בדרך לחיפוש - מסע בעקבות אבודים

פרק ב' - החלטה לא צפויה

המרצה סיים כבר את דבריו. מספר אנשים ניגשו אליו והקיפו אותו כמו חומה בצורה.

בובת השעווה, שכנתי לכיסא, הוציאה מהתיק גביע יוגורט והעמידה אותו על המשטח של כיסאה. נזכרתי שלא הספקתי להביא משהו לאכול ובלעתי את רוקי. היא שלפה את המכסה מעל היוגורט וליקקה אותו בהנאה, כחתולה מפונקת, ביסודיות רבה. אחר כך התכופפה כדי להוציא מהתיק כפית. כנראה שהייתה כבר די רעבה, כי היא התרוממה בתנועה מהירה. התברר שהתנועה היתה קצת יותר מדי מהירה, והיד עם הכפית פגעה בתנופה בתחתית המשטח, הלא יציב, והעיפה את היוגורט בקשת מדהימה כמו מטקה החובטת בכדור, היישר אלי.

"אויש," היא קפצה ממקומה מבוהלת. תכולת הגביע הותזה סביב והנפגעת הראשית היתה כמובן אני. הריח החמצמץ שהתפשט באוויר דגדג בנחיריי והגביר את רעבוני.

"סליחה," היא מילמלה. באותו רגע התחלפנו בתפקידים. היא התכווצה במבוכה ואני הייתי מעוצבנת. היא שלפה מהתיק שלה חבילת טישו, משכה כמה ממחטות ניר והושיטה לי. טוב שהיא טיפוס מסודר. לי לא היה טישו בתיק.

"אני לומדת בקורס לאנתרופולוגיה אצל פרופסור אפלבוים בהר הצופים," סיפרה. "באתי היום לכאן כי שמעתי על ההרצאה שימסור פה".

הינהנתי ולא הגבתי.

"חבל שהוא לא ימשיך בסמסטר קיץ," ניסתה למצוא נושאים לשיחה תוך כדי שאני מנגבת את הכתמים, "נהניתי מהשיעורים שלו."

"למה הוא לא ימשיך?" לא הבנתי, מלקקת בחשאי את הנתזים שעל כף ידי.

"הוא אמר בתחילת ההרצאה!" ידידתי החדשה התפלאה שלא שמעתי. כנראה זה מה שהפסדתי בעשר הדקות הראשונות.

היא המשיכה. "הוא סיפר שהוא יוצא עם משלחת מחקר לחודשיים לקשמיר, בצפון הודו, בקשר למחקר שלו בנושא שבטים ישראלים קדומים במזרח. הוא חוקר תרבויות עתיקות," הוסיפה, "ובמיוחד מעניינות אותו אלו הקשורות לעם ישראל".

מובן שהרעיון שָבָה מיד את ליבי. הבעיה אצלי היא שדברים מסוג זה תמיד סוחפים אותי. בכלל, בדברים עתיקים יש קסם מיוחד. אולי העובדה שהם לא מוכרים לנו ורחוקים במקום ובזמן גורמים להם להיות כל כך מרתקים. תמיד נמשכתי לחקור ולהבין את הנסתר, גם בתחום המדעי, גם בתחום הפרֶה-היסטורי ואפילו בתחום המיסטי.