן למה ? ״לואי...״ ״כן ?״ שאלתי מסתכל לעיניו והוא בחן אותי בסקרנות, מלטף את זקן הסנטר הקצרצר שלו. ״לא רבתם כי קינאת שטרוי אצלו, נכון ?״ שאל ולבי החסיר פעימה. התמונה של שתיהם קרובים כלכך עלתה בראשי וגרמה לבחילה לעבור בבטני, הרגשתי את הכאב מחלחל מתחת לעורי ושורף אותי חי, אני שנאתי לראות את זה. ״לקנא ?״ שאלתי במהירות וצחקתי צחוק מאולץ ״מה פתאום״ ״לא שכחת את העסקה שעשית...״ אמר בשקט ובחן אותי, וחשתי את הלחץ בוער בגופי, פחדתי שיבחין בכך. ״נכון ?״ ״לא, לא שכחתי.״ אמרתי ובלעתי רוק, נושם עמוק ומסיט את מבטי בזמן שגירדתי בעורף. ״ו-ובכן, אולי לפעמים אני מסתכל עליו אבל אני נשבע שאני לא מתקרב״ ״אני לא מבין איך לעזעזל אתה המלאך השומר שלו״ רד נאנח, אני חושב שלרד הייתה תוכנית ואני הרסתי אותה. ״זה לא היה אמור לקרות.״ ״אמרו לי לאחר שבוב ימות אני אצל הארי, אני רק מבצע את עבודתי״ אמרתי ורד גיחך ״אני מקווה שלא הרגת את בוב בשביל ללכת להארי.״ אמר והסתכל עליי וזה גרם לי לגלגל את עיניי, זה לא מצחיק. ״אם יכולתי להרוג רק...״ מלמלתי, אך הוא ידע שצחקתי. הארי המעצבן ! אני מתגעגע אליו. ״אני שונא אותו...״ מלמלתי. ״איך הוא רב איתי ?!״ ״כי זה הוא״ רד נאנח ״אני אביא לך שמיכה, חכה פה.״ אמר והלך למסדרון שמוביל לחדרים. הסתכלתי מסביב, זה די מפתיע שלאדם בעל בר יש בית כזה מאורגן, לא שאני מזלזל אך מקום כמו בר נראה פחות מרשים מעבודה אחרת. זה גורם לרד להיראות כמו אדם זקן שאוהב שתייה או משהו, אולי זה רק אני. אבל רד בחור אחר, חכם, מבריק, וחכם. בנוסף, הוא חכם. ״היי״ נבהלתי מקול לא מוכר ולבי החסיר פעימה, הרמתי את מבטי והבחנתי בנער שנראה בגילי, עומד עם כובע גרב, יש לו מכנס עם ציורים של חיות אך לא לובש חולצה. ״אתה בטח ג׳ון״ אמרתי בחיוך, מתרגש לפגוש אותו. ״מי אתה ?״ שאל בחיוך והתיישב לידי, אני לא מאמין, זה בנו של רד ! תמיד רציתי להכיר אותו ! ״לואי, חבר וותיק של אביך״ אמרתי והושטתי את ידי ללחוץ את שלו וכשלחץ חייכתי חיוך רחב ״נעים מאוד להכיר אותך״ ״גם אותך״ אמר בגיחוך והסיט את מבטו, הוא נראה קצת חיוור. בלעתי רוק ובחנתי אותו, מתחת לכובע אין לו שיער. ״איפה זה ?״ שאלתי בשקט והוא נראה מבולבל. מה אם השאלה לא תהיה במקום ? ״איפה הגידול הזה ?״ ״זה...״ גיחך ״בלב שלי.״ השיב בפשטות והידק את שפתיו ״לא ממש נשאר מה לעשות עם זה-״ ״בטח שנשאר.״ מיד אמרתי בכעס, הוא וויתר ? לבי נחת וחשתי רע לראות שוויתר, נשמתי עמוק והסתכלתי לעיניו. ״הרופא לא חושב כך״ אמר במשיכת כתפיים. הושטתי את ידי לבית החזה שלו אך עצרתי, יכול להיות שלא ירצה בכלל שאגע בו. ״אפשר ?״ שאלתי בשקט והוא גיחך והנהן. נגעתי בבית החזה שלו, עוצם את עיניי וכשהרגשתי בגופי את הבחילה הקטנה הזו ידעתי שזה המקום. השארתי את כף ידי, מרגיש את ראשי קצת קודח, כאילו שאבתי את זה ממנו, אבל לא בדיוק. ״אי אפשר להרגיש את זה״ הוא צחק. פקחתי את עיניי והסתכלתי עליו, חייכתי והורדתי את ידי. סיימתי. ״הכל יהיה בסדר, ג׳ון״ אמרתי בחיוך רך והוא נראה קצת מבולבל כשהביט בי, זה בסדר. הוא לא מבין מה ההתנהגות המוזרה שלי. ״השמיכה קצת מ-״ רד עצר את הדיבור שלו כשהבחין שג׳ון פה ״ג׳וני מה אתה עושה פה ? אתה לא ישן ?״ רד שאל וזרק עליי שמיכה חומה בגסות, שילך לעזעזל. ״שמעתי אותך אז יצאתי לוודא שהכל בסדר״ אמר והסתכל על שתינו בזמן שקם מהספה. ״אחזור לישון, לילה טוב״ ״לילה טוב״ רד אמר לו ולאחר שהלך ושמעו את דלת חדרו נסגרת הבנתי שנשארתי רק עם רד. פרשתי את השמיכה מעליי, נזכר באיך הארי כיסה אותי לפני שנהיה אידיוט מושלם ורב איתי. הארי... נשמתי עמוק והסתכלתי על רד, מבחין בכך שהוא מסתכל עליי וגבותיו מצומצמות. ״מה ?״ שאלתי מבולבל ״על מה דיברתם ?״ רד שאל ״על שום דבר״ צחקתי מהתגובה המגוננת מדי שלו. ״הוא נראה ילד טוב״ ״הוא באמת כזה״ רד אמר בחיוך ואז גירד בעורפו והוריד את החיוך, כאילו מניח לנושא. הארי לא יודע שלרד יש ילד, או אישה, נכון ? אני חושב שאין לו מושג. מבחינתו רד זה בעל הבר האהוב עליו. ״עד מחר תצטרך לסדר את העניינים עם הארי״ ״מחר ?!״ שאלתי מיד במעט כעס ״אתה מסלק אותי ?״ ״לא. אבל אם לא תפתור איתו את הבעיות שלכם לא תצטרך להישאר פה״ אמר ולבי נחת, רציתי להישאר פה. רציתי להתווכח על כך, אבל הוא צודק. אני פה בגלל הארי, לעזור לו, נכון ? אם כי הוא טוען שהוא לא צריך את עזרתי. ״תלך לישון ומחר תפתור איתו הכל.״ רד הצביע עליי והנהנתי בחוסר ברירה, אני לא אבקש סליחה. המחילה מטהרת, אך לא הפעם ! לא כשלא עשיתי דבר והוא הפך לגס רוח נורא. ״לילה טוב רד״ אמרתי בשקט ונשכבתי, מתכסה בשמיכה. ״לילה טוב.״ אמר והסתכל עליי לפני שהלך למסדרון ונכנס לחדרו. הסתכלתי לקיר ולבי התכווץ, שנאתי את זה. אף פעם לא רבנו, ולמה הוא אחז בידיי ?! פחדתי, אמנם הוא לא פגע בי פיזית אך הוא מנע ממני לזוז, פחדתי שיאיים עליי, אני לא יודע מה רצה לעשות. עצמתי את עיניי ונזכרתי במבטו הכועס שצעק עליי, איך יכל ? אני תמיד הייתי שם בשבילו, על מה כעס עליי ? למה ? נשמתי עמוק בעצב, זה לא היה אמור לקרות כך. עצמתי את עיניי ודמיינתי בראשי איך היינו אוחזים בעדינות עם אצבעותינו אחת בשנייה, זה היה הכי קרוב שיכולנו ושתינו נראינו כה נלהבים מזה. הוא היה שונה בלילות הללו, רך, עדין וטוב יותר. לבי התכווץ ונשימתי נקטעה בגרוני, נשכתי את שפתי הרועדת ונשמתי עמוק, אני כלכך כעסתי עליו שאיבד את השליטה איתי. הוא אמור לא לכעוס עליי, מה אם נמאס לו ממני ? לא עשיתי דבר רע. ראיתי אותו עם טרוי וזה נראה לא בסדר. אני לא בטוח... האם זה בגלל ש- לא לואי. בלעתי רוק, נושך את שפתיי חזק יותר. האם זה בגלל שרציתי אני להיות שם במקומו ? הקול הקטן בראשי לבסוף שאל את זה ולבי התכווץ בכאב, פקחתי את עיניי חש את עיניי בוערות מעט לפני שהדמעות עלו. זה לא מרגיש לו רגע מיוחד שאינו צריך לחלוק עם כל אחד ?! אני יודע שזה לא אפשרי, שאסור לי לקנא לו... נשמתי עמוק נשימה רועדת וחשתי את הדמעה מחליקה על עור פניי באיטיות. אני מעדיף לראות אותו עם מישהו קבוע, מישהו טוב שבאמת יעניק לו אושר. מישהו שיוכל להעניק לו מה שאני לא, שלא יהיו להם גבולות והם יעשו מה שירצו ויהיו מאושרים. אך גם לחשוב כך, שזה הכי טוב בשבילו, רציתי לבכות כי... רציתי להיות הבחור הזה. לבי הלם בחוזקה ובטני התכווצה מלחשוב על כך, רד היה הורג אותי אם היה יודע שאני חשבתי על כך הרגע, אני המלאך השומר שלו, זה אסור. אני הורס הכל... נשכתי את שפתיי ומחיתי את דמעותיי, עוצם את עיניי ונזכר רק ברגעינו היפים, כי היו כאלה. אשמור אותם בלבי, ואנסה למחול על הרע. כי המחילה מטהרת.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
