התעוררתי באיטיות מלואי שזז קצת, עטוף בין זרועותיי ומנסה להיחלץ מהן ולצאת החוצה. ״בוקר טוב״ מלמלתי בעיניים עצומות, עייף מכדי לפקוח אותן. ״ה-הערתי אותך ?״ שאל בשקט. ״זה בסדר״ לחשתי. הסתכלתי עליו והוא שלח חיוך קטן, הוא הניח את ראשו ממול שלי ולבי הלם בחוזקה שהתבוננתי בזוג עיניו. ליטפתי את פניו מעלה בראשי את הזיכרון שהייתי ילד והבאתי את בובת הדינוזאור הסגול שלי לילד שנישקתי, מאז לא ראיתי את הבובה הזו. ״מלאך ?״ ״כן ?״ הוא השיב בקול שקט ומבט תמים, נשכתי את שפתיי ונשפתי ״אתה זוכר את הנשיקה הראשונה שלך ?״ שאלתי והוא הסתכל לנקודה באוויר וחייך עם ניצוץ בעיניו, זה יכול להיות הוא ? ״כמובן״ אמר ואז הסתכל לעיניי. ״ואתה ?״ ״איך אוכל לשכוח ?״ שאלתי, מביט בו מבולבל. זה היה הוא, נכון ? לעזעזל עם זה. הסתובבתי לשידה הקטנה שלצד המיטה ופתחתי את המגירה שלה, מוציא את בובת הדינוזאור הסגולה ושהושטתי לו אותה שפתיו נפרדו והוא נראה די המום. ״רד מצא את זה בדירה, זוכר שאמרת לי שיש לך חפץ אחד ?״ ״כ-כן״ הוא גמגם וקולו היה צרוד אז כחכח בגרונו מיד. הוא הסתכל עליי ואני נאנחתי והתיישבתי. ״למה לא סיפרת לי ?״ שאלתי. ״לא סיפרתי מה ?״ הוא גלגל את עיניו והתיישב בלי להסתכל עליי. ״היית המלאך שלי כל השנים האלה ? היית אמיתי כשהיינו קטנים או-״ ״אסביר לך.״ הוא קטע אותי, מזיז את שפתיו כאילו מתכוון להתחיל את הסיפור אך לא יודע איך. ״לא הייתי המלאך שלך כל השנים האלה... רק לאחר שמתתי הפכתי למלאך שלך לתקופה קצרה מאוד, כשהיינו ילדים. לא הסתרתי את זה ממך, פשוט חשבתי שזה לא מידע שנחוץ לך לדעת.״ ״למה אמרת לי שאתה עוזב ?״ שאלתי מבולבל והוא נאנח וקם מהמיטה, מעביר את אצבעותיו בשיערו והולך אל הארון. לבוש בבוקסר וחולצה שלי עליו שנראית כמו שמלה. ״אני בקושי זוכר משהו מהתקופה הזו הארי, הייתי ילד״ אמר בגיחוך ״לא נתנו לי להיות המלאך שלך כי הצלחת לראות אותי אני מניח, אני בעצמי לא ידעתי שאני מלאך או שאני מת, לא הבנתי את הבעיה״ ״ולמה דווקא אתה ?״ שאלתי והוא הסתובב אליי ומשך בכתפיו, למה הוא מת והפך למלאך שלי ? ״אני לא יודע.״ אמר בפשטות. ״כשעזבתי נתתי למלאך אחר לשמור עליך, לי נתנו לשמור על אביך״ ״לא הכרתי את אבא שלי״ אמרתי חש את לבי מתכווץ, הוא הנהן וצעד לעברי, נושך את שפתיו ולא יוצר קשר עין. ״הפסקת לשמור עליו ועברת אליי חזרה ? איך כל החרא הזה עובד ?״ ״לא...״ פלט ונשך את שפתיו ״אתה מפסיק להיות מלאך שומר של מישהו כשהוא מת.״ ״אבל אי-״ עצרתי כשהבנתי מה הוא אמר. צמצמתי את עיניי והסטתי את מבטי, הוא מת ? ״זה לא משנה, לא הכרתי אותו.״ ״בטח שזה משנה, הוא היה אבא ש-״ ״הוא לא היה לואי.״ גיכחתי בזלזול והעפתי את השמיכה מגופי בטיפת כעס, השיחה הזו מתחילה לעצבן אותי. ״הוא דאג לך״ לואי סיפר והתקרב אליי ״הוא היה מסובך עם אנשים לא טובים, אבל הוא היה טוב.״ לואי צעד אליי וחשתי את לבי הולם ״אני לא יודע את סיפור חייך, הארי. אני לא יודע מה קרה בינך לבין אביך שלא גדלתם יחד אבל אני יכול להגיד לך שהוא תמיד חשב עליך ועל אחותך, אני זוכר שהוא היה שולח לכם כסף מדי חודש.״ ״כסף ?״ שאלתי בגיחוך מזלזל ״לא אכפת לי מכסף מזויין״ ״זה המעט שהוא יכל לעשות אני מניח״ לואי פלט ומשך בכתפיו ״זה לא באמת הגיע אלינו, אמא שלי נהנתה עם הכסף הזה ברכישת הסמים שלה״ אמרתי ועברתי אותו בכעס, רוצה לחבוט במשהו ומרגיש את הכעס בוער בגופי. לעזעזל ! איך לא ידעתי על זה שהוא מת ?! נאנחתי והסתובבתי ללואי ״מתי ?״ ״מ-מתי מה ?״ לואי שאל בתמימות. ״מתי הוא מת ? איך ?״ שאלתי במהירות וצמצמתי את גבותיי, אני חייב לדעת את זה לפחות. ״כשבאתי אליך״ לואי אמר בקול שקט וגירד בעורפו ״לפני כחודשיים בערך.״ ״איך לעזעזל אף אחד לא אמר לי את זה ?!״ שאלתי בכעס והסתובבתי לחבוט בחוזקה בקיר, איך אני אמור להגיד את זה להיילי ?! זין ! ״איך ?״ הסתכלתי על לואי. ״הסתבך עם האנשים הלא נכונים.״ אמר. ״לא שמרת עליו ?״ שאלתי מבולבל ״אני לא יכולתי להיכנס לחייו כפי שנכנסתי לחייך, לא יכולתי להגן עליו כך.״ אמר והתקרב אליי, מניח את היד שלו על כתפי ומיד התנערתי ממנו והתרחקתי, עצבני מכדי להתקרב למישהו. ״מי אלה היו האנשים הלא נכונים, לואי ?״ שאלתי והסתכלתי לתוך עיניו. ״מה אתה מתכוון לעשות ?״ שאל ״לנקום ולרצוח אותם״ אמרתי בציניות אך נראה שהוא לא הבחין בכך. ״להכניס אותם לכלא.״ ״אתה לא מכיר אותם, תניח לזה כרגע, בבקשה.״ הוא אמר וצעד לעברי אך לקחתי צעד לאחור, פולט נשימה ומשפיל את מבטי. לא רציתי ליצור קשר כרגע, רציתי לנוח ולהיות לבד. הסתכלתי עליו ועל המבט המודאג שלו, מרגיש מעט רוגע אך עדיין המון כעס. הוא בחן אותי שניות לפני שעשה צעד אחד עדין לעברי, עצמתי את עיניי בכעס עד שהרגשתי את זרועותיו הקטנות מסביבי וחשתי את לבי מחסיר פעימה ובטני מתהפכת, בלעתי רוק שצרב מעט בגרוני ונשמתי עמוק, לא מסלק אותו ממני כמו שהייתי רוצה לעשות. ״אני מצטער״ ״אל...״ פלטתי בשקט. הוא הסתכל עליי ונשך את שפתיו, לעזעזל הוא כלכך יפה. הייתי מתנחם בלזיין את המלאך הזה, אך זה לא אפשרי. גלגלתי את עיניי כשחשבתי על כך בזמן שהבטתי בעיניו, עקפתי אותו ויצאתי מהחדר, אני שונא להעלות בראשי מחשבות כאלה עליו. הוא היה כועס על זה, כי הוא רוצה שאכבד אותו ולא אגא בו בדרך מינית. אז אנחנו רק חברים, נכון ? עצרתי בסלון מביט בפסנתר שהיה בפינה הריקה בבית, נושם עמוק וצועד לעברו. התיישבתי בכיסא והנחתי את אצבעותיי על הקלידים, מרגיש אבוד בהם. לא ניגנתי המון זמן. התחלתי לנגן משהו קל ונעים לאוזניים ועצמתי את עיניי בזמן שעשיתי את זה. מנגן ולאט לאט המנגינה הפכה למפחידה, כאילו לקוחה מסרט אימה. לחצתי על הקלידים בכעס והורדתי את ידיי מהם, מעביר את אצבעותיי בשיערי ושולף את קופסאת הסיגריות שלי מהכיס. אני לא יודע למה זה כלכך מפריע לי, לא הכרתי אותו כלכך. אני יודע שהיילי הייתה בקשר איתו... היא יודעת ? הנחתי את הסיגריה בין שפתיי והדלקתי אותה, שואף עמוק ופולט את העשן לאוויר. לואי התיישב לידי והסתכל עליי בתמימות עם עיניו הכחולות, לעזעזל עם המלאך הזה. גיחכתי ללא סיבה והוא חייך סתם כך. הושטתי לו את הסיגריה והסתכלתי עליו מעשן ממנה, זה היה לוהט. נשכתי את שפתיי לשנייה ובזמן שהתבוננתי בו, חש את איבריי קורסים במכה מענה. ״אתה רוצה לנסות ?״ שאלתי והוא הסתכל על הפסנתר בבלבול. ״לנגן ?״ שאל וזקף את גבותיו, הנהנתי בחיוב. ״אני לא יודע לנגן, הארי.״ חייכתי ולקחתי את כפות ידיו, מניח אותן על הקלידים ושם את אצבעותיי מעל שלו, מנסה לנגן יחד איתו וצוחק כשלחצנו על קליד לא נכון וזה הרס הכל. ״אני אשים את ידיי על שלך, זה יישמע טוב יותר.״ ״איך שאתה רוצה״ אמרתי בחיוך, מנגן בקלידים והוא עקב אחריי עם היד שלו על שלי, ואז יצאה מנגינה יפהיפיה. מנגינה שלא הכרתי ורק עכשיו היא נשמעה לאוזניי בפעם הראשונה, כאילו והוא נותן לי כוח כלשהוא, הארה כשנוגע בי. הסתכלתי לתוך עיניו תוך כדי שניגנתי בקלילות וזה היה משונה. לא התאמצתי כלל. צמצמתי את גבותיי בבלבול והוא חייך והסתכל על הפסנתר, נשען עם ראשו על כתפי. ״לגבי אתמול...״ פלט בשקט והרים את ראשו להסתכל עליי ״מה קרה שם בחוץ ?״ הנחתי שהוא התכוון ביני לבין סטיב ואדם. ״מה קרה בפנים ?״ שאלתי, סקרן בעצמי מה קרה איתו ועם איידן בבר. לא דיברנו על זה אתמול. ״שום דבר, רק שוחחנו״ הוא השיב בתמימות ומשך בכתפיו. ״ומה קרה בחוץ ?״ ״אותו הדבר, שוחחנו.״ אמרתי בהתחכמות והוא נתן לי דחיפה בכעס ״אתה נוראי...״ פלט. ״אל תדאג, לא הסתבכתי איתם״ אמרתי והוא בחן את מבטי כאילו מנסה לגלות בעצמו מה קרה שם. ״קשה להאמין ?״ ״לא, אני סומך על המילה שלך.״ אמר בביטחון ובחיוך קטן. לבי החסיר פעימה והסתכלתי עליו קצת מופתע, אני לא סומך על המילה של כמעט אף אחד. התבוננתי בו ואז חשבתי לעצמי שזה די מצחיק שנישקתי אותו כשהיינו ילדים, זה מטורף. ״תנגן לי.״ הוא ביקש. הנחתי את אצבעותיי על הקלידים והתחלתי לנגן, מרגיש את אצבעותיו על שלי וזה גרם לי לחייך, הוא לא עושה דבר, אבל אני מרגיש שהוא נותן לי כוח.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
