לאחר שג׳יימי הייתה בביתי שעות ספורות ועדכנה אותי במתרחש בחייה, היא נאלצה ללכת בגלל השעה המאוחרת. סגרתי אחריה את הדלת ופיהקתי, צועד לחדר שלי בעייפות ולבי החסיר פעימה כשראיתי את לואי שוכב שם. חייכתי וצעדתי לעברו, עוצר ממולו ופותח את כפתורי הג׳ינס. ״אני שמח שהיא באה״ לואי אמר. ״כן, היה נחמד״ מלמלתי, פושט את הג׳ינס ולאחר מכן את החולצה. הבחנתי שעיניו הסתכלו לכיוון הבטן שלי, אני פיקח מספיק בשביל להבין שהוא הסתכל לצלקת, הוא תמיד מסתכל לשם עם מבט כה סקרן. ״תפסיק לחשוב על זה.״ אמרתי ושלחתי לעברו מבט קר לפני שהסטתי את מבטי. ״עכשיו אתה הפכת לקורא מחשבות ?״ שאל בציניות ובחיוך על פניו שבין רגע נעלם. ״אני פשוט...״ הוא עצר והסיט את מבטו כשפלט אנחה קטנה. ״מי מסוגל לעשות דבר כזה ?״ ״אל תתחיל״ פלטתי בטיפת כעס, הוא מתחיל לרחם עליי, אני לא צריך את זה. ״מצטער״ אמר והניד בראשו, כאילו מעיף את זה מראשו. נשכבתי בצד השני של המיטה ופלטתי נשימה, מביט בו. ״אני גאה בך-״ ״אל תדבר אליי כמו אידיוט״ אמרתי מיד והוא חייך ״לא הלכת אתמול לספר לטרוי על אדם, אני שמח שאתה לא יוצר אקשן בסביבתך״ אמר. ״לגבי זה...״ מלמלתי והוא מיד הפך לרציני יותר ״דיברתי היום עם טרוי, ברור שאגיד לחרא הזה״ ״הארי״ הוא נאנח בתסכול ועצם את עיניו ״היי, אני לא פגעתי באף אחד״ אמרתי והרמתי את ידיי בהגנה ״אתה תגרום לטומי להיפגע בכך שטרוי כנראה יכה אותו״ אמר בפשטות, הוא עושה חשבון מהיר. הסתכלתי לזוג עיניו שממולי וחשתי את לבי הולם בחוזקה, הוא לפתע חייך בביישנות והסתיר חצי מהפנים שלו כנגד הכרית. נשכתי את שפתיי והוא צחק ״הפסק להתבונן בי כך״ ״זה מביך אותך ?״ שאלתי בחצי חיוך, רואה שפניו האדימו. חייכתי וגלגלתי את עיניי. ״אני לא רגיל שמסתכלים עליי״ אמר במשיכת כתפיים וחיוך קטן שיכל לרסק אותי לאלפי רסיסים. ״מה הכוונה ?״ שאלתי בסקרנות ״אף אחד לא יכול לראות אותי.״ אמר בפשטות ואז חייך ולא הסתכל עליי ״והמלאכים שכן רואים אותי, הם לא פונים אליי. היה רק מלאך אחד שהיה מדבר איתי, אבל זה היה לפני זמן רב.״ ״אתה לבד״ אמרתי והוא הנהן. ״בדיוק״ אמר ״מה עם המלאך הרע ? אותו אתה לא רואה ?״ שאלתי וזה גרם לו לצחוק, כאילו אמרתי משהו מאוד מפגר. ״מ-מה ?״ ״שום דבר״ אמר והידק את שפתיו בחיוך, נשמתי עמוק מתבונן לתוך זוג עיניו הכחולות ולבי כמעט התפוצץ בבית החזה שלי, אולי זה מהעייפות אבל הוא כלכך יפה. אני מתבונן בו ולא רוצה להיות בשום מקום אחר, עם אף אחד אחר. נשימתי נקטעה בגרוני ושמתי לב שגם הוא מתבונן בי לשניות שקטות ומייסרות, הקרבתי את ידי ללטף את פניו אך הוא מיד עצר בעדי. ״לא״ אמר. נאנחתי והורדתי את היד ״אני מצטער, אבל לא.״ ״אל תצטער״ אמרתי. היה לו חיוך קטן. לפתע שמעתי את דלת הבית נסגרת ולבי נחת, קמתי מיד והתכוונתי לצאת. ״מי זה ?״ לואי שאל מאחוריי, אך כשהתכוונתי לצאת מהחדר טרוי בדיוק בא ונכנס, נשמתי לרווחה בכעס. ״מה לעזעזל אתה עושה פה ?!״ כעסתי, הוא התנשף כאילו רץ, הוא נראה מלא אנרגיה בזה שזז מצד לצד והעיניים שלו הסתכלו ממקום למקום ״חזרתי מהבר של רד, אני רוצה לכסח מישהו !״ לפתע צחק והתיישב במיטה שלי, עצמתי את עיניי בתסכול והסתכלתי על לואי שעומד בצד החדר ומביט בנו, מבט תמים ומלא בטוב. נשמתי עמוק והתיישבתי לצד טרוי, מריח ממנו קצת אלכוהול ועוצם את עיניי, לעזעזל. ״תחזור לביתך טרוי״ אמרתי מסתכל עליו והיה לו חיוך ״אני לא יכול, טד זרק אותי״ אמר בחיוך, גלגלתי את עיניי ״למה שהוא יזרוק אותי לעזעזל ?״ ״כי אתה לא מה שהוא חיפש, ואתה יודע את זה-״ ״כלכך נמאס לי מחרא מהסוג הזה״ קטע אותי, העביר את ידו בשיערו ״להיכנס למערכת יחסים ולחשוב שיצא מזה משהו !״ ״טרוי לך לביתך״ אמרתי והוא צחק כאילו וסיפרתי בדיחה. הוא תפס בפניי ותקף את שפתיי לנשיקה אגרסיבית וחזקה, ואני אף פעם לא מתנגד לו. לפתע דחף אותי על המיטה והתיישב עליי מיד מנשק את שפתיי שוב, הרגשתי את טעם המתכת של העגיל בלשון שלו ולא אהבתי את זה. ״טרוי-״ ״תשתוק הארי״ הוא מיד לחש נגד שפתיי, מנשק אותי ולא מרפה. חייכתי ולחצתי את ישבנו ומרגיש שגופו נדרך מהפעולה הזו, הוא ירד עם שפתיו לצוואר שלי ונישק ״אני רוצה אותך כל הלילה.״ לחש לאוזן שלי. ״הארי, אל.״ שמעתי את לואי ולבי נחת, פקחתי את עיניי מסתכל על לואי שצופה מהצד ולא זז. והתנגדתי מעט לטרוי בכך שלא נגעתי בו ולא הגבתי לנשיקות שלו על עורי. ״טרוי, רגע״ פלטתי והוא לא הרפה, ידעתי כשטרוי פגוע הוא מתנהג כמו כלבה, תמיד אהבתי את הפרידות שלו מבני זוג כי אז הוא רץ אליי ומתנהג כמו זונה, אבל אני לא יכול. צמצמתי את גבותיי, אפילו לא הרגשתי זקפה. ״טרוי״ ״תשתוק הארי״ לחש, שהתכוון לשלוח את ידו לתוך תחתון הבוקסר שלי מיד עצרתי אותו והוא הסתכל לעיניי מבולבל. ״מה הבעיה ?!״ ״אין לי חשק״ אמרתי מעיף אותו ממני וקם מהמיטה, מעביר את אצבעותיי בשיערי. נושם בבלבול ומרגיש כעס. ״מה קרה ?״ טרוי גיחך וצעד אליי, מחליק את האצבע שלו בחזה שלי ״אתה תמיד רוצה, הארי.״ ״הארי, זה מסוכן״ לואי לחש מהצד ״מה ?״ שאלתי בשקט, מסתכל עליו מבולבל אך הוא לא אמר. ״מה מסוכן ?״ ״לא אמרתי שיש פה משהו מסוכן״ טרוי אמר בחיוך ״קדימה, תראה לי מה הפסדתי בכל הזמן שבזבזתי על מערכת יחסים כושלת.״ ״הוא חיובי.״ לואי אמר ולבי נחת ועיניי נפערו, הסתכלתי על טרוי ולקחתי צעד לאחור, פולט נשימה ונושך את שפתיי. אני שכבתי איתו אלפי פעם ! מה הכוונה שלו פאקינג חיובי ? מחלת מין ?! ״א-אלוהים, תזדיין מפה טרוי״ אמרתי מצביע על הדלת בלי להסתכל עליו, לעזעזל ! ״מה ?״ טרוי גיחך ״האר-״ ״תזדיין מפה !״ צעקתי מסתכל לעיניו בעעס והחיוך שלו ירד, המבט שלו התחלף לזועם. ״הפכת לחתיכת כלבה קטנה.״ פלט והתכוונתי להכות אותו אך עצרתי את עצמי, נותן לו לצאת מפה. כששמעתי את דלת הבית נטרקת הטחתי אגרוף בקיר ונשענתי נגדו, עוצם את עיניי. ״איך אתה יכול לדעת ?!״ צעקתי וסיבבתי את מבטי לעבר לואי. ״אני פשוט יכול״ אמר ברוגע. משפיל את מבטו ואז מגחך ממחשבה שעברה בראשו. נשכתי את שפתיי חזק ואחזתי בראשי ״אני חייב לעשות בדיקת דם מזויינת״ פלטתי בשקט והלכתי למיטה, ומשום מה לואי לא עלה למיטה. ״אתה בא ?״ ״לא״ אמר בשקט והסתכל לעיניי ״אני פה.״ ״למה ?״ שאלתי מבולבל ״אתה תמיד שוכב מולי לפני שאני עולה לישון.״ ״אני מעדיף שלא״ אמר בשקט ולבי נחת, פלטתי נשימה ונשכתי את שפתיי כשמשכתי את עצמי עם ידיי לשבת, הסתכלתי עליו והוא לא הסתכל עליי. זה בגלל שטרוי נכנס הנה ? ״התנהגתי יפה״ אמרתי בציניות ובחיוך מאולץ, הוא הסתכל עליי עם עיניו ״לא זיינתי אותו כמו בדרך כלל.״ ״אל תדבר כך בבקשה״ אמר בשקט וצעד לעברי באיטיות, מתיישב במיטה די רחוק ממני ומסתכל עליי עם עיניו. ״לא אהבתי לראות את זה.״ הודה בשקט ולבי החסיר פעימה. ״את מה ?״ שאלתי והוא הניד בראשו ועצם את עיניו ״את החיבה הזו״ אמר ולבי החסיר פעימה בחיוך ״אתה מקנא, מלאך ?״ שאלתי והוא מיד הסתכל עליי ששפתיו פעורות ולחייו מעט אדומות. לעזעזל, לא יכול להיות נכון ? ״ברור שלא !״ קרא בכעס והסיט את מבטו ״זה פשוט לא בסדר, הוא הרגע נפרד מחברו והוא ישר בא אליך ?״ ״כאחד שחי המון שנים אתה יכול להבין שיש אנשים חרא בעולם.״ אמרתי בפשטות והוא נאנח בתסכול והשפיל את מבטו, נשכבתי במיטה והוא הסתכל עליי כמה שניות. חייכתי מסמן לו לשכב והוא צחק וגלגל את עיניו לפני שנשכב בצד השני של המיטה, ממולי. התרגלתי לזה... להירדם לאחר שיחה איתו, להתבונן בזוג העיניים המהפנטות הללו, התרגלתי. ״אשמח להוציא כמה אנשים מחייך״ לפתע אמר וזה גרם לי לצחוק, הוא אומר מה שבראש שלו. ״אם רק היית אמיתי ו-״ ״מחר.״ לפתע אמר ולבי נחת, הסתכלתי לעיניו מבולבל ״מה ?״ שאלתי, עלה לו חיוך קטן. ״מחר נבצע את העסקה.״ אמר ונראה לחוץ ״זה יראה לך כמו חלום, זה ירגיש כך, אבל זה אמיתי״ ״מחר ?״ שאלתי מתעלם מכל מה שאמר, הוא חייך ועיניו נהפכו לדקות, חשתי את לבי פועם בחוזקה בבית החזה שלי. ״ואם הוא יסלק אותך ממני ? מה אם זה לא פאקינג פשוט ?״ ״זה באמת לא פשוט״ אמר ונשך את שפתו התחתונה ״אבל נעשה את זה.״ ״מחר ?״ שאלתי בשקט מביט לתוך זוג עיניו הכחולות ״מחר.״ השיב בשקט. לפתע חשתי את כף ידו נוגעת בשלי ושפתיי נפערו, הוא הסתכל לתוך עיניי וקפאתי, מהופנט וחסר נשימה. דמי התפרע בעורקיי ובטני התהפכה כשחשתי במגע שלו, אחזתי בידו והוא חייך חיוך קטן, לעזעזל. ״לילה טוב הארי״ אמר לי בשקט וגיחכתי ״איך לעזעזל אני אמור לעלות לישון אחרי מה שאמרת ?״ שאלתי והוא חייך, לעזעזל מחר. ״מה אם... אם אתה לא אמיתי ופשוט תיעלם ?״ לפתע לחץ על ידי ״זה הרגיש לך אמיתי ?״ שאל, הנהנתי והוא משך בכתפיו ״תודה.״ ״לילה טוב״ גיחכתי והתבוננתי בו שניות נוספות, לפני שהכרחתי את עצמי לעצום את עיניי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
