פקחתי את עיניי והתמתחתי על המיטה, מסתובב לצד השני וממשיך לשכב. לא היה לי חשק לפקוח את עיניי, רציתי להישאר כך. הרגשתי שהעולם ממשיך להסתובב ורק אני נשאר תקוע ומבולבל, משהו קורה פה... הקול הזה שבראשי, הבחור עם הכנפיים... מיהו ? אני לא מפסיק לחשוב עליו. הוא הזהיר אותי פעמיים ממוות בטוח, מה לעזעזל קורה כאן ?! זה שיגע אותי, להרגיש שאני מחפש אחר הלא נודע, אחר סוד מסתורי שאולי לא קיים. הרצתי בראשי את אתמול, לאחר מה שקרה מיד הלכתי הביתה. לא יכולתי להישאר שם יותר. פקחתי את עיניי והסתכלתי מסביב לחדר, מתחנן בתוך עצמי לראותו אך בו זמנית מפחד. אולי זה ישמע מוזר ולא הגיוני אבל הרגשתי את הנוכחות שלו. אבל מה אם זה בראש שלי ? לא... הראש שלי לא יכל לדעת על מכונית כחולה ועל בחור שעומד להרוג אותי, זה לא פאקינג בראש שלי. התיישבתי באיטיות, בוחן כל פינה בחדר, מחפש עם עיניי בחוסר אונים, אך לא רואה דבר, רק קיר מקולף, מסגרת ריקה שלפני שבוע הייתה המראה, ארון עם דלת שבורה, אבל לא הוא. נשמתי עמוק ברוגע, מנסה לקרוא לו בראשי, ושוב יוצא מדעתי. ״איפה אתה ?״ פלטתי בשקט ובקול צרוד, מסתכל מסביב ומצמצם את גבותיי. פלטתי אנחת ייאוש, בוחן כל פינה וקופץ מבהלה כשנשמע צלצול הטלפון, נייל. הרמתי אותו ועניתי לו. ״מה...״ פלטתי, חש את לבי פועם בחוזקה. ״בוקר טוב !״ קרא ולפי הקול שלו ידעתי שהחיוך הרחב שלו מרוח על שפתיי ״כן״ פלטתי ״אתה נשמע עייף״ אמר בגיחוך ״איך אתה מרגיש ?״ ״אני בסדר.״ השבתי ביובש. ״חשבתי אולי תבוא איתנו לפארק שעשועים, יש רכבת הרים חדשה-״ ״כן... אני לא חושב נייל״ קטעתי אותו, אני לא פאקינג ילד שאהנה מחרא כזה. ״בסדר, אם תשנה את דעתך אנחנו שם״ אמר. הנהנתי למרות שלא ראה, נשכתי את שפתיי ונשמתי עמוק. ״ברור... להתראות״ אמרתי ״להתראות חבר !״ קרא וניתק. נייל נוטה להתקשר אליי מדי פעם, לרוב זה לשאול מה שלומי או להציע לי לבלות איתם, וכל פעם מחדש אני מסרב, אך הוא לא מרפה. לפעמים כשהוא לוקח אותי מתחנת המשטרה הוא לוקח אותי איתו לביתו ואין לי ברירה אלא להישאר עד שיקח אותי לבית שלי, בדרך כלל ג׳יימי וליאם נמצאים אצלו, הם תמיד יחד שלושתם. בעבר ארבעתנו היינו יחד אך הזמנים השתנו. קמתי מהמיטה ושפשפתי את עיניי, מתמתח ופולט אנחה. אני מוכרח לדאוג לעצמי לארוחת בוקר מהירה, חשבתי. לאחר שאכלתי משהו משביע הלכתי לבר, מרגיש שאני מוכרח לדבר עם רד על מה שקרה אתמול. אם כי לא ידעתי איך יגיב, וכל הדרך עלו בי חששות שאולי הוא יכעס עליי כי יבין למה סטיב עשה את זה, כי יבין שאני הייתי מי שהכה אותו. רד מכיר את סטיב יותר שנים, אפילו סיפר לי בעבר שהוא כמו בן בשבילו. למרות שהוא אומר זאת על כולנו אבל הוא עבר עם סטיב קשיים, ירידות ועליות. נכנסתי לבר בראש מושפל, גבות מצומצמות והרבה מחשבות בראשי. זה היה המקום הקבוע שלי, אני פה כמעט כל יום. נכנסתי לדלפק ורד נראה מבולבל ועמד מולי ״הארי, אתה בסדר ?״ שאל, פלטתי אנחה ונשענתי עם ידי על הדלפק, מסתכל מסביב על האנשים ששותים ולא מבחין בפרצוף מוכר. ״סטיב פה ?״ שאלתי והסתכלתי מסביב ״הוא טרוי ואדם יצאו לפני כמה דקות... הכל בסדר ?״ שאל שוב. בלעתי רוק והידקתי את לסתי, ידעתי שאם הם עם אדם הם יסתבכו כמו טיפשים. ״אני בסדר״ אמרתי, מחליט לשתוק. אני לא בטוח למה, אבל לא יכולתי להרגיש שאני בוכה לו על משהו שלא פאקינג קרה, אבל זה יכל לקרות. הוא יכל לדקור אותי. מה לעזעזל הייתה התוכנית שלו ? להרוג אותי מחוץ לבר ? ואז מה ?! ״אני רואה שדי עמוס פה יחסית לתחילת היום...״ ״זה סוף השבוע, וזה רק ההתחלה״ רד אמר וטפח על כתפי בחיוך, מסתכל מסביב. ״אתה צריך שאעזור לך פה היום ?״ שאלתי. עבדתי אצלו בחינם, אמנם הוא תמיד מתעקש לשלם לי אבל לא יכולתי לקחת ממנו כסף. אני חי בדירה ישנה ששייכת לו, הוא הציל אותי. לא היה לי כלום לפני שפגשתי אותו. כרגע אני חי מטיפים בבר, המקום הזה די מצליח ויוצא הרבה טיפים, אני מתכוון, מספיק כסף בשביל לעבור את היום. ״אתה תמיד מוזמן״ אמר ״אמרתי לך שאתה מושך לקוחות״ ״נשים״ אמרתי בגלגול עיניים ״זה עדיין לקוחות״ קרץ בחיוך ולחץ על כתפי לפני שהלך ללקוחות שהרגע נכנסו. הסתכלתי על כוסות הזכוכית הנקיות, חושב על להכין לעצמי משקה ופוסל את האפשרות הזאת ברגע, לא רציתי להיות שתוי. הרגשתי צורך להיות מודע למה שקורה, כי לאחרונה קורה המון חרא מטורף. נשכתי את שפתי התחתונה, חרד מכל שנייה שעוברת, תוהה לעצמי מה יקרה הפעם ? ומתי אתעורר מהסיוט הזה ? הסתכלתי על כולם מסביב והרגשתי מותקף, אני לעולם לא מפחד, לעולם לא פרנואיד כך, אבל לעזעזל... האם אני יוצא מדעתי ? אני הולך על חבל דק שמפריד בין המציאות לדמיון, כך אני מרגיש. אני מרגיש שאני רוצה ליפול... אך הגאווה שלי לא תתן לי. לעזעזל, אני צריך להשתחרר מזה. הידקתי את כפות ידיי חזק ונשמתי עמוק, משפיל את מבטי ועוצם את עיניי. ולאחר מכן, הכל נעלם. כל רגש עמוק ופחד לא מוסבר, שלטתי בזה מצויין, ברגשות המזויינות שלי. וכך, לא פחדתי מדבר. ״הארי״ שמעתי קריאה מאחורי ולפי הקול זיהיתי שזה בריאן. סיבבתי חצי מבט לעברו והנהון קל ״אתה עובד היום ?״ ״כן״ השבתי בפשטות. ״מזל.״ אמר ובא אליי ״הרבה עובדים התפטרו ורד לא מצליח להשתלט על כל הלקוחות-״ ״מה ?״ מיד שאלתי, הוא לא סיפר לי דבר על כך. ״כן...״ אמר וטפח על כתפי בחיוך ״טוב לראות אותך פה.״ ״בטח״ מלמלתי והוא הסתובב חזרה ללקוחות שהיו צריכים אותו. אמרתי לרד שאם יצטרך אותי הוא צריך רק להגיד, למה לעזעזל לא ידעתי על זה ? זקן מזדיין... נאנחתי, מביט ברד. אין לו סיבה להסתיר ממני, אני יכול לעבוד מצויין. מה אם זה בגלל שאני נוטה לריב עם לקוחות ? אני בטוח שזה זה. אבל זין על זה, אני עובד טוב. לא הייתי צריך לשמוע על כך מבריאן האידיוט, אני מניח שאשתדל לעזור פה יותר. ״אמרתי לכם שהוא פה !״ שמעתי קריאה מהכניסה והבחנתי בטרוי ואדם נכנסים. אדם שלח לעברי חיוך ואני הידקתי את שפתיי, לא מגיב. אני לא מתעסק איתו, הוא אידיוט. כשישבו בכיסאות ממולי זה גרם לי להסתכל מסביב ולקמט את גבותיי ״איפה סטיב ?״ שאלתי מיד. ״הוא כבר יכנס״ טרוי אמר ״אז, אתה שוב עובד פה ?״ ״כן״ מלמלתי, לוקח שתי כוסות וממלא אותן בבירה, מושיט להם בחיוך ממזרי ״על חשבון הבית״ ״כן״ אדם לקח את הכוס ומיד שתה את כולה, כאילו צמא לזה. טרוי הניח את זה לידו ולא נגע. תהיתי מה עשו יחד, אם אשאל הם לא ישקרו כי אין דבר שהם מסתירים ממני, ולאדם יש פה גדול. ״מה עשיתם יחד ?״ שאלתי בסקרנות, בוחן את טרוי שהסתכל על אדם ״פגישת עסקים״ אדם אמר בקריצה וחייך, היו לו שתי שיניים דוקרניות וגדולות בפינה של הפה, משום מה תמיד מצאתי את זה מושך אצלו. ״חמישה קילוגרמים של מריחואנה !״ אדם קרא וצחק, אני גלגלתי את עיניי מבחין בכמה אנשים ששמעו והסתכלו עליו כאילו הוא מוזר, שהוא בעצם כזה. ״כאילו, אנחנו מתחילים מכמות קטנה כרגע-״ ״תהיה בשקט״ טרוי לחש לו. ״אתה רוצה לעזור לנו למכור את זה ?״ שאל אותי. ״אני לא מתקרב לחרא הזה״ מלמלתי וייבשתי עם מגבת את הכוסות הרטובות שהיו לידי, לא מסתכל עליהם. ״זה מה שאני אוהב בך הארי...״ אדם מלמל, נשען לאחור ומביט בי בחיוך. אני בטוח שהוא השתמש. ״אתה רע... לעזעזל, כלכך רע, אבל שזה נוגע בסמים אתה נהפך לצדיק וטהור.״ ״אל תזיין לי את השכל אדם...״ אמרתי והבחנתי בבחור שהרים את ידו, הנהנתי ונשמתי עמוק. ״עכשיו תסלחו לי, לקוח רוצה אותי.״ אמרתי והלכתי ללקוח. ״גם אני רוצה אותך !״ טרוי צעק ואדם צחק. הלקוח נראה בן עשרים, שיערו שחור וזיפים דוקרניים על לחייו. משהו בו היה סקסי, אך התקשיתי לחשוב שהוא גיי. ״שתי שוטים״ ביקש במסתורין. לקחתי כוסות קטנות ממלא אותן בשתייה החריפה ומציץ לעברו ״אתה מחכה למישהו ?״ שאלתי ומיד עלה לו חיוך ״אני מזמין אותך לשתות איתי.״ אמר. כה בטוח בעצמו שזה היה חמוד למדי, לא מזמינים אותי לשתות. אבל חשבתי שלילה איתו יראה מצויין, אז לא אמרתי דבר. הושטתי לו את שתי הכוסות והוא הביט בי מבולבל. ״מה אני מקבל בתמורה לזה שאשתה איתך ?״ שאלתי מעקם את ראשי, רוצה אותו במיטתי חלש וכנוע. ״את זה תגלה בכוסית השנייה״ קרץ. לעזעזל. הוא הושיט לי כוסית והרמתי באוויר באותו זמן שהוא הרים, וכשהתכוונתי לשתות ממנה שמעתי את הקול הזה.
׳אלתשתה.׳
קול רך, נהיה מוכר לאוזניי. וכשאני שומע את הקול הזה, זה הדבר היחידי שאני שומע, אני מתנתק מהכל. הסתכלתי על הבחור שמולי שכבר סיים את תכולת הכוס והסתכל עליי, מחכה שאשתה. לבי פעם בחוזקה והקרקע נשמטה מתחת רגליי, שפתיי מעט נפערו והקרבתי את הכוס לשפתיי, מתחנן לשמוע שוב. לדעת שזה לא בראש שלי.
׳אלתשתה.׳
שוב. ״למה ?״ לחשתי, מצפה לתשובה שלעולם לא הגיעה. פלטתי נשימה והורדתי את הכוס, מסתכל לעיניים החומות שממולי ואז הושטתי לו את הכוס ״אתה תשתה את זה.״ ״אני חושב שזה לא הולך ככה״ הוא צחק צחוק מזוייף ומיד התקרבתי בכעס, מקמט את חולצתו ומקרב אותו לדלפק, רואה כמה מבוהל הוא. ״אמרתי שאתה תשתה.״ אמרתי בקול ארסי, מביט בו ומבין שזה לא הולך לקרות. וברגע אחד בלי לחשוב ניפצתי את הכוס על ראשו ודחפתי אותו לאחור גורם לו ליפול, טיפסתי על הדלפק גורם לכמה כוסות ליפול ולהתנפץ על הרצפה, עברתי לצד השני והטחתי אגרוף בפניו, שומע שקוראים בשמי ומתעלם. ״מי אמר לך לתת לי את זה ?!״ צווחתי עליו והוא שתק, מבוהל ורועד ובין רגע הכיתי אותו בחוזקה בפניו והוא ניסה להגן על עצמו ללא הצלחה. הפלתי אותו לרצפה, בועט בבטנו ומתכופף, תופס בצווארון החולצה שלו ומביט בו מדמם מהאף ועיניו חצי סגורות, האגרוף שלי מעליו והסתכלתי עליו ״שאלתי מי-״ ״סטיב ! זה סטיב, בבקשה תפסיק !״ צעק. לפתע משכו אותי לאחור וזה היה רד, דחפתי אותו ממני מבוהל ״אל תיגע בי !!!״ צעקתי, מבחין במבטים של כולם. אחזתי בראשי וצעקתי, מרגיש שאני משתגע ״מי אתה ?!״ צעקתי, מחפש דמות עם כנפיים, מרגיש שאיבדתי את זה. התנשמתי בכבדות ושהבחנתי בסטיב מיד הלכתי אליו ונתתי אגרוף לבטנו גורם לו להתקפל ״הארי, תצא !״ צעקתו של רד נשמעה מתוך השקט. הסתכלתי לאחור מתנשם, רואה את המבטים המפוחדים שנעוצים בי... לא... לעזעזל, לא. ״החוצה !״ רד צעק שוב. ויצאתי. מתנשם ומרגיש את כפות ידיי רועדות, בלעתי רוק שעבר בגרוני היבש. ״פאק...״ פלטתי. מביט בידיי המוכתמות בדם. הרגשתי שאני משתגע, הקול הזה שוב הציל אותי ממוות.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
