המונית עצרה ממול ביתי ושילמתי לנהג, יצאתי עם הקביים והרמתי רגל אחת, מנסה ללמוד ללכת עם הדבר המזויין הזה. אתמול התחלתי להרגיש את הכאב הבלתי נסבל בזרת, אני אתעלף כשאראה את כף הרגל שלי בלי זרת. אני חושב שכרתו לי אותה ללא סיבה, אני נשבע. הרי זה לא קשור בכלל לזה שהתחשמלתי ! אלא אם כן המכת חשמל פגעה בה ? לעזעזל, עדיין אני רוצה את הזרת בחזרה. הלכתי באיטיות עם הקביים המזויינות האלה, זה היה בלתי נסבל. שנכנסתי בשער והגעתי לדלת חיפשתי אחר המפתחות בכיסי וכשמצאתי פתחתי את הדלת אך לפתע קב אחד נפל לי. לעזעזל... ״אתה מסתדר ?״ לבי החסיר פעימה כששמעתי את לואי, הוא היה בתוך הבית. הסתכלתי עליו חסר נשימה, וכן אני מודה שלדבר עם מלאך מזויין זה עדיף מאשר להיות בחדר בית החולים לבד. אולי קצת, ממש קצת, התגעגעתי אליו. ״לא ממש, נפל לי קב אחד״ מלמלתי ולא יכולתי להתכופף עם רגל אחת, כי אז אתקשה לקום. ״תביא לי אותה ?״ ״אני לא יכול.״ אמר. צמצמתי את גבותיי בכעס ״אתה רציני ?!״ כעסתי, נושם ומשחרר בשביל להירגע ״לך תזדיין...״ ״הארי, אני לא יכול לגעת בחפצים שבעיניך אמיתים״ הסביר. ״בעיניי הם אמיתים ? אז מה הם בעיניך ?״ שאלתי בגיחוך מתחכם, ניסיתי להתכופף ומעדתי אך נפלתי על ברכיי, האצבעות התנגשו בקרקע ופלטתי אנקה קלה, פאק ! אחזתי בקב ואז בעזרת שתיהן קמתי לאט. ״זה אמיתי, אבל אני לא יכול לגעת בזה״ הסביר והביט בי בחיוך ״אתה התגעגעת אליי ?״ ״לא.״ גלגלתי לו את עיניי והחיוך שלו התרחב ״אז סתם ניסית אתמול לקרוא לי ?״ שאל ״אם שמעת אותי למה לא ענית ?״ שאלתי חזרה ״אמרתי לך שאחזור בעוד יומיים״ אמר בפשטות. אבל אם הוא היה שם למה הוא לא ענה לי לעזעזל ? זה מטורף שהתרגלתי לדבר למישהו שלא ממש קיים ? ״האם אני מתחיל להשתגע, לואי ?״ שאלתי בקול חלש ״בכלל לא״ אמר בחיוך קטן ״אתה נהיה פיקח יותר.״ ״תשתוק...״ מלמלתי והוא צחק והסתכל לתוך עיניי, גורם ללבי לפעום בחוזקה. ״אתה מוכן ?״ שאל בדרמטיות. בלעתי רוק וצמצמתי את גבותיי ״מוכן למה ?״ שאלתי ״להשתנות.״ אמר בשקט. ״למה לעזעזל אתה כלכך דרמטי ?״ שאלתי והסתכלתי מסביב ״מוזר אחד...״ נאנחתי. ״היי, אל תעיר לי על צורת ההתבטאות שלי״ אמר ונראה כועס אבל זה היה חמוד. ״אז מה לעזעזל אני אמור לעשות ? להגיד בוקר טוב לשכנים המזדיינים ?״ שאלתי בחצי חיוך ארסי. ״אתה חושב שזה כזה פשוט ?״ שאל בחיוך חזרה. לעזעזל. ״אנחנו הולכים.״ ״לאן ?!״ מיד קראתי ״לעזעזל איתך לואי, הרגע פתחתי את הדלת.״ ״אז תסגור אותה, קדימה.״ אמר והתחיל ללכת, נאנחתי בגלגול עיניים. לעזעזל. סגרתי את הדלת ונעזרתי בקביים בשביל ללכת אחריו. ״אל תגרום לי להתאמץ ! קשה לי ללכת עם החרא הזה !״ צעקתי אליו ולפתע הוא עצר לפני שהגיע לשער, הוא החל לצחוק ללא סיבה. ״מה ?״ ״אגב שכנים, הם מסתכלים עליך כאילו אתה השתגעת״ הוא אמר ומיד הסתכלתי לביתם של השכנים שבהו בי, הרמתי לעברם אצבע משולשת והמשכתי ללכת. ״זה לא היה יפה״ ״לא אכפת לי.״ פלטתי והוא גלגל לי את עיניו, יצאנו מהשער והלכתי בעקבותיו. ״לאן ?״ ״אתה זוכר את המסעדה שאתה וטרוי התכוונתם לאכול בה ?״ שאל ״כן״ ״אתה זוכר את המלצרית ?״ שאל בחיוך, גלגלתי את עיניי ועצרתי ״מה איתה ?״ שאלתי, אני לא מתכוון פאקינג להתנצל. היא מגושמת, היא צריכה לעבוד במקום אחר, כלבה. ״בוא, תאכל ארוחת בוקר.״ אמר והמשיך ללכת. כמובן, אל תספר לי מה אני אמור לעשות. לאחר כמה דקות הגענו למסעדה. נכנסתי ויכולתי להבחין בכמה מבטים מלאי רחמים שנעוצים בי. שילכו להזדיין. התיישבתי בשולחן הריק שליד החלון שמאיר פנימה. לואי ישב מולי והסתכל עליי ״היא עדיין עובדת פה ?״ שאלתי בשקט והסתכלתי מסביב, לא רואה אותה. ״כן.״ השיב בחיוך קטן ״אתה הולך להיות נחמד, מובן ?״ ״תשתוק, אל תתן לי פקודות.״ אמרתי בכעס ״הארי, אגרום לכך שהזרת השנייה תצא לך מהרגל״ הוא איים ״לך תזדיין...״ פלטתי והסתכלתי מסביב ״קודם כל, הגיע הזמן שתגיד תודה.״ אמר, זקפתי את גבותיי ״להודות לך ?!״ מיד שאלתי ״לא לי, אם כי אפשר גם אבל התכוונתי לה. אתה לא מודה לאף אחד״ אמר. גלגלתי את עיניי ״לואי זה הפאקינג עבודה שלה, היא צריכה להביא לי את האוכל״ אמרתי ״עדיין, תודה לה.״ אמר. לעזעזל. לפתע היא ניגשה אליי ולפי המבט שנתנה לי שמתי לב שזיהתה אותי ״תחייך״ ״שלום״ אמרתי ואילצתי חיוך מפגר, לואי הבן זונה. היא נראתה קצת מפוחדת לדבר אליי חזרה ורק חיכתה שאזמין. ״אפשר לקבל באגט עם אבוקדו ?״ ״בבקשה״ לואי אמר מהצד, גלגלתי את עיניי. ״בבקשה״ אמרתי לה וניסיתי שוב לחייך. ״כן״ מלמלה והסתובבה ללכת. ״לפחות את זה היא לא יכולה לשפוך עליי.״ אמרתי ״אני חושב שכדאי שתצמיד טלפון לאוזן כאילו אתה מדבר עם מישהו, אתה נראה משוגע שמדבר לעצמו.״ אמר בחיוך רך ״רק בשביל לשמור על שמך הטוב...״ ״לך לעזעזל...״ מלמלתי ושלפתי את הטלפון מהכיס, מצמיד אותו לאוזן שלי. ״עכשיו אני נראה שפוי.״ ״אתה אף פעם לא תיראה שפוי״ אמר וקרץ ״אני צוחק״ ״היא מתעכבת...״ מלמלתי והסתכלתי הצידה ״היא הרגע הלכה״ אמר ״תמתין בסבלנות״ ״אוכל לשאול אותך משהו ?״ שאלתי והסתכלתי עליו בסקרנות, פאק הכנפיים והעינים הכחולות הללו, הוא היה מהפנט, יפהיפה. ״כן״ אמר ״אתה רוח ? אני מתכוון, היית אדם שמת ?״ שאלתי והוא צחק והסתיר את פיו ״איך הופכים לפאקינג מלאך״ ״זה סיפור ארוך, אני לא בטוח שאפשר לספר לך.״ אמר ושיחק בקצוות שיערו שנגעו בעורף שלו. ״אני מלאך שנים רבות, הארי.״ ״כמה זה שנים רבות ?״ שאלתי בסקרנות והיה לו חיוך אך הוא לא הסתכל עליי ״הרבה...״ מלמל ״יותר ממאה שנה ?״ שאלתי והוא צחק, מה ? ״אלף ?״ הוא נתן לי מבט שאומר יותר ולבי נחת. ״לעזעזל לואי...״ ״לא כל מי שמת הופך למלאך, זה מסובך. רציתי לשמור מלמעלה על אחותי וכך קיבלתי את הנוצה הראשונה שלי.״ סיפר בחיוך ״נוצה ?״ צמצמתי את עיניי, המלצרית הניחה את הבאגט בשולחן אך הייתי מרוכז במה שסיפר ״ואיך אתה יכול לעזעזל לשמור על מישהו אם הם לא יכולים לראות אותך כמוני ?״ שאלתי, ולפתע הטלפון צלצל. ״לעזעזל.״ לואי פרץ בצחוק, הסתכלתי על המסך וזה היה רד, ניתקתי בגלגול עיניים. ״עכשיו היא מבינה שלא באמת דיברת בטלפון״ לואי אמר והסתכלתי על המלצרית ״תודה״ אמרתי לה בחיוך והיא חייכה כאילו מתכוונת לצחוק והלכה ״אני נראה אידיוט גמור...״ מלמלתי והסתכלתי עליו, מצמיד חזרה את הטלפון ״אז איך ?״ ״אתה יכול להזרים אליו אנרגיות חיוביות, לעצב לו את החלומות בדרך טובה יותר, דברים קטנים שמשנים הרבה.״ אמר ״כך הפכתי משומר שלה לשומר של מישהו אחר, וכשראיתי שאני אוהב את זה המשכתי והמשכתי, התחיל להיות אכפת לי מכלכך הרבה אנשים שלא יכולתי להפסיק, אהבתי לראות טוב לב והתמכרתי לזה...״ ״אז היית בן אדם.״ אמרתי, חש את לבי הולם, הוא הנהן. זה היה פאקינג מפחיד בשלב הזה. ״היית בתקופה שונה, איך נהרגת ?״ ״פעם הכל היה שונה״ סיפר בשקט, אני יכול רק לתאר לעצמי. ״הייתי ממשפחה ענייה, המלך שלנו הקים מלחמה נגד ארץ אחרת והארץ האחרת הרגה את כל האזרחים, כולל אותי.״ ״לעזעזל...״ פלטתי ״נעצו לי סכין בלב, לא הבחנתי בזה קורה, זה היה כלכך מהר...״ מלמל והסתכל לעיניי ״אתה פוחד, הארי ?״ ״לא״ מיד מצמצתי והנדתי בראשי ״אבל זה נועד להיות.״ אמר בחיוך רך ״אתה פאקינג צוחק איתי ?״ שאלתי ״כשקורה משהו רע ואתה כועס על זה הוא יכול להשפיע על משהו אחר לטובה. תראה אותי, אם לא הייתי מת בתקופה הזאת לא יכולתי לעזור לאותם אנשים שעזרתי להם עד היום.״ ״אתה קיים המון שנים.״ אמרתי ובהיתי בו ״אני נחשב עוד צעיר יחסית לאחרים״ אמר. בלעתי רוק, זה מטורף. ״ושאמרת שקיבלת נוצה...״ מלמלתי מחכה שיסביר ״אחר כך לקבל נוצה זה היה הרבה יותר קשה. הייתי צריך לשמור על עשרה אנשים בשביל נוצה אחת, לשמור על חמישים בשביל נוצה שנייה, לשמור על מאה אנשים בשביל נוצה שלישית...״ אמר. הסתכלתי על הכנפיים הגדולות שלו ״לרוב המלאכים יש כנפיים קטנות משלי, אני פשוט טוב בזה אני חושב.״ ״וכמה זמן אתה שומר על כל אדם ?״ שאלתי ״כל חייו בערך, עד שהוא מת.״ השיב בחיוך ״אני יכול לשמור גם על כמה ברצף, אבל עכשיו אני איתך בלבד.״ ״לא חשבת לעצמך מה אם לא תצליח איתי ?״ שאלתי ונשכתי את צד פי, לפתע הוא חייך ״אתה אדם טוב הארי״ אמר ״תשתוק, אני עושה את זה בשביל לא למות.״ אמרתי בפשטות והסתכלתי על הבאגט ״אני לא רעב בכלל.״ ״אז תארוז את זה״ אמר. הסתכלתי למלצרית וסימנתי לה לבוא, היא הגיעה מיד ״אוכל לארוז את הבאגט ?״ שאלתי והיא הנהנה. ״בטח״ אמרה מיד ולקחה את המגש עם הבאגט ״תודה לה״ לואי אמר ״תודה״ קראתי לעברה ״אני נשמע כלכך מגעיל...״ ״אתה נשמע טוב.״ אמר בחיוך. לבי החסיר פעימה ובטני התהפכה, נשמתי עמוק והתבוננתי בו. ״לאן אתה מתכוון ללכת עכשיו ?״ ״לבר אני חושב, זה קרוב.״ אמרתי והוא הנהן וקם מהכיסא ״קדימה״ אמר. ״ושאתה משלם על האוכל, תשאיר לה טיפ״ ״כמו דולר ?״ גיחכתי והוא חייך ״חמישים דולר, אחכה לך בחוץ-״ ״זה פאקינג הרבה כסף״ אמרתי מיד ״אני לא עובד, אני לא יכול לזרוק כסף. חוץ מזה מה עם המשפט שכסף לא מביא אושר ?״ ״היא עובדת קשה, סטודנטית שמשכירה בית לבד. אתה תעזור לה״ אמר, נאנחתי בכעס והוצאתי את הארנק מהכיס, הוצאתי משם חמישים וחמש דולר, כשבאה להביא לי את השקית עם הבאגט הושטתי לה את הכסף, שלואי ילך להזדיין. ״ז-זה עולה רק חמש דולר״ אמרה מיד ״תחייך ותחמיא לה״ לואי אמר מהצד ״זה על השירות הטוב שלך, תודה לך.״ אמרתי והיא הסתכלה עליי מבולבלת, בלעתי רוק וטפחתי על כתפה, לעזעזל היא לא גבר זה סתם נראה מוזר. הידקתי את שפתיי והנהנתי ״להתראות, שיהיה לך יום טוב.״ אמרתי. הכנסתי את הטלפון והארנק לכיס בדרכי החוצה, לפתע נזכרתי ששכחתי את הבאגט אז הסתובבתי ולקחתי ממנה, מחייך ורואה שהיא מסתכלת עליי מופתעת. ״זה היה מדהים !״ לואי קרא. התקשיביתי ללכת עם הקביים המזדיינות האלה, פאק. ״אתה זוכר אולי מתי אני אמור להוריד את הגבס ברגל ?״ שאלתי, מסתנוור מהשמש החמה בדרכנו לבר. ״בעוד חמישה ימים״ אמר. ״הארי, אתה ממש זורח היום !״ ״תשתוק לואי...״ גלגלתי את עיניי והוא צחק. הסתכלתי עליו ורק חייכתי, חש בלבי פועם בחוזקה. ״בנתיים ראית איזה חזיון עליי עומד למות ?״ ״זה לא כך״ הוא גיחך ״ולא״ ״נהדר״ אמרתי. הטלפון שלי צלצל וזה גרם לי להיעצר ולשלוף אותו מכיסי ״זה נייל...״ ״נייל ! תענה לו״ לואי קרא בהתרגשות. ״הלו ?״ עניתי, בלעתי רוק במעט לחץ ״צהריים טובים חבר !״ נייל קרא בהתלהבות, גלגלתי את עיניי וראיתי את לואי מחייך מהצד. ״כן...״ מלמלתי ״מה שלומך ?״ שאל ״הכל טוב״ פלטתי והסתכלתי על הרגל החבושה שלי. ״אתה יבש איתו״ לואי אמר מהצד ״ג׳יימי וליאם עושים מסיבת יום הולדת לרוקי, אתה תבוא ?״ נייל שאל. תמיד מזמין אותי ותמיד אני מסרב. ״מי זה רוקי ?״ שאלתי בבלבול, זה לא מוכר לי. ״הכלב של ג׳יימי, הכנו לו עוגת בשר מדהימה !״ נייל אמר. גיחכתי ועצמתי את עיניי, אידיוטים... ״זה נשמע כיף נייל...״ אמרתי, ולפי הנשימה שפלט ידעתי שהבין שאני מתכוון לסרב ״אבל אני לא חושב שאבוא.״ ״כן, בסדר״ אמר ״נדבר, להתראות.״ ניתקתי את השיחה וראיתי את לואי מסתכל עליי מהצד עם גבותיו מקומטות לצדדים. ״אתה מתקשר אליו רק כשאתה נכלא בכלא, הארי הוא החבר האמיתי היחידי בחייך. טרוי אדם וסטיב נראים לך חברים ?!״ לואי שאל ״אני לא מאמין שאתה שוב מסרב לו״ ״לעזעזל לואי תשתוק״ פלטתי והמשכתי ללכת ״הוא כמו אחי אבל דברים הם לא כמו שהיו פעם-״ ״למה לא ?!״ מיד שאל ״תיפגש איתם.״ ״ל-לא עכשיו״ פלטתי ״אני יודע מה אתה חושב עליהם״ אמר ״נהפכת לקורא מחשבות ?״ שאלתי בזלזול ולא הבטתי בו. ״בגלל שהם טובים הם חלשים. אתה מתחבר לאנשים רעים ואני לא מבין מדוע, ממה אתה כלכך מפחד ?״ שאל וקולו דעך ״אני לא מפחד מדבר.״ ירקתי לעברו. התעלמתי ממנו והרגשתי את בכעס שבער בי, אין לי זין להקשיב לו עכשיו. לעזעזל. ״תסתתר מאחורי החזית הקשוחה שלך, פרחח.״ ״פרחח ?״ גיחכתי והסתכלתי עליו, רואה שהוא מנסה להיראות קצת קשוח. ״גרמתי למלאך להגיד מילה רעה ?״ ״אתה יודע מה הארי ?״ נאנח ואז חייך ברוגע ״את זה נשאיר להמשך המסע שלנו.״ על מה לעזעזל הוא מדבר ? ״בטח להיות אתה זה ממש משעמם״ אמרתי והוא זקף את גבותיו מיד ״בכלל לא״ אמר ״האם אי פעם עפת ?״ שאל. ״לא״ השבתי בפשטות ״אין דבר מרגיע מזה.״ אמר בחיוך רך. ״כן, אבל חוץ מלעוף ולהעביר אנרגיות חיוביות מה שהחרא הזה לא אומר, אתה לא עושה דבר.״ אמרתי והוא בלע רוק והסתכל לעיניי, משהו במבט הזה גורם לי להבין שהוא מסכים עם האמירה שלי. ״אתה יכול להיות אמיתי ?״ ״אני אמיתי״ הוא גיחך ומשך בכתפיו ״כן... הכוונה, להיות בן אדם״ אמרתי והוא מיד צחק ״אבל אני מלאך״ אמר והסתכל עליי כאילו זו שאלה מיותרת שהתשובה לה ברורה. לא. ״אז אתה פשוט תהיה המלאך השומר שלי עד שאמות ?״ שאלתי והוא הנהן ״ופשוט אראה אותך כך כל חיי ?״ ״לא...״ הוא הוריד את החיוך ובלע רוק בזמן שהסיט את מבטו ״אם ידעו שאתה רואה אותי זו תהיה בעיה, אז כשאצליח לעזור לך לא אחשף בפניך יותר״ ״ואני אמשיך את חיי כאילו כל החרא הזה לעולם לא קרא ?״ שאלתי בטיפת כעס ״אני גורם לך להיראות משוגע״ הוא גיחך והסתכל מסביב ״אמנם בעיניך זה לא נראה כך כרגע, אבל אתה נראה כאילו אתה מדבר עם עצמך ברחוב.״ ״מעניין לי את הזין איך אני נראה״ אמרתי בכעס והמשכתי ללכת ״זה דפוק.״ אמרתי. ״אף פעם לא קרה לי שבן אדם הצליח לראות אותי״ הוא אמר והתבונן בי ״אבל אתה יודע מה אני אומר, מה שקורה קורה מסיבה מסויימת, כי ככה זה היה אמור לקרות.״ ״כן...״ מלמלתי. ירדתי במדרגות להיכנס לבר של רד. המקום היה גדול יותר מאיך שנראה מבחוץ, בשמאל יש רחבת ריקודים ומסביב ספות לישיבה, ובצד הימני זה הבר. תמיד חשוך פה עם אורות צבעוניים, לרוב זה אורות כחולים. ״תיזהר, סטיב מתכוון ל-״ מעדתי כששמו לי רגל אך הצלחתי להתאזן עם הקביים, הסתכלתי על סטיב שעמד בצד וחייך ״מצטער״ אמר בציניות, התכוונתי להכות אותו בפנים עם קב אחד אך לואי מיד דיבר אליי. ״אל תעשה את זה.״ אמר. הסתכלתי לעיניו הכחולות והכעס בער בי, פאק ! חתיכת מזדיין ! ״האזהרה שלך באה באיחור...״ מלמלתי לו והמשכתי לבר. ״אלוהים , הארי״ רד קרא ויצא אליי, שנאתי רחמים. אני יכול להסתדר מצויין. ״אני בסדר״ אמרתי בחיוך והידקתי את שפתיי ״אתה בסדר ?!״ שאל והסתכל על כולי ״רק היום טרוי סיפר לנו על מה שקרה בחנות החשמל של קארל, בוא תשב.״ ״רד אני בסדר, בסדר ?״ שאלתי שירגע, הוא טפח בכתפי ומשך אותי לחיקו, מבעד כתפו ראיתי את לואי שמסתכל בחיוך ״אתה חשוב לו, כמו בן.״ לואי אמר. רד הסתכל לעיניי בחיוך, הושטתי לו את הבאגט עם האבוקדו ״קניתי לך משהו לאכול...״ מלמלתי וכשראה מה זה מיד חייך ״להכין לך משקה ?״ שאל, פאק כן. ״בהחלט״ אמרתי וכשהתכוון להיכנס לבר מיד הוספתי ״בעצם, אכין לעצמי.״ ״אתה תמיד מוזמן.״ אמר. נכנסתי לבר מתעלם מכמה מבטים, לקחתי כוס זכוכית והלכתי לקחת את בקבוק האלכוהול האהוב עליי. ״ראיתי שסטיב שם לך רגל, עדיין לא פתרתם תבעיה ביניכם ?״ ״ספר לו.״ לואי אמר ״אמ... לא, אין לי מה לדבר עם החרא הזה.״ אמרתי לרד ״ספר לו.״ לואי אמר שוב, הסתכלתי עליו בכעס, שישתוק. ״יש לי הרגשה שקרה יותר מסתם אלימות וקללות ביניכם... מה הבעיה הארי ?״ רד שאל בשקט ולבי נחת, בלעתי רוק וקפאתי לרגע. ״ספר ל-״ ״אני נשבע שאני אזיין אותך אם לא תשתוק״ הרמתי את קולי בכעס והסתכלתי עליו ״מ-מה ?״ רד שאל והסתכל לכיוון שהסתכלתי בבלבול, לעזעזל. ״מצטער״ גיחכתי, מחייך אליו ומנסה להיראות נורמלי, בלעתי רוק וגירדתי בעורפי ״הבעיה רד היא ש...״ לא אני לא יכול. ״מה ?״ רד שאל והסתכל עליי סקרן ״סטיב...״ מלמלתי והידקתי את שפתיי, נושם עמוק ״הוא שלף עליי סכין.״ ״הוא מה ?״ רד שאל בכעס ״ואז ניסה להרעיל אותי בשביל שלא אלשין עליו״ סיפרתי, מרגיש הקלה מסויימת. רד מיד עקף אותי ולא יכולתי לעצור אותו ״ר-רגע, רד !״ קראתי. הוא הלך לסטיב וצעק עליו, הוא הצביע ליציאה ואני בטוח שצעק עליו ׳החוצה׳. זה משך תשומת לב של אנשים, הייתי מופתע. אני לא יודע, אולי לא ציפיתי שרד יהיה בצד שלי. ״כל יום תעשה משהו משמעותי בחייך, מעשה טוב.״ לואי אמר בשקט והבחנתי בו עומד לידי. חייכתי ונשכתי את שפתי התחתונה, אני חושב שהציפיות שלו ממני גבוהות. ״כמו מה ?״ שאלתי והוא משך בכתפיו. ״לעזור, להיות שם שצריך, לא חסר.״ אמר, חייכתי והתכוונתי לדחוף אותו בצחוק אך הוא נעלם כשהייתי קרוב ללגעת בו. ״אתה לא יכול לגעת בי, הארי״ שמעתי את קולו מהצד השני והסתכלתי עליו. ״למה ?״ שאלתי מבולבל ״כי ככה זה.״ אמר. תשובה מבלבלת, אך אני מקבל אותה. הנהנתי והוא חייך. התבוננתי בו וחשתי את נשימה נקטעת בגרוני, לבי פעם בחוזקה וחשתי בפעימות לבי בכל איבר בגופי, הייתי חלש מול זוג עיניו, איבדתי את ההיגיון וריחפתי. וכמה ששנאתי את זה, לא הייתי מוכן להפסיק להביט בו כך.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
