נק׳ מבט הארי:
פקחתי את עיניי לפני שהתמתחתי, עוצם אותן חזרה ומחפש את הכוח לקום. אני חייב לעשן סיגריה... פקחתי את עיניי וראיתי ממולי מעט נוצות על הסדין הכחלכל. לבנות ושחורות. התיישבתי והסתכלתי מסביב, רואה את ארט שישן ליד הרגליים שלי.
״לואי ?״ קראתי בשקט ואז שפשפתי את עיניי ופלטתי קללה, אני מקווה שהוא ירד להביא לי קפה. קמתי עם קופסאת הסיגריות שלי למרפסת, מניח סיגריה בין שפתיי ומדליק אותה באש. שאפתי מן הסיגריה עמוק, מרגיש את העשן הסמיך הממלא את ריאותיי. הסתכלתי לכיוון הבר של רד ויכולתי לראות את אדם, אני לפחות חושב שזה הוא. הבר רחוק קצת אז אני לא ממש רואה. לפתע קפצתי מבהלה כששמעתי קול של עורב לידי, לבי נחת והתבוננתי בו, בעורב שעומד על המרפסת ובוהה בי.
״תתחפף מפה״ מלמלתי ועשיתי תנועה מאיימת שגרמה לו לברוח. נאנחתי ועישנתי עוד, עוצם את עיניי בזמן שאני משחרר עשן. משהו מרגיש לי מוזר היום. זרקתי את הסיגריה ונכנסתי לבית, מסתכל בחדר המקלחת הריק, ואז נאנח בתסכול. ״לואי ?״ קראתי שוב, קצת כועס הפעם. זה לא מצחיק. הלכתי לארט וכשנגעתי בראשו הוא התעורר
״ארט, איפה לואי ?״ שאלתי, והוא הסתכל עליי. לעזעזל... האם הרגע שאלתי כלב איפה לואי ? לואי אילף אותו, ארט אמור להבין. ״ארט, תגיד שלום ללואי״ אמרתי וארט הסתכל מסביב ואז עליי, איפה הוא ?! אני מאוד מקווה שהבחורה בעלת השיער השחור לא הפחידה אותו מדי. נאנחתי ולקחתי את הטלפון מהשידה, רואה שהשעה קצת מאוחרת לשעה שקבעתי עם נייל. לעזעזל, אצטרך לבטל. התקשרתי לנייל ונשמתי עמוק, הולך בחדר.
״מה שלומך חבר ?״ נייל קרא בהתרגשות.
״לעזעזל נייל, רק אל תכעס כמו בחורה...״ מלמלתי מגלגל את עיניי ״אני ולואי לא יכולים לבוא היום, יום ארוך עבר עלינו ו... פעם אחרת.״ אמרתי כתירוץ, מעביר את אצבעותיי בשיערי.
״מה ?״ נייל גיחך. ״אני לא כועס כמובן אבל...״ הוא עצר.
״אבל ?״ שאלתי בגיחוך.
״מי זה לואי ?״ שאל ולבי נחת. עיניי נפערו וקפאתי. צמצמתי את עיניי לפני שהידקתי את לסתי במעט כעס, מאוד מקווה שהוא מתלוצץ כרגע.
״נייל זה לא מצחיק״ אמרתי בקול שקט וחרד, הלכתי מצד לצד בחדר ונשימותיי גברו.
״טוב ?״ הוא גיחך ״זה בסדר, נתראה מחר אז״ אמר.
ניתקתי את השיחה והתקשרתי לטרוי במהירות, מתנשם ונושך את שפתיי בלחץ, מרגיש את לבי דוהר בבית החזה שלי.
״תראו מי מתקשר...״ טרוי מלמל לטלפון ״אני קצת עסוק למען האמת-״
״תשתוק רגע״ קטעתי אותו, נאנח בעיניים עצומות.
״מה יש הארי ?״ שאל בעייפות.
״אתה יודע איפה אני ?״ שאלתי ושמעתי אותו צוחק
״אם אתה מזמין אותי אני נאלץ לסרב, כפי שאמרתי אני עסוק-״
״טרוי תענה על השאלה המזויינת״ אמרתי מיד ושמעתי אותו נאנח.
״בבית מלון, רד סילק אותך מהבית כמו כלב״ אמר בפשטות ״למה ?״
״עם מי אני ?״ שאלתי בלחץ.
״עם הכלב שאימצת״ אמר מבולבל ״הארי מה השאלה פה ?״
״איזה כלב לעזעזל...״ מלמלתי
״ארט״ אמר בקול שקט ולבי נחת, כף ידי רעדה ורציתי לשבור את הטלפון. אני לא אימצתי את ארט. ״ה-הארי אתה על משהו ?״
״אתה זוכר את לואי ?״ שאלתי והיו שניות של שקט ״טרוי שאלתי שאלה !״
״לעזעזל איתך, למה אתה כלכך מוזר ?״ שאל ושמעתי שנאנח. ״ליאו ההוא מהבר ? הבחור עם השיער המחומצן-״
״לא ליאו, לואי !״ צעקתי וחבטתי בקיר בכעס ״אתה זוכר את לואי ?!״
״תירגע״ אמר ״מי זה לואי ?״
זרקתי את הטלפון בחוזקה לרצפה ופלטתי צעקה כועסת, תפסתי את מנורת הלילה ושברתי אותה על הרצפה לפני שבעטתי בה בחוזקה, פולט קללה בשקט כשהרגשתי זכוכית נכנסת לכף הרגל שלי.
״שיט !״ צעקתי בכעס. מתיישב במיטה ונושם עמוק, זה לא הגיוני... עצמתי את עיניי בתסכול, זה פשוט לא הגיוני.
אני חייב משקה.
