נק׳ מבט הארי:
הלכתי מצד לצד, מרגיש מסוחרר ומעט מבולבל לגבי הדרך שבה הגעתי הנה. אני כמעט ולא זוכר, שתיתי יותר מדי. התקרבתי לסורגים בציפייה לראות סוהר שעובר אך לא היה אדם.
״לעזעזל...״ פלטתי והתיישבתי במיטה כשראשי בין כפות ידיי ועיניי עצומות. הסתכלתי מסביב לתא הריק הזה וללא סיבה גיחכתי, זה יותר היה מכעס. מכעס על המקום המזדיין הזה שחושב שאם יאסור אותי כך אז ארגע או משהו מפגר אחר. אני בטוח שאני פה בגלל משהו שקשור לטרוי, כי הרי שתינו אתמול יחד. ואז מה קרה ? עצמתי את עיניי מנסה להיזכר אך זכרתי רק מעט צלילים ותמונות שלא כלכך קשורות. מה לעזעזל קרה אתמול ? אני זוכר רק את התסכול שחשתי בחדר הבית מלון. אני בטוח שלואי נכח שם וצפה בי, וזה שיגע אותי. אז יצאתי משם.
״יש פה מישהו ?!״ צעקתי והתקרבתי לסורגים, ולפתע שוטר בא לתא שלי במהירות.
״תהיה בשקט, זה חמש בבוקר״ אמר וזה גרם לי לצחוק בזלזול ולקחת צעד לאחור.
״שקט בתחת שלי...״ מלמלתי ואז גלגלתי את עיניי, מסתכל על השוטר ומזהה אותו מפעמים קודמות שנעצרתי. מארק. ״בוקר טוב גם לך מארק, אפשר להבין למה לעזעזל אני פה ?״
הוא גיחך בזמן שפתח את התא.
״הפרעה בציבור, נורא הופתענו שמדובר בך סטיילס״ אמר ושהתא נפתח יצאתי והלכתי לצידו בלי להסתכל עליו. ״בדרך כלל אתה מגיע לפה על דברים יותר חמורים״
״אני מוריד פרופיל מארק...״ אמרתי בציניות ובחיוך מתחכם. הגענו לדלפק ששם ישבה ג׳ודי, לרוב היא עובדת פה מהבוקר עד שש בצהריים, בחורה נחמדה שאוהבת להתגרות בגורל ולעצבן את האסירים פה. ״בוקר טוב ג׳ודי״ אמרתי בנשימה אחת והיא הסתכלה עליי בחיוך
״סטיילס... למה אני לא מופתעת ?״ גיחכה ואני רק חייכתי. ״הרבה זמן״
למה זה לא מרגיש כך ?״ שאלתי.
״מישהו אוסף אותך ?״ שאלה, וכרגע לא נראה לי נכון להתקשר לנייל בשעה כה מוקדמת בבוקר, אני אסתדר.
״אני אסתדר״ אמרתי ואז בחנתי אותה ועלה לי חצי חיוך ״אלא אם כן התכוונת להציע לי טרמפ״
״אני לא נהגת מונית-״
״לא אמרתי את זה״ קטעתי אותה ועשיתי מספר צעדים לדלפק שישבה מאחוריו. ״אבל במילא אין כלכך הרבה עבודה בבוקר, לא כך ג׳ודי ?״
״אתה מנסה לפלרטט איתי ?״ שאלה והחיוך שעל פניי נשאר, שוטרת ממזרית, אני גיי.
״בערך״ אמרתי ואז נשמתי עמוק וגלגלתי את עיניי בתסכול, אז כנראה שלא אקבל טרמפ.
״אני נשואה עם ילד״ אמרה.
״מזל טוב...״ מלמלתי ״אצא לדרכי, יום טוב ג׳וד״ איחלתי והלכתי לעבר היציאה המוכרת שיצאתי ממנה כלכך הרבה פעמים. החנייה הייתה גדולה ורובה עם רכבים של משטרה. נאנחתי והתחלתי ללכת, עייף עם כאב ראש מזדיין, לעזעזל עם העולם הזה. לרגע איפסתי את מחשבותיי ונזכרתי שאני אמור לחפש דירה, שיש לי כסף ואני צריך להתחיל לבנות את עצמי, לרכוש דברים שאני צריך ולא להתעצל כל היום. אני רוצה בית ליד הים, כמו שהיה לפני. התכוונתי לחצות את הכביש אך רכב שחור ולא מוכר עצר ממולי והוא פתח את החלון. התכופפתי מעט להציץ וזה היה גבר לא מוכר, שיער שחור ועיניו דקות וכהות.
״אתה צריך עזרה ?״ שאלתי ואז גלגלתי את עיניי הצידה לראות אם יש מישהו ברחוב, היה קריר וריק.
״למה אתה מסתובב לבד בשעה כזו ?״ שאל ונאנחתי
״אני לא צריך דאגה מזויינת...״ מלמלתי והמשכתי ללכת, אך הוא נסע בקצב שלי. מי לעזעזל החרא הזה ?
״תעלה״ קרא וזה גרם לי לזקוף גבה ואז לגחך.
״ולמה שאעשה את זה ?״ שאלתי.
״כי הצעתי לך״ השיב וזה גרם לי להביט בו ולעצור. למה שיציע לי לעלות לרכב שלו ? ואם הוא פושע זה לא יבהיל אותי, אבל אין לי כוח להתעסק בחרא הזה. או שהוא פשוט אידיוט שמנסה לעזור משום מה ? אבל למה לעזעזל ?
״בסדר״ הסכמתי, מלא שאלות אך עייף מכדי לחשוב בהיגיון. נכנסתי למכונית והסתכלתי קדימה, מתעלם ממנו ומבחין בכך שהוא ממשיך לנסוע.
״לאן ?״ שאל
״לים״ אמרתי. למען האמת די מזל שהוא הופיע, הייתי צריך טרמפ. הוא נפל מהשמים, לא כך ? ״מה אתה עושה פה בשעה כזאת ?״
״חיפשתי מקום לשתות, זה מה שאני צריך כרגע״ קולו דעך ומיד הסתכלתי עליו.
״אשתך זרקה אותך מהבית ?״ שאלתי בעוקצנות והוא גיחך
״לא בדיוק...״ מלמל
״יש לי מקום שנוכל לשתות בו״ אמרתי והוא הסתכל עליי לשנייה לפני שחזר לכביש.
״איפה זה ?״ שאל
״בים״ אמרתי והוא צחק בשקט, הניווט לא השתנה.
״ומה הקטע שלך ?״ לפתע שאל ״מה אתה עושה בחוץ בשעה כזאת ?״
״אני לא בטוח...״ מלמלתי בשקט, לא מתכוון למצוא את המילים לספר לו שנכנסתי לכלא הלילה, זה לא עניינו.
