נק׳ מבט הארי:
כולנו יצאנו מהמכונית והיינו מחוץ מבנה גדול שבכניסתו שתי שומרים. שקט פה...
״אתם בטוחים שזה פה ?״ שאלתי מבולבל, ג׳יימי אחזה בזרוע שלי ומשכה אותי אחריה
״כמובן !״ קראה.
״כמה זמן זה ?״ לואי שאל וזה גרם לי לגחך, הוא כבר יודע שזה יהיה משעמם עבורו.
״מספיק זמן בשביל לגרום לך לרצות להתאבד״ ליאם השיב לשאלתו. אידיוטים, אני נשבע שזה לא כזה משעמם.
״אני שונא את זה״ נייל אמר ונאנח, גורם לי לגלגל את עיניי.
״אז למה אתם קונים כרטיסים לזה והולכים ?״ לואי שאל מבולבל, גורם לי להסתכל עליו
״אמרתי לך למה, כי הם אידיוטים״ אמרתי והיה לו חיוך קטן
״תשתוק הארי״ נייל אמר
״כי זה כיף״ ליאם אמר. אלוהים, הם אידיוטים.
״רק הארי וג׳יימי אוהבים את זה״ נייל סיפר ״כך הם נפגשו בעצם, אתם זוכרים את זה ?״
״זה לא מעניין״ אמרתי. עברנו את השומרים ונכנסנו פנימה.
״שתיהם היו בשיעור מוזיקה בבית הספר, כל טקס בבית ספר הארי היה מופיע ומנגן״ נייל אמר וצחק, וכולם צחקו איתו. עצמתי את עיניי בתסכול, לא מסתכל עליהם.
״הארי היה כזה ?״ לואי שאל מופתע. הסתכלתי עליו חש את לבי מחסיר פעימה. הוא לבוש בבגדים שחורים שנתתי לו, הוא נראה טוב איתם. אמנם הוא שונא את זה, אבל הוא יפהיפה כך.
״הוא היה כזה ילד טוב, אתה זוכר הארי ?״ ליאם התגרה בי, הסתכלתי עליו במעט כעס ובלעתי רוק, ולפתע לואי אחז בזרוע שלי וגרם ללבי להחסיר פעימה. איך שאני מתחיל לכעוס הוא פשוט יודע ובא להרגיע אותי.
״כן. היי ליאם ? אתה זוכר שהראש שלך נתקע בתוך כדור כדורסל ?״ שאלתי וכולם צחקו
״אני זוכרת !״ ג׳יימי קראה וצחקה, ליאם גלגל את עיניו
״זה היה חתיכת כדור קשה״ ליאם מלמל וזה גרם לי לגחך
״א-איך דבר כזה יכול לקרות ?״ לואי שאל בחיוך ונראה שמתאפק לא לצחוק.
״הכנסתי את הראש לכדור, תשתוק הארי״ ליאם נאנח. נכנסנו לאולם השקט שבו היו המון אנשים שישבו ודיברו ביניהם בשקט.
״איפה המקומות שלנו ?״ ליאם שאל
״בואו אחריי״ ג׳יימי אמרה ונכנסה לשורה עשר, מסמנת לנו לבוא. ישבו אנשים בתחילת השורת והם הצמידו את הרגליים לכיסא בשביל שנוכל לעבור.
״תסלחו לי״ לואי אמר כשעבר את האנשים הראשונים ״תסלחו לי״ אמר שוב, וכל אדם שעברנו, אמר בשקט. ״תסלחו לי״
״לואי תסתום את הפה שלך״ אמרתי בגלגול עיניים והוא הסתכל עליי כועס
״אל תדבר אליי כך !״ אמר בשקט, וכשעבר עוד אנשים אמר ״תסלחו לי״
התיישבנו במקומות שלנו, לואי לידי ובצד השני שלי ג׳יימי. לאחר כמה דקות האור נכבה ורק הבמה הייתה מוארת. היו שם כלי נגינה ואנשים עלו לבמה, לבושים אותו הדבר. חליפה לבנה ועניבה שחורה, השיער של כולם מסורק לאחור. כל אחד הלך לכלי הנגינה שלו והם החלו לנגן וזה היה כה מרגיע. יכולתי להקשיב לכך שעות, אמנם זה יכול להיות החרא הכי משעמם בעיניי מישהו אבל מוזיקה זה התשוקה שלי, אני אוהב לנגן ולשמוע את הצליל שהתווים מפיקים, לקבל שליטה על המנגינה וליצור אותה איך שארצה. שמעתי את ליאם מפהק בקול ורציתי לזרוק עליו משהו אך לא היה לי מה, נאנחתי והמשכתי להסתכל. מקשיב ועוצם את עיניי. הנחתי את ידי על משענת היד של הכיסא והיא הייתה נגד ידו של לואי, לבי החסיר פעימה והסתכלתי עליו רואה שהוא מביט בי ונראה נבוך. חייכתי מסתכל חזרה לבמה ולפתע הרגשתי שאחז בזרוע שלי, לבי הלם בחוזקה ועקצוצים לא מוכרים וחמימים זחלו בעמוד השדרה שלי, הרגשתי רגוע. רגוע מדי עד שלא סילקתי את היד שלו ממני בגסות, למעשה זה לא באמת הפריע לי כרגע. למרות שאני שונא שאוחזים ביד שלי, אולי הוא פשוט פוחד מהחושך. האגודל שלו ליטפה בעדינות את עורי וזה היה מרגיע, נשימתי נקטעה ושפתיי נפרדו, אני שונא משחקים קטנים ומלוכלכים כאלה. אני מרגיש כך לפחות, הוא אוחז ביד שלי ואני אוהב את זה, אני שונא לאהוב דברים כאלה. זה כאילו מנסה לגרות אותי איכשהוא, כי הוא יודע שאסור לנו. זה קצת עובד לו משום מה. החלקתי את כף ידי לירך שלו ושמעתי את הנשימה המבוהלת שפלט, חייכתי מהדק את שפתיי וצופה באנשים שמנגנים, היד שלו עדיין אוחזת בזרוע שלי. הוא זז מעט אך מיד לחצתי על הירך שלו ויכולתי לשמוע את הנשימה הקשה שהחזיק, לבי הלם בחוזקה, אני אוהב שליטה. למרות שאחז בידי ויכל לסלק אותה ממנו, הוא לא סילק אותה. הסתכלתי עליו והיה לו מבט מבולבל ותמים, חייכתי אליו והוא רק התבונן בי עם עיניו התמימות והסתכל לבמה, גורם לי להסתכל גם. לפתע הזרוע שלו החליקה לעורף שלי, אצבעותיו נכנסות באיטיות בתוך שיערי וליטף ברכות. אני שונא כמה שאני אוהב את זה, לעזעזל. הוא בא עם מגע עדין ותמים, ואני עם מגע גס ומיני מעט. כמה שוני. הסתכלתי עליו ונשכתי את שפתיי, למה אין לי יד שלישית ? החלקתי את ידי למעלה לעבר מפשעתו אך הפעם הוא עצר אותי, גורם לי לחייך ולגלגל את עיניי, למה הרגשתי שהיה פה סוג של משחק ואני ניצחתי ? אך לפתע הניח את ידו בירך שלי וגרם לנשימתי להיקטע בגרוני, לעזעזל. הייתי מזיין אותו עכשיו אם רק הייתי יכול. נשכתי את שפתיי ברעב, נושם ומסתכל עליו, על החיוך שהיה לו. חתיכת זונה קטן, הוא לא תמים כלכך כמו שנראה. לבי פעם בחוזקה, לעזעזל לואי..
״אתם יכולים להפסיק לזוז ? אתם מסתירים לנו את כל המופע״ לפתע מישהי מאחור אמרה ולואי מיד החזיר את ידו לגופו וסילק את היד שלי ממנו, פלטתי נשימה נושך את שפתיו, מרגיש את לבי הולם. לעזעזל. הסתכלתי עליו ולמרות החושך ידעתי שהוא בטח מסמיק נורא כרגע, אני פשוט מכיר אותו.
״הפסק״ לחש לי וזה גרם לי לחייך.
״אל תנסה להתחיל איתי מלאך קטן״ אמרתי בשקט, הוא הסתכל עליי נבוך.
״א-אני לא״ אמר בהכחשה, וידעתי שאסור לנו. אבל אנחנו משתעשעים, זה אפילו קצת כיף.
״תגיד את זה בפעם הבאה שתניח את ידך עליי״ אמרתי והסתכלתי חזרה למופע, שומע שהוא לקח נשימה עמוקה.
