בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

פתח דבר - המפה המסתורית

קשמיר

תחילת יוני 2008

שביל צר התפתל בין הרים שפסגותיהם מושלגות. סלעים צחיחים התנשאו סביב ורוח קרה יללה בעוז.  את קולות הטבע הפרו לפתע צעדים קלילים של נער שרץ יחף על אבני הדרך בעקבות עז שדילגה בזריזות במעלה ההר. היה זה רועה צאן מקומי, בן שבט גוּז'אר, נוודים ממוצא כוזרי שהיגרו בעבר הרחוק מגרוזיה, אשר בחודשי הקיץ נמצאים עם צאנם בהרי ההימלאיה.

המרדף נמשך עוד כעשר דקות ואז קפצה העז ונעלמה בפתח מערה בעיקול הדרך. הנער הגיע מתנשף קלות וניסה להידחק בפתח הצר. הוא מצא את העז עומדת ומלחכת עשב קטן שביצבץ בצידי המערה. הוא נעמד, ממתין. עיניו סרקו את המערה הקטנה. התקרה היתה נמוכה והקירות מחוספסים. סימון שהיה חרוט על הסלע משך את עיניו. הוא התקרב וזיהה שני משולשים. מבטו נדד על הקיר סביב ואז הבחין בחריץ בסלע.

הוא שלח את ידו וגישש בהססנות בפנים, ומיד חש בדבר מה בין אצבעותיו.

היתה זו חתיכת חרס. הוא הצמיד את אצבעותיו לחרס ושלף אותו החוצה. משהו היה משורטט על החרס.

הוא קירב אותו לעיניו והבחין בקווים שונים. מסגרת הקיפה שטח מסוים וכמה קוים חצו בצורה אלכסונית מפותלת את השטח המוקף. רצף משולשים הופיעו בכמה מקומות ובתחתית החרס היתה שורת תווים שנראתה כרצף אותיות ולידה שרטוט של תיבה.

הוא התבונן בממצא בעיני עגל. לא היה לו מושג מה זה אומר, אבל הוא הבין שזהו דבר חשוב. אולי הודעה שנשמרה בזמן עבר, או מידע בעל ערך שהוסתר כאן. צרור קטן עם ארוחתו היה תלוי על כתפו. הוא הוריד אותו והכניס את החרס לתוכו, לצד הצ'פאטי, הלחם המקומי.

העז הרימה את ראשה, ואז בבת אחת קפצה והחלה לרדת חזרה. הוא יצא בעקבותיה והחל לצעוד למטה בזהירות, מדרדר אבנים קטנות בדרכו. הוא החל לחשוב מה יעשה במציאה שלו. הוא הבין שזהו ממצא בעל ערך. אולי יצליח למכור אותו או לפחות להחליף אותו בסחורה כלשהי. 

העז נעצרה לרגע והביטה לאחור, כאילו מחכה לו. הוא נעמד לידה והשקיף למטה, אל עמק זנסקר. כאן, ממרומי הרכס שגובהו היה למעלה מ-4,000 מטר, הבחין ביערות למרגלות ההרים ובבקעות ירוקות. בהמשך התגלתה הרמה הטיבטית המדברית - צהובה ודהויה. העיר קרגיל נראתה אי שם במרחק, נחבאת בצל הרים.

שיירת סוחרים עם פרדות הופיעה לפתע מאחורי העיקול. הוא מיהר לקראתם, מקווה לעשות עיסקה טובה. תוך דקות ספורות כבר עמד לידם. הוא מיהר לשלוף את החרס ולהציג להם. הם הסתכלו לרגע במבט משועמם בשבר הכלי שבידו, אך מיד נענעו בראשם לשלילה והמשיכו לצעוד. הוא עמד מאוכזב והביט בהם נעלמים בהמשך הדרך.

לא עברה דקה וחבורת תרמילאים חלפה לידו. היו ביניהם תיירים בני ארצות שונות, בעיקר מאירופה. הנער כחול העיניים פנה אליהם בשפתו כשהוא מנופף במימצא בהתלהבות. תייר גרמני התקרב והתבונן בחרס. הוא קלט מיד שיש כאן חפץ עתיק בעל ערך רב ומיד שאל למחירו. הנער נקב בסכום לא גדול. כדי להיות בטוח שהבינו הרים כמה אצבעות. הגרמני שלף את ארנקו, הוציא מתוכו כמה שטרות והגיש לנער. הנער חייך בתודה ומיהר להסתלק לפני שהקונה הנדיב יתחרט.

הגרמני חייך בסיפוק. "אם הוא היה מגיע לסוחר עתיקות היה יכול לקבל על זה סכום הרבה יותר גדול," אמר באנגלית לאנשי הקבוצה שסביבו. "זאת כנראה מפה עתיקה. בעוד שבועיים אני חוזר לגרמניה ואז אעביר את זה לאוניברסיטת ברלין".ירון, ישראלי כבן עשרים, אחד מבני הקבוצה, התלהב וביקש לצלם. הגרמני הינהן בנדיבות וירון צילם כמה תמונות תקריב.

*

שבועיים אחר כך, כשהיה ירון בביתו בישראל, הוא הציג בגאווה לפני משפחתו את התמונות מהטיול שלו. אחיו, הלומד בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום, זיהה את הכתב העתיק. "אתה קולט?!" התלהב, "זכית לחזות בכתב עברי עתיק מלפני כאלפיים שנה..."ירון הביט בו מופתע. "אתה בטוח?""בלי שום ספק!" הכריז אחיו. עוד באותו ערב שלח אחיו את הצילומים לספריה הלאומית ולמוזיאון ישראל. גלעד צור, מהאגף לארכאולוגיה, פנה לאוניברסיטת ברלין בבירור ובבקשת רכישה. הוקצב לו סכום אסטרונומי לצורך כך. בתצלומים השרטוט יצא חשוך ומטושטש. רק את האותיות המילה השניה הצליחו לפענח. היתה זו המילה 'אפרים'. באוניברסיטת ברלין הודו שהגיעה אליהם מפת חרס שכזו, ואף סיפרו שתרגמו את הכתוב ופענחו את השרטוט. "מדובר במפה של ממלכת בני אפרים," כתב פרופסור דיגר, מהמחלקה לארכאולוגיה והמזרח הקדום, המנהל פרוייקט מחקר על ממלכות קדומות במרכז אסיה. "זיהינו את המקום על פי קווי הנחלים ורכסי ההרים ששורטטו במפה. הממלכה כנראה נמצאת במזרח קשמיר, בחלק הכהה שבמפה, שהוא חבל לדאק. בחלק התחתון היה ציור של חפץ ששם כנראה טמון אוצר חשוב של הממלכה. לא אוכל לספק פרטים נוספים מעבר לכך. מה שעדיין לא גילינו זה איפה העיר הראשית של הממלכה או הארמון שלה. ישנם כמה סימונים שנשחקו שכנראה מרמזים על המיקום המדויק.
כנראה שנוציא בקרוב משלחת למצוא את המקום. ולא, אנחנו לא מעוניינים למכור את המימצא".

צור נאנח. מה שלא גילו לנו זה פרטים על האוצר עליו מרומז במפה, חשב. הוא דיווח על כך לאוניברסיטה העברית וביקש לארגן בדחיפות משלחת מטעמה. כשנבחר פרופסור אפלבוים כראש המשלחת התקשר אליו צור. "אנחנו במירוץ מטורף וחשאי, כדי להספיק להגיע לפני הגרמנים," אמר וקולו נשמע מתוח ומוטרד, "חייבים להציל את האוצר הישראלי.
אם תצאו בקרוב אולי נצליח להקדים אותם".

"אולי..." ענה לו פרופסור אפלבוים.  כך לפחות היה נדמה לו.  

חברים, אשמח שתגיבו וגם תצביעו, תודה!